פרשת השבוע "כי תבוא" F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

ילדה של הבiרא

בס"ד

"היום אם בקולו תשמעו"

פרשת "כי תבוא"

פרשתינו נקראת גם פרשת התוכחה,מכיון שהנושא המרד שבפרשה הוא ענין הברכות או חלילה הקללות, וכבר אמרו רבותינו פרשה זו נקראת לעולם לפני ראש השנה,כדי שיתקיים בנו "תכלה שנה וקיללותיה תחל שנה וברכותיה."
הפסוקים הפותחים את הברכות הם " והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור לעשות את כל מצוותיו, אשר אנוכי מצווך היום,ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ, ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, כי תשמע בקול ה' אלוקיך וכו'' (כח,א'-ב')
יש לשאול שתי שאלות עקרוניות ומהותיות על התנאים לקבלת הברכות, השאלה הראשונה היא, וכי הברכות ניתנות לאדם רק בזה שהוא שומע לקול מצוות ה'? ? הרי האדם צריך לקיים את התורה ואת המצוות כפי שנאמר בהמשך הפסוק "לשמור לעשות את כל מצוותיו אשר אנוכי מצווך היום", אז מדוע התורה פותחת ואומרת לכאורה שהשכר והברכות באות לאדם בעצם השמיעה, והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך" וכן ההמשך הפסוק נאמר "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, כי תשמע בקול ה' אלוקיך", הרי בוודאי שמיעה בלבד לא מועילה לקבלת הברכות ? ? מן הראוי היה שהתורה תכתוב שהברכות מגיעות לאם במקרה שהוא שומר ומקיים את המצוות? ? מה ענין השמיעה ולקבלת הברכות, לא המדרש עיקר אלא המעשה ? ?
השאלה השנייה היא, מדוע התורה בעניין השמיעה כופלת אם המילים ואומרת "ויהיה אם שמוע תשמע..." מן הראוי היה להסתפק במילת שמיעה אחת ולכתוב והיה אם תשמע לקול ה' אלוקיך וכו'? ? מה ראתה בתורה לכתוב כפל שמיעה, בפרט ובמיוחד שידוע שתורתנו חוסכת באותיות על אחת כמה במילים? ?

באשר לשאלה הראשונה בוודאי שהברכות מגיעות לאדם בעבור קיום תורה ומצוות, וזאת אומרת פרשתנו במפורש "לשמור לעשות את כל מצוותיו" (כח',א'). אך בכל זאת התורה רשמה את קבלת הברכות כתוצאה מתנאי השמיעה, כדי ללמדינו כלל חשוב וראשון במעלה, שהשמיעה מביאה לידי עשיה, "גדול הלימוד שמביא לידי מעשה", אדם ששומע ומטה אוזנו לדברי התורה, דבר זה מביאו לידי עשיה. ויתרה מכך כדי שהאדם יוכל לקיים את התורה והמצוות כהלכתם חייב הוא קודם לשמוע וללמוד כפי שאומר זאת הכתוב "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד". לכן כשנבדוק את כל הכתובים המדברים על קיום התורה והמצוות תמיד פותחים הם בענין השמיעה. כגון הפסוק "לכן בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם" או הפסוק...שמעו ותחי נפשכם" או הפסוק שבפרשתנו פרק כ'ז פסוק ט' "וידבר משה והכהנים הלוים, אל כל ישראל לאמור, הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם וכו'. לאור זאת באה פרשתנו ומוסיפה עוד כתוב אחד המלמד אותנו, כדי שהאדם יקיים תורה ומצוות ושילך בדרך הטוב והישר חייב הוא בתחילה לשמוע ולהטות אוזנו לדברי תורה והמצוות, וכן להיפך, לעולם לא יתכן שהאדם ילך בדרך הטוב והישר, בדרך התורה והמצוות ויקיים את המצוות כהלכתם, אם לפני זה לא שמיעה, כך שהשמיעה היא יסוד היסודות לקיום ולעשיה. באשר לשאלה השנייה. שהתורה כפלה את מילת השמיעה פעמיים "והיה אם שמוע תשמע וכו'", יש להביא את דברי הגמ' במסכת סוכה דף מו' עד ב' "אמר ר' זירא, בא וראה שלא כמדת הקב"ה מידת בשר ודם, מידת בשר ודם כלי ריקן מחזיק, מלא אינו מחזיק, אבל שמוע תשמע, אם שמוע תשמע, ואם לאו לא תשמע".
כוונת דברי גמרא זו היא, שרק אדם שיש לו כבר את השמיעה הוא יכול עוד לשמוע, אך אדם שאין לו את השמיעה הראשונים לעולם הוא לא יוכל לשמוע, וזה אומרת הגמ' בדבריה "שכלי מלא מחזיק" הכוונה אדם שיש לו כבר את השמיעה הוא ישמע עוד ועוד, אך "בלי ריקן אינו מחזיק" אדם שאין בו את השמיעה הראשונית הוא מבחינת כלי ריקן הוא "אינו מחזיק" הכוונה אין הוא ישמע לעולם וזה שמסיימת הגמ' ואומרת אם שמוע התוצאה תשמע, ואם לא זאת אומרת שאין שמוע התוצאה תהיה לא תשמע. רעיון מעין זה מצאנו בספר שמות בענין מלאכת הקמת המשכן פרשת "כי תשא" פרק לא' פסוק ו' נאמר "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" הווה אומר פשט דברי הכתוב הוא שהקב"ה נתן חכמה דוקא למי שכבר היתה בו חכמה שכבר הה חכם לב, וזה שאמר הכתוב ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" בדיוק אותו משל של דברי הגמ' בסוכה "כלי מלא מחזיק" מי שיש בו כבר חכמה מי שיש בו חכמת הלב הוא זכה לקבל חכמה, אך "כי ריק אנו מחזיק" מי שלא היתה בו חכמה ולא היה חכם לב, לא זכה לקבל חכמה.
ישאל האדם ויאמר כיצד מגיעים לשמיעה הראשונית? ? הרי התורה אומרת "והיה אם שמוע תשמע" ולמודים חז"ל מכפל המילים, שדוקא מי שיש בו שמיעה זוכה לעוד שמיעה אז כיצד מגיע האדם לשמיעה הראשונית,כדי שיזכה אחר"כ לעוד שמיעה? ?
התשובה לשאלה זו היא, השמיעה הראשונית היא בעצם הרצון והחשק של האדם לרצות לשמוע, שתהיה לו הנכונות הפנימית והחשק הפנימי לרצות לשמוע, ואם יש לאדם רצון זה לשמוע הוא יטה אוזן לשמוע, ושמיעה זו תוליד שמיעות רבות נוספות.
וזאת מבחינת "מצווה גוררת מצוה". וכבר אמרנו קודם שהשמיעה האמיתית והכנה תוליד את העשיה והביצוע, שהרי הדבר בחשוב ביותר והוא המטרה הסופית זהו ועשית הישר והטוב.
חיזוק עצום לדברינו אלו מוציאים אנו במצוות התורה לגבי ראש השנה. ידוע הדבר ומפורסם הענין שראש השנה הינו יום דין לכל באי עולם. והנה היינו מצפים שביום הדין התורה או חז"ל יבקשו מאיתנו לקיים מצוות רבות, ואולי לקבועו כיום שכולו בית הכנסת ותפילות, וראה זה פלא שביום זה, ביום ראש השנה, ישנה מצוה אחת מן התורה והיא "יום תרועה יהיה לכם", הווה אומר לשמוע קול שופר, מדוע מסתפק התורה דווקא במצוה אחת זו? ? והתשובה לכך הא ללמדינו שענין השמיעה.
עניין ההקשבה הוא יסוד היסודות לשינוי ולהשתנות, לכן מבקשת התורה שראש השנה יהיה "יום תרועה" כדי להרגיל את האדם להיות עם אוזן קשבת ושומעת ואם אכן אדם רגיל עצמו להיות שומע ומקשיב דבר זה ישפיע עליו לשנות את דרכינוף לשנות את אורחותיו ותמיד יהיה בעשיית הטוב והישר.

בברכת שבת שלום ומבורך

נערך ע"י אתושש :]

אתושש :]

תודהה מאמי :::)

***פרשת השבוע "כי תבוא"*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

הינך צופה בנושא » ***פרשת השבוע "כי תבוא"***

***פרשת השבוע "כי תבוא"***

פרשת השבוע "כי תבוא" F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

הינך צופה בנושא » פרשת השבוע "כי תבוא"

פרשת השבוע "כי תבוא"