מדוע עם ישראל לא חוזר בתשובה F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

מאת: Emet865

אם התורה של הקב"ה היא כל-כך טובה ונכונה, אז מדוע בעצם עם ישראל לא חוזר בתשובה? הסיבה לכך היא פשוטה.
תחילה צריך להבין שכל האישיות של האדם מורכבת מכל הדברים שהוא רואה, שומע, וחווה פיזית במהלך חייו. ישנם 4 מרכיבים מרכזיים שבונים ומעצבים את האופי של כל בנאדם, והם:

חשיפה לתכנים של התקשורת
מקום הסביבה בה הוא מתגורר
בית הספר בו הוא לומד
חינוך ההורים והמשפחה


מבחינת התקשורת:
התקשורת היא אולי הגורם המשפיע ביותר כיום על בני האדם, בין אם זה במודע, ובין אם זה בתת-מודע. מדובר כאן בעסק מסחרי שמטרתו העיקרית הוא לעלות את מצב הרייטינג, ולהזרים לכיסם כסף רב. הערכים והנאמנות לרגש האנושי אינו משחק תפקיד, וכ-90% מהתכנים שמשודרים בכלי התקשורת השונים, מעודדים באופן מדאיג למדי תכנים אלימים, בוטים, ופורנוגרפיים בכל שעות היממה. החל מנושאי שיחה של המנחים, סצנות של סדרת טלוויזיה, מגזינים שונים, אתרי אינטרנט ועד למופעי סטנד-אפ. ככל שהשנים עוברות, כך גם גיל החשיפה לתכנים האלו יורד, והשידור מתרבה. אם בעבר היו מזדעזעים מריקוד חושני של גבר על הבמה, היום שחקנים ושחקניות בטלוויזיה מקיימים יחסים מול העיניים של הילדים ולאחר מכן מקבלים על כך 'אוסקר'.

מבחינת הסביבה:
הסביבה בעצם מושפעת גם מהתקשורת, ולכן בכל מקום שיוצג חשיפה לאמצעי התקשורת השונים, כך גם נוכל לצפות בסביבה שמשקפת את אורח חייהם. לכן החשיפה לקללות, ריבים, חוסר כבוד, וכד', נמצאים בעיקר בסביבות בהן תוכן החשיפה לכך הוא רב. בציבור שלא חשוף לתקשורת נבחין בהבדל משמעותי בסביבה, מכיוון שאין להם מאיפה לקחת השראה להתנהגות, מלבד מהחינוך מהבית ומהבית הספר.

מבחינת בית הספר:
בית הספר קובע את רמת הידע של הילד ואת העתיד שלו בפרט. חשוב לשלוח את הילד לבית הספר הנכון שיודעים ללמד בצורה של כבוד, ואהבה לזולת. כיום בבתי ספר רבים אין כבוד הדדי בין התלמידים למורים, מה שגורם לחינוך לקוי. החבר'ה היא מאוד טובענית ומצפה מבנאדם להיות בעל כבוד בחבר'ה, להשיג בחורות יפות, וכד'. ככל שבנאדם ישיג את אותם הדברים, כך גם הוא יחשב בעיני החבר'ה כבנאדם מצליח ומשגשג. מבחינת התוכן הלימודי הוא לומד תוכן של השכלה וטכנולוגיה לכל דבר, ולמרות שברוב בתי הספר לומדים את התנ"ך בצורה הקפית, זה מוצג כדבר היסטורי, משעמם, ולא עדכני, מה שגורם לנערים רבים לסלידה מהדת, שהרי כל הבית ספר מחונך על תרבות חילונית, וחי לפי הסטיגמות.

מבחינת החינוך:
חינוך של הילד הוא דבר חשוב וצריך להקפיד עליו מאוד. לא די בלחיות בסביבה נכונה, ולשלוח את הילד לבית הספר המתאים, צריך לדעת גם כיצד להתייחס לכל ילד בנפרד ולתת לו מענה בשעת הצורך. צריך להדריך ולסייע לו ללכת בדרך הנכונה, לא להישבר, ולעשות את הכל בכדי לגרום לכך שהילד יחיה חיים בריאים, מאושרים, ומוצלחים.
צריך להבין שאנחנו נמצאים בדור מאוד שונה ממה שהיה בעבר, ויש הורים שאינם יודעים כיצד להתמודד עם זה ולכן מתנהגים בדרכים שאינם ראויות, כגון: מלבישים את הילדות כמו בובות ברבי ללא חשיבה של התוצאות שלאחר מכן, או הורים שדוחפים את בניהם להביא כמה שיותר בחורות לביתם בכדי להחשב כהורה 'גזעי'. לכן מלבד דיבורים ושיחות נפש, צריך לתת לילד חינוך נוקשה מבחינה משמעתית, ולא לאפשר לו גישה לדברים שעלולים להזיק לו בעתיד. כידוע ילד נמשך אחר תעוותיו הגשמיים, ואין לו השקפת עולם לגבי עתידו, אלא רק לאחר מכן בגיל ההבתגרות הוא מתחיל להבין את המשמעות של הלימודים וההשקפת עולם שלו משתנה. לכן צריך להציב לילד גבולות ולא לאפשר לו את הדברים שהוא חפץ בהם, אלא עליו להבין ולסמוך על הוריו שהם יודעים מהי הדרך הנכונה עבורו.

כאשר נבין שאלו הם הדברים המרכזיים שמעצבים את האישיות של האדם, נוכל לנצל זאת לטובתנו, ובכדי לחנך את הילד בצורה הטובה ביותר מכל הבחינות האפשריות. כל הדברים האלו מתחברים ישירות לתת-מודע של האדם ואישיותו נבנת בהתאם. מכאן והלאה זוהי הבחירה שלו כיצד להתמודד עם הדברים, וכל בנאדם עומד בפני עצמו עם המחשבות, הרצונות, וההשקפת עולם שלו לגבי תכלית החיים.
למשל אם ניקח בחורה תמימה וטובת-לב עם חינוך טוב מהבית, אך נשים אותה בסביבה שנתונה תחת ההשפעה של התקשורת, עם שנים היא יכולה להיות מנוצלת מבחינה מינית, על-ידי גורמים חולניים, ובכך להדרדר ואף לאבד את שפיותה השכלית. אם היא הייתה גדלה בסביבה של תורה ומצוות, אותה בחורה יכלה להיות צדיקה יראת-שמים ואשת-חיל אמיתית. בחור מוכשר עם אישיות בולטת, יכול להדרדר לפשע, סמים, אונס, וכד', בזמן שבדרך השנייה הוא יכול היה להיות צדיק אמיתי שמקרב יהודים לאבינו שבשמים.
הבחירה של האדם תמיד נמצאת שם, וכל בנאדם בפני עצמו כמובן, אך הפיתויים והסכנות שערבות לבנאדם חילוני הם קטלניות ביותר בהשוואה לבנאדם שגדל דרך חיים דתיים של כבוד ודרך ארץ.

התורה מוצגת כיום בצורה מאוד משעממת ובלשון 'עבר'. הכל ישן, פרימיטיבי, היסטורי. המצוות כבר אינם רלוונטיות כיום, כי יש טכנולוגיה ויש השכלה. מה שנשאר אלו הסטיגמות אליהם התרגלנו במהלך השנים, שכביכול נחשבים כמסורת – ומכאן באה המילה 'מסורתי'. אנשים עושים דברים כי 'ככה חינכו אותם', וכך זה הועבר אליהם ישירות מההורים. זאת אומרת, כל המצוות שנשארו מהתרי"ג מצוות נחשבות כ'שרידים' מכלל המצוות, ואלו הם: ברית מילה, בר מצווה, חתונה כדת משה וישראל, חגים וכיפור. אלו הדברים הבסיסיים שכל יהודי עושה, הלא הם נחשבים כנוחים וכחסרי התחייבות, ומי שלוקח על עצמו עוד מצווה שנוגדת את הסטיגמות, נחשב לאחד ש'חזר בתשובה' וכולם שואלים אותו בפליאה מדוע הוא עושה זאת.


קיר משאלות




כל הידע של אנשים חילוניים מסורתיים הוא בדרך כלל שטחי ובסיסי. הכותל נחשב בעיניהם לקיר משאלות שכיף לבקרו מדי פעם ולהניח פתקים. אף אחד אינו מעלה בדעתו שהקיר הזה יהפוך להיות החלק המערבי מבית המקדש פעם, וגם אם כן זה לא מעניין כל-כך, מכיוון שהם החיים, חיים של השכלה וטכנולוגיה לכל דבר.
כשהילד מגיע לגיל בר מצווה הוא מקבל 'תפילין', ומצפים ממנו שיתחייב להניח בכל יום. ילד שגדל דרך חיים חילוניים לכל דבר אינו מבין את משמעות הנחת התפילין, והוא אינו מוצא צורך להתחייב לקום כל בוקר ולהניח אותם. רק בתפילת שחרית מצויין על הקורבנות שהקריבו בבית המקדש, ומה לו לכך אם הוא מנהל אורח חיים חילוני שלא כולל בתוכו את הקב"ה.
אנשים אינם רואים במו עיניהם את כל הזו ועות, הטבח, והמסירות נפש שאבותינו מסרו למען התורה הקדושה, ולכן קל יותר למרוד בקב"ה. כל מה שאנו רואים אלו פארקים יפים ומרהיבים, מועדונים, ומסיבות. אף אחד לא מנסה להעמיד את עצמו במקום אותם יהודים שהיו רדופים במשך אלפי שנים.ילדים נולדים לתוך מציאות אחרת לגמרי שלא מזמן היתה מצויה בעיני רבים כמציאות דמיונית לחלוטין. כאילו מאז ומעולם הייתה לנו מדינה, והכל היה פורח ויפה הן מבחינה כלכלית ומודרנית והן מבחינה של תזונה.

הסרטים בעלי ההשפעה הגדולה מכולם הם סרטי הקולג' ההרסניים שמדרדרים את הנוער לזנות באופן שוטף.
אף פעם לא נצפה בסרט עם דוד המלך נלחם בעודו עטוף בציצית, או את שלמה בנו מקים את בית המקדש. כל מה שאנו רואים אלו סרטי מלחמה של גויים בסגנון 'גלדיאטור, לב אמיץ', שמעוותים לגמרי את התורה וגורמים לנו להערצתם.
לכן הנהירה של בני נוער רבים למרוד נגד אלוקים. הם לא עושים את זה מתוך רוע חלילה, או מתוך שנאת חינם לבורא. ברוב המקרים מדובר בחוסר ידיעה, שמה אם היה ביידם ידע רחב בנושא, המונים היו משנים את דרכם וחוזרים בתשובה. כשמגיעים להתפלל בבית כנסת בשכונה מודרנית בימי החול, בדרך כלל יש בנאדם מבוגר מאוד שעולה בתור חזן, ואנשים צעירים אין, ובכך נערים אינם מתחברים לכך.
בסליחות למשל יש אווירה של 'צעירות', ושל 'כולם אוהבים להתפלל ולזמר'. לכן המון צעירים ומבוגרים כאחד, רצים ברחבי הארץ לומר סליחות. הדרך היחידה שאפשר להחדיר לבנאדם קצת תבונה בנושא, יהיה ביום שישי בערב, מכייון שגם שם יש אווירה של צעירות, אך ברוב בתי הכנסת הדרשות מרדימות את הקהל, ולכן צריך לנצל את היום הזה בשביל לעורר אותם מהשגרה בה הם חיים. כך נוצר מצב שבשכונה מודרנית של אלפי אנשים, למצוא מניין בימי החול של 10 איש נחשב לפעמים לאתגר.



אנשים אינם רוצים להיות כופרים ואין בנאדם שלא רוצה להיות צדיק. פשוט מרוב תמימותם הם חושבים שהדרך החילונית-מסורתית היא הנכונה, ולכן הם נחשבים כ'תינוקות שנשבו'. המצב מקשה יותר על אנשים דתיים שבאים במטרה לבוא ולהוכיח להם את האמת, ואחת הבעיות המרכזיות היא, שרובם אינם מוכנים לשמוע ולקבל תוכחת.
זה די קשה לבוא ולהסביר לבנאדם שכל הידע שלו מבוסס על הסביבה והתקשורת מהי באמת דרך ה', והדבר נמשל לבנאדם שסיים תואר בתחום מסויים, וצריך להתחיל ולהסביר לבנאדם שרק מתחיל להיכנס לתחום. מה שאנשים רואים זה רק את המעטפת החיצונית של העולם הדתי והחרידי בפרט. הם רואים אנשים דתיים מכבדים אותם, רואים נשים צנועות מעריכים אותן, אבל מכאן ועד לקיים את המצוות זה דבר אחר לגמרי. הם לא מעלים בדעתם שהם ילכו בדרך שלהם, ומשתמשים בדת רק לצורך ברית, בר מצווה, נישואין וכד'.

הדת מוצגת כיום בצורה מעורבבת שהיא די קשה להבנה. למשל, ריקודים מעורבים שאסורים לפי התורה, נחשבים כדבר שגרתי לכל דבר ואף נשמע ברקע את השיר 'אנחנו מאמינים'. אם בנאדם היה שומע את השיר בשבת, הרי הדבר היה נחשב כמגוחך, אך כמו שאמרתי המצב מותאם בהתאם לסטיגמות ולהרגלים אליהם התרגלנו. יש אנשים שטוענים שהם מאמינים ואף מוכנים 'למות' למען הקדב"ה, אך לעשות את המצוות שנדרש מאיתנו, אינם עושים זאת.
הכל תלוי כמובן כיצד מתייחסים לדברים ואיך מציגים אותם. אם למשל אנשים היו מתייחסים לציצית כ'שכפ"צ, של המאה-21', וכל מי שלא היה לובש זאת, היו באים אליו בפליאה רבה 'מה? אתה לא לובש ציצית', הרבה אנשים היו לובשים ציצית, בהתאם לגישה של החבר'ה לגבי זה.

אם התקשורת הייתה נותנת לגיטימציה לחשיפת האמת ולחזרה בתשובה, עם ישראל היה משנה את גישתו. לצערנו המצב לא כך, והתקשורת מרכזת את כל האירועים השליליים שחלים במגזר הדתי ואינם מראים את כל היופי שנמצאת בתורה. בכך הרבה אנשים נרתעים מלהתקרב לקב"ה, והם אינם זוכים לראות את האמת, אלא רק במצבים בהם נלקח מהם האפשרות להיות חשופים לתקשורת. למשל, כשבנאדם יושב בכלא, חולה במחלה סופנית, וכד'.
לכן יש אנשים שעוזבים את הארץ וגרים בחו"ל. הם חושבים שהסגנון חיים של הגויים היא דרך טובה למדי, מכיוון שהם אינם מכירים את הצד התורני באמת, והם אינם מוצאים הבדל משמעותי בין לחיות כאן או בחו"ל.

התקשורת מציינת שכל מי שקצת מתקשה בחיים פונה לצד התורני למשענת וחוזר בתשובה, ואם זה כך אז גם אנשים ששומרים על בשר וחלב מתקשים, וגם אנשים שצמים בכיפור זה גם נחשב ל'חזרה בתשובה'. הרי חזרה בתשובה זה בעצם לקיים את כל המצוות שהקב"ה דורש מאיתנו ולא להפר ברית של אלפי שנים.
הבעיה היא שכל אחד בוחר לו את התירוץ שהכי נוח עבורו בכדי להפר את הברית ולא לשאול שאלות, לחקור ולהתבונן.אם מציגים בעיתונות בחור שמחשיב את עצמו כחרידי וגונב אז 'כל הדתיים גנבים'. אם מראים בטלוויזיה בחור שמצא דרך לחזור בתשובה בעקבות קשיים שונים, אז 'כל הדתיים מסכנים'.

יש אנשים שכל-כך בטוחים בדרך בהם הם נמצאים עד שהם מגיעים למצב של התנשאות כלפי אנשים דתיים, כי הם כביכול חיים בעולם 'שהכל מותר', ואינם צריכים להיות כפופים תחת חוקים מלבד מה שהמדינה דורשת. לכן צריך לדעת לפנות לאנשים שרוצים לשמוע את האמת, ולאלה שמסרבים, פשוט להתפלל הרבה שה' יהיה לעזרם ויאיר את דרכם. צריך להתאמץ ברמת האפשר להראות לכל יהודי ויהודי מהי הדרך הנכונה, ולסייע לו לחזור לאבינו שבשמים.

להסיר את הסטיגמות

אנחנו חיים במדינה מלאה סטיגמות ולאותם סטיגמות יש חוקים משלהם.
הסטיגמות אומרות שכל יהודי בסיסי צריך לקיים את הדברים שנראים כנוחים וחסרי התחייבות. החבר'ה היא זו שקובעת איזה מצוות צריך לקיים ואיזה לא והתקשורת נותנת לכך לגיטימציה.
למשל, ביום כיפור כל המדינה בשביתה. אין שידורים בטלוויזיה, רוב המדינה צמה והולכת לבית הכנסת.
אך מה, לאחר יום כיפור, עם ישראל בתמימותו חוזר על אותם עברות והטלוויזיה הישראלית משדרת בשבת עוד פרק של 'ארץ נהדרת'.
יום כיפור אינו מכפר על עברות שחוזרים עליהם, ומצוי בכמה מקומות על החומרה שבחילול שבת, אך כמו שאמרתי, הסטיגמות הם אלו שקובעות מה נורא ומה לא נורא לעשות ולאנשים נוח כמובן לא לשאול שאלות. אם בנאדם חלילה ישב בקבוצה עם החבר'ה, ולפתע ידליק סיגריה ביום כיפור, אנשים יבואו אליו בפליאה רבה וישאלו אותו 'אתה לא מתבייש? איך אתה מסוגל ביום כיפור'. כמובן שהדבר חמור, אך אנשים צריכים להתייחס ביותר רצינות לגבי שבת, ולגבי שאר הדברים.
לשם כך עלינו להסיר מעלינו את כל הסטיגמות שנוצרו במהלך השנים ולאפס אותם לחלוטין.
עלינו להתאים את עצמנו לתורה של הקב"ה ולמצוות שהוא דורש מאיתנו ולא להתאים את התורה אל עצמינו.
הדבר קשה תחילה לבצע זאת, ובנאדם לא מרגיש שהוא נמצא בתוך בוץ, עד שהוא יוצא ממנו.
רק מי שיחזור בתשובה אמיתית וינהל אורח חיים דתי לכל דבר, יבין עד כמה הבוץ שהוא חי בוא היה כה עמוק ורדוד.



מקבץ נדחי עמו-ישראל (מתוך שעת האפס 2, לקראת הסוף)