הדרך בה גיליתי את האמת / דניאל בלס F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד


קצת ארוך אבל סמכו על אחיכם

"כפי שהאדם הצמא מעיד על קיומם של מים, כך האדם
השואף למשמעות מעיד על קיומה של משמעות"

בלס, סיפור חיים:

נולדתי למשפחה של חוזרים בתשובה בתחילת דרכם שנותרה 'בתחילת דרכם' בלא התקדמות רבה, כך היה המצב עד שנות בחרותי.
הורי היו חילונים כאשר התחתנו. עם זאת, היתה להם זיקה למסורת ישראל והדת. הורי ידעו כי שמירת המצוות היא חובה המוטלת על כל יהודי וכי מחובתם לשמור שבת, להתפלל וללמוד תורה, אך הם חששו לעשות שינויים מהותיים מידי בחייהם. כך היה המצב עד שנולדתי.
כאשר נולדתי הורי החליטו שעדיף ש"אגדל כמו יהודי", שאדע מהי דתי ובמה מתבטאת יהדותי, שאכיר את החגים וקיום המצוות כפי שהם נהוגים במסורת ישראל. הורי הבינו כי לא יוכלו לבקש ממני לשמור שבת כאשר הם אינם שומרים את השבת ולכן החליטו הם פה אחד לחזור בתשובה למעני. הדבר היווה גם את הצעד שכה רצו בו, הצעד לכיוון שמירת המצוות וקיום תכליתם.

כאשר גדלתי, שלחו אותי הורי ללמוד בבית ספר חילוני. ודאי נשמע הדבר תמוה, כיצד הורים החוזרים בתשובה ירשמו את ילדם לבית-ספר חילוני ולא דתי. אולי היה זה בגלל שבית הספר החילוני היה קרוב יותר לבית בו התגוררנו, ומן הסתם, נראה כי הורי עדיין לא היו החלטיים דים לגבי אורח החיים הדתי במסגרת. רק לאחר מספר שנים, גיבשו הם דעה החלטית "לבחור בחיים" ולהיות לחרדים.

אני סבור שהחיים הם בית-ספר לנשמה, ולא במקרה כיוונו משמיים את המצב, כך שאת ילדותי אעבור בחברת חילונים.
האמת היא שאינני מצטער כלל על שהותי הארוכה במוסד החילוני. הכרותי עימם הקנתה לי ידע רב על אורח החיים החילוני, דרך חשיבתם והכרתם את היהדות. אילולא הכרתי את המגזר החילוני, יתכן שלא הייתי מחפש את האמת.
רק אודות להם, הבנתי כי יש לחפש אמת בחיים אלה וכי אין טעם בחיים חסרי משמעות בחיפוש אחר תאווה, תואר וכבוד.

בית הספר החילוני בו למדתי, היה מקום בו השנאה לדתיים הייתה דבר שבשגרה ובסופו של דבר שנאו גם אותי. אך יהיה זה שקר לומר כי הדת היתה הדבר היחיד שהביא לאיבת התלמידים כלפי. ניחנתי בצעירותי בבגרות ורצינות יוצאי דופן שהביאו אותי, אני נאלץ להודות, למידת הגאווה. בערה בקרבי השאיפה להגיע לגדולות ולזכות לכבוד אצל הכל. לא הייתי מוכן לקבל מרות והתנשאתי על בני כיתתי. קנאתם של התלמידים החילונים רק גברה כאשר העלוני כיתה במתמטיקה ואיפשרו לי להעביר שיעורי טבע בכיתתי כאילו הייתי מורה.
הצקות התלמידים היו בלתי נסבלות. הם היו אלה אשר הביאוני לחפש מקום אחר ללמוד בו, מקום דתי באופיו. כך למדתי להכיר בחיי את שני צדי המטבע.

בעת שלמדתי מקצועות חול בבית-הספר החילוני, לא היה ניכר עלי כלל כי שומר אני, גם לו מעט מצוות בבית הורי. בזמנו לא הלכתי ברחוב כשכיפה לראשי ולא הייתי קרוב במיוחד לדת. כל יהדותי הסתכמה בתפילה לאלוקים בביתי מידי בוקר ושמירת השבת. אך גם מצוות אלו הספיקו כדי לתלות על ראשי את תואר "הפרימיטיבי שומר המצוות", כפי שנראתה היהדות לחילונים בהכרה שטחית.
מכיוון שתחביבי ועיסוקי היה מאז ומעולם צבירת ידע ומדע, היווה הדבר ניגוד מושלם לאמונתי התמימה דאז. סתירה מדומה זו תלתה עלי כבר אז את תפקיד "לוחם הדת" הצריך ליישב את כל הסתירות בין הידע והמדע לאמונה והתורה. לא פעם היו מציקים לי בטענה: "תוכיח לי שהאל קיים. עשה נס ואני אאמין!"
אך הבורות בנושאי תורה ואמונה לא היתה נחלת התלמידים בלבד. הדג הסריח מן הראש.
עדיין זוכר אני את מורתנו החילונית לתורה, האחת שלא שכחה להזכיר לנו בשיעוריה פעם אחר פעם שזהו רק מחבר בשר ודם שכתב את התורה. היתה לנו מורה אפיקורסית לתורה!

גם אני רציתי לנטוש את הדת בהתחלה, זוהי האמת. לא מצאתי הוכחות לקיום הבורא ו"מדוע שאאמין בקיומו של מישהו שאינני רואה? למה שאתפלל ואבקש את רחמיו של איזו ישות עילאית? איפה הוא כשרע לי ולמה הציב אותי בחיים נוראים אלה?"
מכאן סיפור חיי יכול היה להמשיך בצורה עקבית להפליא: יצאתי בשאלה, חייתי חיים חסרי משמעות בעולם הזה ומתתי ככל האדם... אך ברוך השם, נגאלתי מן הגורל המר שהיה צפוי לי.

מאז שאני זוכר את עצמי הייתי אדם בודד. היה ברשותי כל הזמן שבעולם כדי ללמוד מדעים ולעסוק בחיפוש אחר משמעות החיים. התחביב המועדף עלי היה קריאת אינציקלופדיות, חקירת בעלי חיים והשגת ידיעות הטבע. זואולוגיה ויצירי הבריאה עניינו אותי יותר מכל. אך את חיי הקדשתי לחיפוש האמת. אמנם היו עיתים בהם נחלשה אמונתי, ובדקתי את האמיתות השונות בספקנות רבה, אך רק כך גיליתי את האמת המוחלטת.

אני מכיר אפיקורסים ושוחחתי עם עשרות מהם, מעולם לא דמיתי לאחד מהם. מעולם לא הייתי גאוותן כאשר תרתי אחר האמת. הייתי מוכן למות עבור האמת ולאבד את חיי אם לא היתה אמת!
הבנתי שאין דבר בחיים ששווה לחיות עבורו. כל החיים הם הבל וריק, ולא במקרה האדם מסוגל בכח מחשבתו להגיע להשגה זו. האפיקורסים שהכרתי היו אנשים חומריים שהיה להם הרבה מה להפסיד. אלו היו אנשים שחיפשו נשים, תארים, כבוד וכסף. גם בתור חילוני הבנתי שלאף אחד מן הדברים הללו אין ערך אמיתי. מעולם לא ראיתי או שמעתי על אפיקורס המתבודד וחושב ברצינות על משמעות חייו. לא הכרתי אפיקורסים העושים חשבון נפש עם עצמם אם פעלו נכון בחייהם והאם בחרו באמת המתיישבת על שכלם. אני שאלתי את עצמי שאלות אלו פעמים רבות מספור.

אך היתה מטרה ברורה לכל מה שעברתי. ידעתי מה פירוש המילה 'חילוני'. עמדתי להיות לחילוני גמור בעצמי אילולא החלו לקרות לי "נסים". נסים אלו הביאו אותי להכרה במציאות רוחנית פרסונאלית הרוצה שאממש את יעודי. נסים אלו קרו ועדיין קורים לי, בין אם הם התגשמו כחלומות שהתגשמו יום אחרי כן, בין אם התגשמה בדרך בלתי צפויה בקשה שבקשתי על קבר צדיק או שבת משפחה קרובה סיפרה לי כיצד חוותה בילדותה מוות קליני. וקצרה כאן היריעה מלהכיל.

הנסים לא חדלו מלהתגשם וחוויתי את ההשגחה האלוקית בכל יום מחיי. נאלצתי לקבל באופן זה את קיומה של ישות הבוחנת לב וכליות, ישות היודעת את כל המתרחש בעולם, ישות פרסונאלית המבקשת את מעשי הטובים ומענישה אותי על מעשי הרעים. הישות הכל יכולה, זהו האלוקים עליו מדברים כולם, כך הבנתי כבר אז.

העברתי זמן רב במחשבה על קיומו של האלוקים ומצאתי דרכים לתקשר עימו. הבנתי שהאלוקים הוא האחראי לתודעה שלי, המצפון והערכים שלי, הוא היוצר את הטוב ובורא את הרע ומניח בידי את האפשרות לבחור ביניהם.
הבנתי שאם יש אלוקים, הוא צריך לתת בידי דבר מה לגלותו ולהבינו, היה זה ההגיון בלבד והכלים השונים שבעזרתם ניתן לבחון את העולם. המדע, גם הוא כלי להכיר את המציאות. כך גיליתי בעת חיפושי אחרי האלוקים ורצונו. רציתי להיות בטוח בכך, לכן החלטתי ליצור משוואות שונות, גרירות לוגיות ואת שיטת המושכלים. אלה היוו את הפילוסופיה 'האבסולוטית' שזכתה להתייחסות לא מבוטלת אצל אפיקורסים שונאי דת. על כל אלה עמלתי שנים רבות כדי לבחון את העולם ולהכיר את בוראו.

ידעתי מהי דת האמת שבקיום מצוותיה רוצה האלוקים אך גם ידעתי שלא כל המבקש זוכה לנסים והתגלויות, לכן ברור היה לי שצריכה להיות דרך שכלית להגיע לאמת.
החלטתי להתעלם מכל מה שהכרתי מכבר, וחדלתי להאמין במחזה עיניים ובנסים פרטיים שקרו אותי. ידעתי שהאמת יכולה להיות מתוחכמת, ורק מעטים יזכו להגיע אליה בכח הישרות והשכלתנות.
לכן גם כאשר הוכחה לי מציאות הבורא בדרך לוגית ורציונאלית, הסתפקתי שמא לא באלוקי ישראל מדובר, שמא יש אלוהים אחרים בעולם או שמא התורה לא נתנה מבורא העולם.

ידעתי שקיימות בעולם מאות דתות מכל דור ודור וכל אחת מהן יכולה להיות האמת הנכספת בה כה רציתי... לכן הלכתי להוסיף ולעסוק גם בחפיפת אמיתות ודתות מן העולם. כך למדתי על הדתות השונות.
קראתי על הנצרות והאיסלאם ולמדתי על משנתם של בודהה ועובדי אלילים שונים. קראתי על כת המשיחיים, כת הראלים ורבים אחרים. זאת כאשר בו בעת שוחחתי עם בני דתות רבות כדי לחפש את ההגיון העומד מאחורי אמונתם. עד היום שוחחתי עשרות אנשי דת שונים. הייתי משוחח עם נוצרים, יהודים משיחיים, ראלים, קראים, צדוקים, שומרונים, חסידי דניקן, דתיים לאומיים וציונים, רבנים, חסידים ומסורתיים ובמיוחד הייתי משוחח עם פרופסורים ואתיאיסטים הרואים עצמם 'אנשי המדע והקדמה'. כך למדתי מהי אמונה המבוססת על רצון הלב ומהי אמונה המבוססת על ידע והבנה. על חלק מניסיונותי אלה תוכלו לקרוא במאמרי.

כדי להחליט מהי האמת, כפרתי בחיי עצמם, בהכרתי. העזתי לכפור ולבקר כל רעיון וכל דת. התייחסתי לכל חיי כאילו היו הם חזיון חולף ורק הסוגיה עצמה היא כאמת הראויה לדיון. הנחתי את רגשותי ורצוני בצד, על אף שידעתי מה הם.
לא אוכל להמליץ לאיש לעשות כמוני. אלוקים נתן לי נפש חזקה, זאת אני יודע היום, ומסוגל אני להביט פנימה ולחשוב פנימה ולא להסתמך רק על מראית עין ושטחיות הדברים. בזאת אני בוטח, נכנסתי לגוב האפיקורסות והצלחתי לצאת ממנו בשלום. אחרים בודאי יכנסו וימשכו פנימה אחר תאוות העולם, אחר אהבת הרוח והמדע שאנשים מציעים. מאוד קשה להתנגד לרגש, מאוד קשה להתנגד לתאווה והרצון. קושי בל יתואר הוא זה, הרגשת היוקרה, הרגשת השלמות, הרגשת האהבה או הרגשת הגאווה.

העזתי לדבר עם אנשים כה רבים, מדתות וכתות שונות ומשונות. חלקם היו אנשי רוח מושכי לבבות, חלקם הציעו רעיונות וערכים המושכים את הלב, חלקם היו דמגוגים מעולים, ומחלקם פחדתי. חששתי שאמשך אחרי האהבה וההכרה שהם מציעים בדרכם. אך ב"ה הצלחתי לבקר את כולם, להוריד את המסווה הרגשי מן הטענות ולהשאר עם אמת אחת ברורה.


באותם ימים בחנתי שאלות ודברי אפיקורסות יומם וליל, למדתי את התיאוריות השונות ובדקתי מה יש לכל צד להציע. כך חיברתי עם השנים את המאמרים של "האמת האבסולוטית" שהמשיכו להתפתח ולהתעדכן.




רק אז, לאחר חקירות ממושכות בחיפוש אחר הדת השונה מכל דת אחרת, אכן מצאתי שתורת ישראל היא תורת האמת ומן השמיים ניתנה!
אך אז, כאשר הבנתי כי יש משמעות לקיומנו והעולם אינו הפקר, שאלתי את את עצמי שאלות אחרות, עמוקות יותר, על ההנהגה האלוקית.
אם אלוקים קיים והוא בחר ביהודים אז מדוע הוא נתן לדבר זה או אחר לקרות? למה תינוקות מתים לפי היהדות? ומדוע יש סבל בעולם? למה לא נבראנו מיד בגן עדן? וכדו'.
היו אלו שאלות שאין להן סוף. זאת מכיוון שכל תשובה העלתה שאלות נוספות והבקשה לדעת את כל האמת על הדין והדיין בערה בי. לכן התחלתי לעסוק בהתמדה בספרי קבלה ומיסטיקה יהודיים. גם בספרי הזוהר הקדושים (עם פירוש הסולם הנפלא) מצאתי תשובות רבות לשאלותי.
למדתי על שדים ורוחות, גלגולי נשמות ומזלות. למדתי את המעט מן המעט על תכליתו של העולם מתוך מאות ואלפים של פירושים והסברים וטענות והוכחות. מצאתי תשובה לכל שאלה, אמיתית ומוצקה.

כפי שאתם רואים, מעולם לא הייתי צריך לחפש את האמת בהודו או באיי האוקיינוס השקט. לא התלמדתי אצל בודהיסט על הר בטיבט ולא ניסיתי לחיות בקהילה נוצרית באמריקה.
את האמת מצאתי במקום מושבי. האדם לא צריך לחפש את האמת בסוף העולם, האמת יכולה להמצא גם בעיר מגוריו. אלוקים דאג לבני האדם, נתן להם את השכל והכלים להגיע לאמת בכוחות עצמם מכל מקום בעולם.
כל שהייתי צריך כדי למצוא את האמת היה :

1. רצון עז לדעת מהי האמת - קביעת מטרה.
2. מאמץ מחשבתי - אובייקטיביות.
3. חשבון נפש וחשיבה עצמאית - ישרות.
4. שיחה עם אנשים שונים הטוענים לאמת - חקירה.
5. השוואות אמיתות והשתעבדות לשכל - בחירה.

שנים חלפו מאז וכבר חזרתי בתשובה מלאה. כיום אני חרדי ושומר מצוות לכל דבר. אני לא רק מחזיר בתשובה, כי אם גם חוזר בתשובה. אך לא חזרתי בתשובה בפעם אחת אלא בהדרגה.
גם לאחר שהוכח כי תורת ישראל אמת היא, היה צורך בחיפוש היהדות האותנטית לדורותיה. הציות לחכמים הנכונים.
ניסיתי ללמוד מספר שנים בישיבה תיכונית. התפתתי לתורה ומלאכה, לשילוב לימודי החולין והקודש. אך התאכזבתי מקלות הדעת בישיבה התיכונית. היהדות היתה שם בתחתית סדר העדיפויות של התלמיד.
עברתי לתיכון דתי-מדעי, אך גם שם לא מצאתי אמת. להיפך, המוסר והערכים נעדרו שם. אז החלטתי לנטוש את הלאומיות הדתית.
הבנתי כי דת הציונות היא בסך הכל חיקוי פשוט, מודרני, שהיה רחוק מלהוות את אותה יהדות בת אלפי שנים אותה מצאתי כאמת. אני בספק אם בעוד עשרים שנה ישארו דתיים לאומיים רבים. הדתיים הלאומיים כבר שכחו מזמן את הלאומיות שלהם ומאבדים עתה את הדתיות שלהם.
החלטתי לנסות ללמוד בישיבה לחוזרים בתשובה. כך גיליתי מהי האמת שבה חפץ האלוקים. שם האמת היתה בראש סדר העדיפויות, היא היתה מטרת החיים. בישיבה לחוזרים בתשובה היה קיים רגש דתי עמוק והכרה חזקה באמונה.
חזרתי בתשובה. אך עם הזמן גיליתי, כי הרמה התורנית היתה חסרה בין חוזרים בתשובה. כך מצאתי את עצמי לבסוף, לאחר גלגולים ותהפוכות, לומד בין חרדים מלידה.
זוהי מסכת חיי. כך חזרתי בתשובה.

אך במציאת האמת לא תם העניין. אלוקים נתן בי את הרצון העז לעסוק בקירוב רחוקים ובחיזוק קרובים, ולמטרה זו החלטתי להקדיש את חיי. לשם כך קבלתי ברכות והסכמות רבנים וגדולי תורה. ואני שומר על קשר עם רבנים ומרצים נוספים העוסקים בתחום.


אך בסופו של דבר אני מצטער, אני מצטער על כל החיפושים.
גמל השם עימי שנכנסתי לגוב האריות ויצאתי ממנו בשלום.

עד עצם היום הזה עוסק אני ברצינות, בשאלות הקיימות רק בעומק הרובד החילוני. מדעים מעורערים ופילוסופיות מושחתות. כל מורי ישראל לא עסקו מעולם בשאלות אלה לעצמם. אני עשיתי כן ועל כך אני בוש. אני מתנחם בכך שחיי לא החלו כאחד הגדולים, ולכן הציפייה ממני לאמונה שהיא יותר מהבנה לוגית ופילוסופיה שכלית, קטנה במידת מה.
האם אזכה להגיע לאפס קצה של הפסגה? האם אזכה לראותה? הלואי, ויודע אנוכי שרחוק אני מכך.
אני לא מאמין שהיה איש דת כלשהו שהעז לשאול גם את עצמו "האם נוצרנו ללא אלוקים" או "האם יתכן שכולנו בתוך חלום" או "האם חוצנים נתנו את התורה". אני העזתי לגעת בשאלות אלה ברצינות, ובחנתי אותן גם מצד עצמי. שאלתי את עצמי שאלות בתור אבולוציוניסט, בתור בודהיסט, בתור נוצרי, בתור מוסלמי, בתור ראלי או בתור תומך דניקן כאילו היו האמונות האלה אמת והייתי מבקר את עצמי. זאת כאשר הכרתי במציאות רוחנית במהלך חיי, בנסים ונפלאות שקרו אותי ושהוכיחו לי שלא תתכן מציאות שהיא רק גשמית.
העזתי בחוצפה שאני מתבייש בה כיום, לדון ברצון יוצרי, ביצירת החיים ובמעשה מרכבה, בביקורת המקרא, בסבלם של אנשים, בקבלה ובעוד נושאים רבים שלא היתה לי הזכות להניח בהם יד או רגל.
יהי רצון שהאלוקים יסלח לי על כך, שאני בנו ורק ביקשתי לדור תחת כנפי שכינתו ובמחיצת נביאיו.

הסתכנתי, אך אלוקים הושיע אותי ברחמיו הגדולים וגילה לי את האמת בה כה חפצתי. כמה נוח היה בעיתים מסויימים בחיי לכפור בכל ולהאמין במציאות הגשמית לבד וכמה היה נח באחרים להאמין באלוקים ולבקש רק את טובתו.
אך למדתי שאסור לי ללכת אחר הרגשתי, אחר הכרתי השטחית את המציאות. מה שאני מרגיש היום הוא לא בהכרח מה שארגיש מחר. רק השכל הקר והיבש אינו משתנה לעולם.

לסיכום אני ממליץ לקרוא את ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי. ספר עתיק זה מסופר בצורת דו-שיח מרתק, וחשוב שיהיה על כל מדף יהודי. שם תוכלו לראות כי יש ליהדות שכל רב להתבסס עליו.
אני מאמין שכדי לגלות את האמת, צריך קודם כל להיות איש של האמת. אדם המוכן לוותר על הכל למען האמת.
אם רצונכם רצוי, לבסוף גם מעשיכם יהיו רצויים.

כך הגעתי לאמת.


אתרו של דניאל בלס
http://www.haemet.net

תודה

יישר כח