***תסמונת הבגד הקצר*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד




תסמונת הבגד הקצר


איך זה שדווקא בעידן המתקדם הזה כשנשים משכילות מאי פעם, חופשיות מתמיד ושוות כמו שמעולם לא היו, אנחנו מוכרות את עצמנו כל כך בזול?

נמוך זה כשמיניות של אישה (רצוי בת 16), מוכרת קרקרים ומכונות כביסה. נמוך זה כשאישה נכנסת מרצון לחדר ניתוח כדי למתוח ולהגדיל … נמוך זה כשאימא נותנת לבת שלה ללבוש בגדים שמתחילים ונגמרים באותה נקודה.
נמוך זה כשגם האמא עצמה מתלבשת כך.

איך זה שדווקא בימינו, כשנשים משכילות מאי פעם, חופשיות מתמיד ושוות כמו שמעולם לא היו, דווקא בעידן מתקדם שכזה, אנחנו מוכרות את עצמנו כל כך בזול?

אולי כי בתהליך השחרור הזה - הכאילו כזה (אין כמו סלנג כדי להעביר את דעת החברה על עצמה….) - איבדנו משהו יקר. איבדנו את הנשיות שלנו. ואני לא מדברת על הנשיות הנערית, החצי ערומה והכל כך זולה, שמסתובבת היום ברחובות ועל שלטי חוצות. אני מדברת על הנשיות האמיתית, השורשית, הטבעית.

האישה המודרנית (וסליחה מראש על ההכללה), כל-כך מנותקת מהנשיות שלה, עד שאישה הבוחרת לממש את היעוד הטבעי שלה (ללדת, להניק, להעניק ) נתפסת כפריירית, כמכונת ילודה שמפסידה את החיים ולא זוכה ל''הגשים את עצמה''. חוסר היכולת לשאוב בטחון עצמי ממימוש טבעי זה גרם לרובנו לחפש חיזוקים לנשיות שלנו במקום אחר - בנשיות החיצונית. כל כך הרבה אנרגיה מושקעת בעטיפה.

ככל שהניתוק מהנשיות האמיתית גובר, כך מתעצמת ההתעסקות בהבלטת החיצוניות הנשית, עד כדי אבסורד. הרי 'להתלבש סקסי', פירושו הבלטה חיצונית של איברים נשיים שיעדום לרבייה והנקה, ובעצם אנחנו בכלל לוקחות גלולות, ולהניק לא תמיד אפשר כי זה מסיליקון…

גם אני הייתי בסרט הזה. כמעצבת אופנה, חשפתי את עצמי לכל כך הרבה מגאזינים, שהעיוות הזה הושרש בי עמוק. נהגתי להתלבש (כמו לא מעט נשים אחרות, אם נהיה כנות ) כדי ש-א. לכל הנשים ברדיוס יצאו העיניים… ו-ב. כדי שלכל הגברים ברדיוס יצאו העיניים…

בקיצור כדי שלכולם סביבי יצאו העיניים ואני אזכה לכמה שיותר מבטים.

זה לא משנה כמה אהיה משכילה, מוכשרת, מעניינת ונשואה, שריקות של באסטיונרים תמיד עשו לי את היום. אני זוכרת את הפעמים הראשונות בהן התחלתי ללכת בצניעות. פתאום אני הולכת ברחוב ואני כמו אויר. אף גבר לא מסתובב ואף אישה לא מזכה אותי במבט שני. ואולי זה מצחיק אבל זו הייתה התמודדות בשבילי.

נשיות פנימית מול 'נשיות' חיצונית

הצניעות מהווה מבחן חשוב בתהליך האישי שלי לחזור להיות אישה אמיתית. ולא בכזה כאילו.

כשאת הביטחון בנשיות שלי אני לא מקבלת יותר מ''הרחוב'', אני צריכה לשאוב אותו מהמקום האמיתי, מהבית, מהאימהות מהזוגיות. דווקא כשהתחלתי להתלבש בצניעות קיבלה הנשיות שלי כוח ועוצמה שלא היו לה מעולם. אין ספק שהתהליך לא קל. קשה להיפטר ממשהו שכל כך מוטבע בנו, אנחנו הרי גדלנו על דמויות נשיות כמו שלגיה, סינדרלה וקלאודיה שיפר…

גם היום כשאני מסתכלת בראי, אני עדין עושה את המבט הזה למצלמה, עם הידים על המותן וחיוך של עאלק דוגמנית-על, אבל זה כבר לא זה, זה כבר לא מענין יותר. זה פשוט ההרגל.

וזה לא שהפכתי לאיזה סמרטוט רצפה מוזנח (אני עדיין מסדרת גבות ומורידה שערות..) אלא אני פשוט שומרת את מה ששלי – לעצמי! ואחרי שנה של צניעות (בתהליך הדרגתי כמובן) אני יכולה להעיד שזה מרגיש כל כך נכון וזה כל כך מ ש ח ר ר !!.דווקא בצניעות טמונה הנשיות במלוא כוחה יופייה והדרה.

אז הנה רעיון בנות: בואו נקבל על עצמנו להחזיר את ה''כבוד העצמי'' למין הנשי ופשוט נסגור את הכפתור. זאת באמת תהיה מהפכה פמיניסטית.

בס"ד

איזההה נכון זה!!!
תודהה מאמי :]