אם הכל בידי שמים, מה חלקו של האדם בקביעת גורלו ? F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

יכול אדם לשאול: אם "הכל בידי שמים", הכל נגזר מאת ה', מה חלקו של האדם בקביעת גורלו?
אולי ישב אדם בחיבוק-ידיים, ויסמוך על זה, שהכל נקבע מן השמים?
השקפת היהדות היא ברורה: "אין סומכים על הנס" (פסחים ס"ד).
מחובתו של אדם להשתדל, ולפעול כפי יכלתו. רק לאחר שעשה אדם כל מה שביכולתו, רשאי הוא לצפות לעזרת ה':
"וברכך ה' אלוהיך בכל אשר תעשה" (דברים טו, יח). רק אם תעשה, יברכך ה'.

דוגמה לכך אנו מוצאים בתורה, במלחמת עמלק:
"ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. ויאמר משה אל יהושע: בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק... והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק...." (שמות יז, ח-יא).
ושואלים חכמינו במשנה (מסכת ראש-השנה ג-ח):
"וכי ידיו של משה עושות מלחמה? אלא לומר לך: בזמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה, ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים".

ידי משה, המורמות אל-על מסמלות את הפנייה אל הקב"ה שיושיע את עמו. משה רבנו התפלל למען העם, והעם "משעבדים את לבם לאביהם שבשמיים".

השקפת היהדות היא אפוא: אין היהדות מקבלת את הגישה הפטליסטית. אסור לאדם לסמוך על המזל ועל הגורל. מחובתו של אדם לעשות כל מה שביכלתו כדי לעזור לעצמו.

ישנו סיפור ידוע על יהודי, אשר עיר מגוריו הווצפה בשטפונות אדירים. המים הלכו וגברו, עד שהחליטו השלטונות לפנות משם את כל התושבים.
הגיעו למקום חיילים, ובקשו גם את היהודי לעלות על המשאית. אולם הוא עמד והתפלל, וסרב להתפנות.
כאשר המים התגברו עוד יותר, שלחו השלטונות סירות-מנוע כדי להציל את האנשים. אולם היהודי בשלו: הוא מתפלל, ומצפה לנס.
כאשר המים עלו עוד יותר, והגיעו ממש עד הצואר, שלחו מסוק כדי להצילו. אולם, הוא אינו עולה. הוא מתפלל.
כעבור זמן מה הוא טבע. כאשר עלתה נשמתו למרומים, הוא בא בטענות אל הקב"ה:
"רבונו של עולם, אני כל הזמן בטחתי בך, התפללתי אליך, מדוע לא הצלת אותי?".
ענה לו הקב"ה: "אני שלחתי לך משאית, סירת מנוע ומסוק, הכל כדי להצילך. מה עוד רצית?...".

אין היהדות מקבלת גישה כזאת. מחובתו של אדם להשתמש בכל מה שה' מעמיד לרשותו, כדי לעזור לעצמו. אולם, כשם שאין לסמוך על הנס בלבד, כך אין לסמוך על הכח בלבד!
"אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו. אם ה' לא ישמור עיר, שוא שקד שומר" (תהילים קכז, א).

כך מדגישים חכמינו במשנה (קידושין פרק ד'):
"לעולם ילמד אדם את בנו אומנות.... ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו. שאין אומנות, שאין בה עניות ועשירות. שלא עניות מן האומנות, ולא עשירות מן האומנות, אלא הכל לפי זכותו".

בעל "חובות הלבבות" מנסח זאת כך:
"ועם אמנותו הברורה, כי עניינו מסור אל גזירת הבורא, חייב אדם להשתדל למצוא אמצעים לרווחתו, ולבחור בטוב, כנראה לו מן העניין.
ויש לאדם להשתדל במאכל ובמשתה ובמלבוש ובמעון כפי צרכו, ולא יניח את זה על ה', שיאמר: אם קדמה גזירת הבורא שאחיה, ישאיר נפשי בגופי בלי מזון כל ימי חיי.
וכן, אין ראוי לאדם להכנס לסכנות, בבטחונו על עזרת הבורא. והוא נתבע על זה כאילו המית אדם".

אנו מצווים לפנות לרופא בשעת מלחה, ולדאוג לפרנסתנו, וכן - לא להכנס לסכנות כאשר אפשר למנוע אותן.

כול הכבוד תמשיך עם פניני החוכמה היפים שלך תודה

תודה צדיקה

ב"ה

כל הכבוד לךם צדיקה חיזקת אותי מאוד מאוד..

ה' יתברך אוהב אותך..

תזכי למצוות ואור בחיים..(אור רוחני)..

המשך יום נעים ונחמד