***פירוש מעניין להגדה של פסח*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

כל מי שלא מבין מה זו הקריאה הארוכה הזו לפני האוכל; שספר עם ניקוד מזכיר לו מיד את כיתה ג'; שביצה קשה עם חרוסת ממש לא ברא שלו והוא מחכה לבשר; וקצת ארמית מקלקל לו את הטעם של הגפילטע-פיש – זהו המסמך בשבילו. ביאור קצר, חילוני ולא מחייב להגדה של פסח כדי ש"והגדת לבינך" יעבור בכיף עד לבוא הצלעות, ואולי כדי שנוכל להתאימו יותר לזמנינו.




מקור ההגדה:
חג הפסח שונה מכל החגים בכך שעבורו יש הוראות מפורשות כיצד לנהל את ארוחת החג, הכוללים הוראות מה לאכול, איך לאכול, מה ללבוש ואפילו את תוכן השיחה. הוראות אלו מרוכזות בהגדה.




נתמקד לרגע בכותרת: "הגדה של פסח". לא אגדה, סיפור ספק בדיה ספק היה, אלא הגדה, מהשורש י.ג.ד., כלומר להגיד, לספר. כותרת זו כבר מסיבה את תשומת הלב למוטיב המרכזי של ליל הסדר: "והגדת לבנך", סיפור ולימוד יציאת מצרים לדורות הבאים.

מתי התקבע הנוסח הסופי של ההגדה של פסח קצת קשה לקבוע. מה שכן ההגדה כוללת קטעים מהתלמוד, או שמתייחסים לחכמי התלמוד, וכן השפעות הלניסטיות ורומאיות. כמו כן חלקים מסוימים ברור שנכתבו מחוץ לא"י.




מבנה ההגדה:
ההגדה מתארת את כל סדר ארוחת החג. בהתאם לכך מחולקת ההגדה ל-14 חלקים, בהתאם לצורת ההתקדמות הטבעית של הערב. הקורא בהגדה מקבל תיאור מלא של ארוחת חג של לפני יותר מ-1500 שנה. וכמו כל ארוחת חג אצל יהודים הוא כולל פלפולים, ציטוטים מהמקורות, קצת ריבים, עבודה בעיניים על ילדים, אוכל, שירה, והפתעת מה: חובת שתיה מינימלית של יין. אך כל הערב מסתובב סביב הציווי המרכזי: "והגדת לבנך" וסיפור יציאת מצרים.




שמות החלקים:
קדש, רחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.




קדש:
כמידי ערב שבת או חג מתחילים את הערב בקידוש על היין. כאן שותים כוס ראשונה. ואת היין שותים בהסבה על צד שמאל, כלומר בהשענות על יד שמאל, שזהו מנהג בני חורין (חיקוי מנהגי היוונים והרומאים).




רחץ:
נטילת ידיים של לפני תחילת הערב, אולם לא מברכים כיוון שעדיין לא מתכוונים להתחיל לאכול.




כרפס:
כיאה למאורע חשוב מברכים גם ברכת "בורא פרי האדמה" וטועמים מהכרפס שהוא ירק. לכל עדה המנהג שלה לגבי מה זה כרפס.




יחץ:
כאן מתחיל עניין הילדים, או יותר נכון תעסוקת הילדים, בהכנת האפיקומן מחתיכת המצה האמצעית והצפנתה. טריק שאמור להבטיח שהילדים יישארו ערים עד סוף הסדר.



כאן גם המקום לציין, כפי שכתב כבר הרברונן במאמרו על הלכות החג, שבמקור לקוח המונח "אפיקומן" מהיוונים ופירושו ההילולות שהיו עושים בארועים מיוחדים לאחר הסעודות. ותפקיד האפיקומן בסדר הפסח הוא דווקא ההיפך. רק במהלך ההיסטוריה שינה האפיקומן ייעודו כמשחק ועניין לילדים. נחזור לכך בהמשך.




מגיד:
כאן מתחיל החלק המרכזי של הסדר: סיפור יציאת מצריים. הטקסט הארוך מחולק למס' חלקים. 2 החלקים החשובים ביותר (והמפורסמים ביותר) מופיעים ישר בהתחלה.


ראש הסדר, בד"כ ראש הבית, לאחר שקידש את החג, נטל ידיו, והתיישב פותח ישר בעניין החג, מגביה ומראה את המצות לכל הנוכחים ומסביר:

"הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם.
כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח.
הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל"

אשרייך!!


תודהההההה