***הכל על פסח*** (מתעדכן) F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

מוקדש לעילוי נשמת:
חיים רפאל בר רחל ממן ז"ל
יוסף בר עליזה שאקיר ז"ל


הכנות לפסח:

ניקיון
בימים שלפני חג הפסח מנקים את הבית היטב מכל דברי החמץ שבו. במיוחד יש להקפיד בבדיקת המקומות שבהם סיכויי הימצאותו של החמץ גבוהים, כמו במטבח, בפינת האוכל, בחדר הילדים ובמקומות נוספים שבהם עשוי להימצא חמץ. יש לזכור גם את החנות, המחסן, המכונית ושאר האתרים שבבעלותנו.

זהירות: חמץ!

חמץ בפסח אסור לא רק באכילה אלא גם אסור להשהותו בבית. חמץ פירושו: כל מוצר המכיל אחד מחמשת מיני הדגן (חיטה, שעורה, קוואקר ועוד), בכל צורה שהיא (מוצק או נוזל), ושלא היה נתון בהשגחה מתמדת לבל יחמיץ. למעשה - לחם, עוגות, עוגיות, אטריות, פתיתים, חטיפים, סוגים אחדים של מזון תינוקות, בירה, ויסקי ומשקאות חריפים שונים ועוד - כל אלה הם חמץ ואין ליהודי להחזיקם ברשותו בפסח.

כלים

כלי אוכל ובישול שהיו בשימוש במשך השנה, בלעו מהחמץ שהיה בתוכם. בכלים אלה אסור להשתמש בפסח. רצוי להשתמש במערכת כלים מיוחדת לפסח, שבה אין משתמשים במשך השנה. אם אין הדבר אפשרי - יש להכשיר את הכלים לקראת הפסח. את שאר כלי החמץ יש לאכסן בארון סגור ולמכור את החמץ שבהם ב'מכירת חמץ'.

גם את המטבח יש להכשיר לקראת הפסח. אי-אפשר להשתמש בשיש ובכיורים של החמץ לפסח, אלא לאחר תהליכי הכשרה, כיסוי וכו'. את התנור והכיריים יש להכשיר, ומשום הקושי הכרוך בכך מעדיפים רבים להחזיק כיריים מיוחדים לפסח. בכל אלה יש להיוועץ ברב וללמוד את הפרטים הרבים.

מכירת חמץ

את מוצרי החמץ שאין מבערים באש, וכך גם את כלי החמץ, יש לרכז בפינה צדדית בבית, בתוך מקום סגור ונעול שעליו יצויין בשלט קטן: 'חמץ'. את החמץ הזה יש למכור לגוי, שכן על חמץ שאינו שלנו איננו עוברים איסור. חשוב לדעת, שחמץ שלא נמכר לגוי ועבר עליו הפסח - אסור בהנאה גם לאחר הפסח!

איך מוכרים חמץ? ניגשים לאחד הרבנים שבאזור, או לבית חב"ד הסמוך, ושם מבצעים מעשה קניין של החמץ (רק למשך ימי הפסח, כמובן) לגוי מסויים, עימו עומד הרב בקשר. את המכירה הזו יש לערוך עד ליל בדיקת חמץ, שכן מיד בבוקר ערב פסח עורך הרב את המכירה לגוי.

לאלה שאין באפשרותם לגשת אל הרב למכור את החמץ, אנו מאפשרים להעביר הרשאה למכירת החמץ לרב באמצעות האינטרנט (פעיל עד ערב פסח).

בדיקת-חמץ

בי"ג בניסן, בערב בודקים את החמץ. (כאשר ערב פסח חל בשבת, כמו בשנת תשס"ח בודקים את החמץ ביום חמישי י"ב בניסן בערב). עורכים את הבדיקה מיד עם רדת הערב (צאת הכוכבים). הבית כבר נקי ומוכן לפסח ועכשיו לא נותר אלא לערוך בדיקה אחרונה בפינות ובחורים, כדי לוודא שלא נשאר בכל-זאת איזה פירור חמץ. לפני הבדיקה מברכים:

ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ.

סדר הבדיקה: אבי המשפחה נוטל נר (רצוי משעווה), שקית, ונוצה. באמצעות הנר הוא מאיר בפינות ובחורים, ואת הפירורים שהוא מוצא - יכניס בעזרת הנוצה לתוך השקית. נוהגים (על-פי הקבלה) לפזר בבית לפני הבדיקה עשרה פתיתים של חמץ (קשה) עטופים בנייר, ובעת הבדיקה 'מוצאים' אותם. אחרי הבדיקה אומרים נוסח מיוחד של 'ביטול חמץ' (בתרגום לעברית):

כל חמץ ושאור המצוי ברשותי, שלא ראיתיו ושלא ביערתיו ושאיני יודע עליו - יתבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ.


--------------------------------------------------------------------------------------------

מצוות חג הפסח:

בחג הפסח מצוות עיקריות שלהמהן מסתעפות מצוות עשה ולא-תעשה רבות. המצוות העיקריות של חג הפסח הינן:

*קרבן פסח - בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מקריבים בו את קרבן הפסח (בנוסף לשאר קרבנות ה'רגל'). כיום אומרים את "סדר קרבן פסח", אחרי תפילת מנחה, לפני השקיעה, ביום י"ד בניסן.

*ביעור חמץ - חמץ הינו אחד מ-5 מיני דגן או תוצרתם שבא במגע עם מים והחל בו תהליך תפיחה. כל דבר הראוי לאכילה ויש בו תערובת חמץ - אסור באכילה ובהנאה בפסח. איסור החמץ מתחיל לפני הצהרים בערב-פסח והוא נמשך עד צאת החג האחרון של פסח - 'שביעי של פסח'.

כדי לקיים את מצוות ביעור חמץ, מתחילים בניקיון הבית לפסח כמה וכמה ימים לפני החג, כדי שבבוא הזמן יהיה הבית נקי מכל חמץ. מצוות ביעור חמץ נעשית על-ידי בדיקת החמץ ולאחר מכן ע"י שריפת החמץ. פרטים על כך ב"הכנות לחג".

אם ברשותו של אדם חמץ שהוא מעוניין להשתמש בו אחרי חג הפסח, ניתן למכור את החמץ לגוי למשך ימי החג. פעולה זו אינה ערמה על איסור המצאות החמץ ברשותו של יהודי בפסח, אלא היא מותרת לכל דבר.ן אין הוא מעוניין לבערו

*בל יראה ובל ימצא - בחג הפסח אסור שייראה ויימצא בבית חמץ.

*איסור אכילת חמץ מערב פסח ועד תום חג 'שביעי של פסח'.

*קידוש החג ועריכת ה'סדר' - בלילה הראשון (ובחו"ל גם בלילה השני) של חג הפסח, אחר צאת הכוכבים ותפילת ערבית עורכים סעודת חג חגיגית במיוחד שבה שותים ארבע כוסות. על הכוס הראשונה מקדשים את החג; אוכלים מצה ומקיימים את יתר דיני ומנהגי ה'סדר'.

*אכילת מצה בליל החג (הראשון) ובשבעת ימי הפסח.

*אכילת מרור

*שתיית ארבע כוסות - במהלך ה'סדר'.

*הגדה של פסח - בליל חג הפסח מצווה לספר את סיפור יציאת מצרים. חז"ל תיקנו נוסח קבוע שנקרא "הגדה" מלשון "והגדת" (להבדיל מ"אגדה").

*אפיקומן - פירוש המילה "ליפתן", כלומר האכילה האחרונה שבסעודה. האפיקומן הינו 'כזית' מצה שאוכלים בסוף הסעודה, לפני ברכת המזון, זכר לקרבן הפסח שהיה נאכל על השובע.

*שמירת קדושת החג וקדושת ימי חול-המועד

*שמחת החג - כבכל מועדי ישראל.

*ספירת העומר - החל ממוצאי יום א' של חג הפסח ועד ערב חג השבועות, סופרים בכל ערב, לאחת תפילת ערבית, את הימים והשבועות שחולפים לקראת חג מתן תורה - שבועות

----------------------------------------------------------------------------------------------

ליל הסדר:

מהו סדר?

מצוות ליל פסח נקראים 'סדר', משום שהם ערוכים בצורה מסודרת ומפורטת. מבנה ה'סדר' משלב את מצוות הפסח, עקרונות חינוכיים חשובים וסודות קבליים. לכן חשוב לקיימו כהלכתו, לכל פרטיו.

רבי שלום-דובער מליובאוויטש (האדמו"ר החמישי של חב"ד) אמר פעם לבנו: "יוסף יצחק! במשך הסדר צריך לרצות להיות בן-אדם - וה' יעזור. בפרט בשעת פתיחת הדלת. אל תבקש גשמיות, בקש רוחניות".

מצות

נוהגים להשתמש לליל הסדר במצה שמורה עבודת-יד. מצה שמורה היא מצה, שהחל משעת הבשלת החיטה נשמרו החיטים והקמח בהקפדה רבה מפני רטיבות. ייחודה של מצה עבודת-יד בכך, שהיא נעשית מתוך כוונה לשם מצווה, ושמצות כאלה אכלו אבותינו בצאתם ממצרים.

יש מצות שמורות שנעשו במכונות והן כשרות לפסח, אבל למצוות מצה בליל הסדר נוהגים להשתמש במצות שנאפו ביד.

בליל הסדר אוכלים מצה (לפחות) שלוש פעמים: פעם אחת - בתחילת הסעודה, אחרי ברכת 'המוציא' ו'על אכילת מצה'. פעם שנייה - בעת אכילת ה'כורך', שהוא 'כריך' של מצה שבתוכו מרור. פעם שלישית - 'אפיקומן'. הכמות המינימלית שיש לאכול בכל פעם היא 'כזית' - 27 גרם, כמחצית מצה 'עגולה' (לדעות אחרות: 11 גרם, כרבע מצה 'עגולה'). יש להשתדל שמשך אכילת ה'כזית' יהיה קצר ככל האפשר (המהדרין נוהגים לאכול שני 'כזיתים' של מצה בפעם הראשונה וכן בפעם האחרונה).

הסבה

כדי להדגיש ש"הלילה הזה בני-חורין", שותים את ארבע הכוסות ואוכלים את מצת המצווה ב'הסבה', שהיא צורת ישיבה של מלכים.

נשים אינן נוהגות להסב.

מסבים לצד שמאל (מציבים בצד שמאל כיסא ועליו כר, ונשענים עליו).

קערה

ה'קערה' היא בעצם שלוש המצות המכוסות במפה (גם בין המצות יש להפריד במפיות). על קערת ה'סדר' מציבים את ששה דברים, בצורה דלהלן:

זרוע ביצה
מרור
חרוסת כרפס
מרור

זרוע - גרגרת של עוף עם מעט בשר עליה, צלויה באש. היא זכר ל'קרבן-פסח' שהיו מקריבים בזמן בית-המקדש. אין אוכלים את ה'זרוע'. יש להכין את ה'זרוע' מערב החג.

ביצה - קשה, בקליפתה. זכר ל'קרבן-חגיגה' שהיו מקריבים בזמן בית- המקדש. אוכלים אותה לאחרי 'כורך' בתחילת הסעודה.

מרור - עלי חסה ושורש 'חזרת' ('חריין'). המרור נועד להזכיר לנו את מרירות חייהם של אבותינו במצרים ואוכלים אותו במהלך הסדר. כמות המרור המינימלית שיש לאכול היא 'כזית' - 19 גרם. אולם אם אוכלים קלח (שהוא דחוס יותר), דרוש להוסיף עוד 2 גרם, וכן עבור מה שנשאר בין השיניים.

חרוסת - רסק תפוחי-עץ, אגסים ואגוזים טחונים, מתובלים ביין. החרוסת מזכירה את הטיט שבו עבדו אבותינו בפרך. טובלים בה את המרור.

כרפס - עיקרו - מין ירק. אפשר להשתמש בתפוח-אדמה מבושל או בפרוסת בצל. הספרדים נוהגים להשתמש בסלרי עלים. הוא נאכל בתחילת הסדר (פחות מ'כזית'), טבול במי-מלח, כדי להתמיה את הילדים.

חזרת - כנ"ל במרור. את ה'חזרת' אוכלים ב'כורך', דהיינו בתוך המצה, זכר למנהגו של הלל הזקן שהיה כורך את המצה והמרור יחדיו.

'הגדה'

השם 'הגדה' לקוח מהציווי "והגדת לבנך". באמצעות ההגדה אנו מספרים לילדינו את סיפור יציאת מצרים, וחשוב להתאים את ההסברים לרמת הילדים.

לאחר קושיותיהם של הילדים, מתחילות התשובות. העיקרון הוא: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח" - כלומר, מספרים תחילה על התקופה המרה והעלובה של העם היהודי, וממנה מגיעים לניסים ולגאולה.

יש בהגדה שתי גירסאות בולטות של סיפור יציאת-מצרים. הראשון הוא הקטע "עבדים היינו", והשני - זה הפותח ב"מתחילה עובדי עבודה-זרה היו אבותינו". במבט מעמיק יותר, יש כאן צורות שונות של תשובות לארבעת הבנים.

לאחר הקטע הנצחי "והיא שעמדה" בא פרק מדרשי גדול, שמרחיב ומפרש את הסיפור המתומצת של יציאת-מצרים המוכר לנו מהתורה. פרק זה מסתיים בהסבר לאכילת הפסח, המצה והמרור, בשיר הלל לבורא-העולם ובתקוות הגאולה - "לשנה הבאה בירושלים".

זהו המבנה הבסיסי של ההגדה, אך כבר אמרו, שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.

ארבע כוסות

מצווה על כל אחד ואחת, גדולים וקטנים, לשתות בליל הסדר ארבע כוסות של יין או של מיץ-ענבים טבעי. את ארבע הכוסות שותים כנגד ארבע לשונות הגאולה שמוזכרות בתורה בתיאור הבטחת הגאולה ממצרים על-ידי הקב"ה: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה, ולקחתי אתכם לי לעם".

שיעור כל כוס - 86 סמ"ק, ויש לשתות לפחות את רוב השיעור (44 סמ"ק).

גם בעת שתיית ארבע הכוסות יש להסב קמעה לצד שמאל.

שופכים יין

באמירת עשר המכות וכו', נהוג לשפוך מעט מן הכוס לתוך כלי שבור. למנהג זה יש סיבות על-פי הקבלה, אך יש בו גם משמעויות סמליות. אחת מהן - כיוון שהקב"ה הבטיחנו: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך", אנו 'מוציאים' מהכוס את ה'מחלה' כשאנו מזכירים את המכות.

הסבר אחר מביא רבי יצחק אברבנאל: על-ידי שפיכת היין אנו מעידים, שאין שמחתנו שלימה, שכן הישועה הוכרחה לבוא על-ידי הטלת עונש על בני-אדם אחרים. העונש אמנם הגיע להם בדין, אבל התורה אמרה: "בנפול אוייבך - אל תשמח".

אליהו הנביא

כשאומרים "שפוך חמתך" נוהגים לפתוח את דלת הבית. הטעם הפשוט לפתיחת הדלת הוא "כדי לזכור שהוא ליל שימורים ואין מתייראין משום דבר. ובזכות אמונה זו יבוא משיח וישפוך הקב"ה את חמתו על הגויים". על-פי ה'קבלה', זו שעת פתיחת הדלתות למעלה.

הקשר לאליהו הנביא - אמירת "שפוך חמתך" היא השלב שבו עוברים מסיפור יציאת מצרים לציפיית הגאולה השלימה, וזה מקומו של אליהו הנביא, מבשר הגאולה.

אפיקומן

אכילת האפיקומן היא זכר לקרבן הפסח שהיו ישראל אוכלים בזמן שהיה בית- המקדש קיים. ומכיוון שאחרי קרבן הפסח לא היו אוכלים דבר נוסף (כדי לחבב אותו שיישאר טעמו בפה), לכן גם אחרי האפיקומן אין אוכלים דבר.

לשורש המילה 'אפיקומן' ניתנו פירושים שונים והרווח שבהם הוא מלשון 'אפיקו מן' שמשמעו בארמית: הוציאו את הממתקים. כלומר להוציא את ה'אפיקומן' ממקום מסתורו.

יש לאכול מן האפיקומן 'כזית' אחד לפחות, והמהדרים אוכלים שני 'כזיתים'. האחד - זכר לקרבן הפסח, והשני - זכר למצה שהיו אוכלים עם הקרבן בזמן בית- המקדש. יש לסיים את אכילת האפיקומן לא יאוחר מחצות הלילה. הזמן במרכז הארץ בשנת תשס"ו: 12:39 בלילה.


-------------------------------------------------------------------------------------------


קערת סדר פסח:


ה'קערה' היא בעצם שלוש המצות המכוסות במפה (גם בין המצות יש להפריד במפיות). על קערת ה'סדר' מציבים את ששה דברים, בצורה דלהלן:

זרוע ביצה
מרור
חרוסת כרפס
מרור

זרוע - גרגרת של עוף עם מעט בשר עליה, צלויה באש. היא זכר ל'קרבן-פסח' שהיו מקריבים בזמן בית-המקדש. אין אוכלים את ה'זרוע'. יש להכין את ה'זרוע' מערב החג.

ביצה - קשה, בקליפתה. זכר ל'קרבן-חגיגה' שהיו מקריבים בזמן בית- המקדש. אוכלים אותה בתחילת הסעודה.

מרור - עלי חסה ושורש 'חזרת' ('חריין'). המרור נועד להזכיר לנו את מרירות חייהם של אבותינו במצרים ואוכלים אותו במהלך הסדר. כמות המרור המינימלית שיש לאכול היא 'כזית' - 19 גרם. אולם אם אוכלים קלח (שהוא דחוס יותר), דרוש להוסיף עוד 2 גרם, וכן עבור מה שנשאר בין השיניים.

חרוסת - רסק תפוחי-עץ, אגסים ואגוזים טחונים, מתובלים ביין. החרוסת מזכירה את הטיט שבו עבדו אבותינו בפרך. טובלים בה את המרור.

כרפס - עיקרו - מין ירק. אפשר להשתמש בתפוח-אדמה מבושל או בפרוסת בצל. הספרדים נוהגים להשתמש בסלרי עלים. הוא נאכל בתחילת הסדר (פחות מ'כזית'), טבול במי-מלח, כדי להתמיה את הילדים.

חזרת - כנ"ל במרור. את ה'חזרת' אוכלים ב'כורך', דהיינו בתוך המצה, זכר למנהגו של הלל הזקן שהיה כורך את המצה והמרור יחדיו.


--------------------------------------------------------------------------------------------


סימני סדר פסח:

סעודת ליל חג פסח אינה סעודה כבכל שבת וחג. בלילה זה קיים 'סדר' שלם, ערוך ומסודר הנמשך כמה שעות וכלל פעילויות שונות ואמירת ה'הגדה'.

במחזור ויטרי המפורסם (סימן ס"ה) פורטו סימני ליל הסדר כפי "סדרך ערוך שסידר ר' שלמה יצחקי זצ"ל" (רש"י). סימנים אלה מהווים מעין שמות הפרקים של מהלך ה'סדר'.

לאחר סידור הקערה, לפני עריכת הקידוש, נוהגים לומר, ברצף, את סימני הסדר, כדלהלן:

"סימן סדר של פסח - קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא. מצה. מרור. כורך. שןלחן עורך. צפון. ברך. הלל. נרצה". לאחר מכן ניגשים לעריכת הסדר על-פי הסימנים שאמרנו. נהוג לשוב ולהזכיר את הסימן הרלוונטי, בכל שלב בתהליך ה'סדר'.

להלן פירוט קצר של כל אחד מסימני ה'סדר':

קדש קדוש על היין

ורחץ נטילת ידים ללא ברכה - לצורך אכילת הכרפס לאחר הטבלתו במי-מלח. נטילת הידיים נדרשת מאחר והבא לאכול דבר שטיבולו במשקה חייב בנטילת ידיים תחילה (כמו לפני אכילת לחם), אך מפאת ספק ברכה אין מברכים על נטילת הידיים.

כרפס אכילת ירק לאחר הטבלתו במי מלח

יחץ פריסה המצה האמצעית לשנים והטמנת האפיקומן

מגיד אמירת ההגדה; סיפור יציאת מצרים

רחצה נטילת ידים עם ברכה – לפני אכילת המצה

מוציא ברכת "המוציא" על המצה

מצה ברכה מיוחדת על המצה "על אכילת מצה" ואכילתה

מרור אכילת המרור

כורך אכילת המצה והמרור כשהם כרוכים יחד

שלחן עורך סעודת החג

צפון אכילת האפיקומן

ברך ברכת המזון

הלל אמירת פרקי ההלל

נרצה העושה כסדר הזה, מרוצה לשמים


-------------------------------------------------------------------------------------------


מתכוננים לפסח:

מאת: הרב יוסף-שמחה גינזבורג
הכנות לפסח: "מצווה על כל אחד ואחד שילמוד הלכות הרגל קודם הרגל, עד שיהיה בקי בהם וידע המעשה אשר יעשה"1.

"כל שלושים יום לפני הפסח2, טוב להיזהר ולעיין בכל דבר שעושה, שלא יישאר דבוק בו חמץ באופן שלא יוכל להסירו בקלות כשיגיע ערב פסח"3.

"בימים אלו מתחילים כבר עניין המצה... שלכן יש להיזהר מאכילת מצה שלושים יום לפני הפסח"4.

תכנון כינוסים: הוראת המזכירות – אין לקבוע באה"ק כינוס ליום א' דחול-המועד פסח, שבחו"ל הוא יום ב' דחג-הפסח, אם בין המוזמנים אליו יהיו גם אורחים מחו"ל הנמצאים כעת בארה"ק, וזאת כדי שאורחים אלה לא יטעו ויסעו לכינוס באותו יום שעליהם (כתושבי חו"ל) לשמור כיום-טוב5.

תכנון נסיעות: מענה הרבי: "הנוהג בישראל, שבחג הפסח נמצאים ביחד איש וביתו (ובביתו), ובפרט ראש המשפחה. נוסף על שקשה ביותר להדר כפי הרצון בענייני פסח – כשנמצאים במקום אחר. וקל להבין"6.

יש להתחיל בהכנות ל'מבצע פסח', כולל לדאוג למעות חיטין7, מזון ולבוש8, וכן לחלוקת מצה שמורה כדלהלן.

הגדות: כדאי שיהיו לכל ילד סידור, חומש, ולהבדיל – קופת צדקה, משלו, וכן ספרי-קודש אחרים. ובעניין שהזמן גרמא – הגדה של פסח. ומה טוב – שקודם החג יקנו לכל ילד סידור חדש וכיוצא-בזה9, מה שיוסיף לו חיות ומרץ להשתמש בזה בפועל10.

כלים: "המנהג פשוט במדינות אלו... שלא להשתמש בפסח בשום כלי זכוכית שיש לחוש בו שמא עירו לתוכו משקה חמץ חם, או שמא נשתהה בתוכו משקה חמץ מעת-לעת"11. הנזהרים שיהיו להם כלים מיוחדים לפסח, ושלא להזדקק להכשרת הכלים כלל, תבוא עליהם ברכה12.

"סדר לדוגמא": בימים הסמוכים לחג הפסח, רצוי להראות לתלמידים עריכת הסדר, שעל-ידי זה יחקקו בזיכרונם ההלכות הקשורות בעניינים אלו, אך יש להתבונן ולסדר זאת באופן שלא לנגוע במנהגי אבותיהם13.

חלוקת מצה שמורה: מתקנת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, להשתדל – ובפרט רבנים, שו"ב וכל העוסקים בצורכי-ציבור – לשלוח לחג הפסח למכריהם (על-כל-פנים בעבור הסדרים) מצות עגולות אפויות-יד, ודווקא מצות שמורה, וכן במקומות שמסדרים סדרים כלליים (כמו במלונות וכדומה) יסדרו זאת המארגנים14. בפרט – יש לדאוג לתלמידי מוסדות חינוך חב"ד ולהוריהם15. "מובן, שכל המרבה בסוגי מקבלי השמורה וכל המהדר בשמורה זו כפי האפשרי – הרי זה משובח"16. השיעור המינימלי לחלוקה זו הוא: 'כזית'17.

סדרים פומביים: הרבי הציע, שהרבנים שבכל אתר ואתר יערכו סדרים פומביים, היינו – כל אחד מהם יערוך את ה'סדר' שלו, ביחד עם בני ביתו ותלמידיו וכו', "ברחובה של עיר", ויזמין את כל תושבי המקום להשתתף ב'סדר הפומבי'. לפרסם מודעות בעיתונות המקומית, שהרב המקומי עורך 'סדר פומבי' הפתוח לקהל הרחב, במקום פלוני ובזמן פלוני, וכל הרוצה יוכל להשתתף בסדר, לקבל ארבע כוסות ושלוש מצות וכו', ובהדגשה – שאין דורשים דבר מן המשתתף, לא תמורה כספית ולא אחרת, וגם לא מחויבות להישאר עד סיום הסדר, אלא כל הרוצה יוכל להיכנס ולצאת ברגע שירצה18.

מכירת חמץ: נכון להפיץ שטר-מכירה קצר שיוכלו לצרפו לשטר הכללי, או ייפוי-כוח מתאים לכל המקומות שבהם נמצאים חמץ וכלי-חמץ19. יש לצרף לעניין זה גם אנשים שעלולים ליטול חלילה מן החמץ בפסח20.

יש לדאוג למכירת חמץ ב'ערב קבלן' דווקא, כדעת כ"ק אדמו"ר הזקן21, ולהשתדל בדרכי נועם אצל כל הרבנים שיעשו זאת.

___________

1) שו"ע אדמוה"ז סי' תכט ס"ג. והיינו ל' יום לפני הפסח, משנה-ברורה שם סוס"ק ב בשם אחרונים, כף-החיים ס"ק ג בשם מחזורים. ובפרט בישיבה, כולל-אברכים ובית-מדרש – ראה ערוך-השולחן שם ס"ו.

2) ה'שלושים יום' מתחילים מיום הפורים עצמו, שו"ע אדמוה"ז שם ס"א.

3) שו"ע אדמוה"ז סי' תלו סכ"ג.

4) 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב סי' קצ, מאג"ק כרך ח עמ' שיט. מן הדין אסור לאכול מצה רק מעמוד השחר של ערב פסח, כנפסק בשו"ע אדמוה"ז סי' תעא ס"ד. ובחק-יעקב שם ס"ק ז הביא משיירי כנה"ג שהרבה נוהגין שלא לאכול מצה מראש-חודש, והובא באחרונים. בשו"ת איגרות-משה או"ח ח"א סי' קנה (דף ערב,א ואילך) מבאר מקור למנהגם ולמנהגנו. ובס' מצות-מצווה (פי"ב ס"ק כט) כ' שכיוון שהטעם הוא משום חביבות המצווה, הרי אפילו במצות של חמץ ראוי להימנע מלאכול, דשווין במראיתם וטעמם, ע"כ. וע"ע (ולכאורה יש לברר עד כמה הן חמץ ממש. ע' בשו"ע אדמוה"ז סי' תנה סל"ג. ועכ"פ יש מקום להחמיר בבוקר ערב פסח עצמו, וכ"כ בנטעי-גבריאל פסח ח"א פ"ב הערה כב).

5) היכל-מנחם כרך ג' עמ' נד. וראה קונטרס 'יום טוב שני להעובר ממקום למקום', לונדון תשנ"ה, ומסקנתו שם. וזה דלא כנהוג בין רבני אנ"ש לפסוק בזה כמ"ש בשער הכולל פ"א ס"ב (אף שי"ל שהכוונה כאן לאורחים שלא מאנ"ש). וראה גם ב'תורת מנחם – התוועדויות' כרך כד עמ' 145 (ברור מה היתה הנחת-היסוד של הרבי בזה!). וע"ע.

6) היכל-מנחם כרך ג' עמ' קצג.

7) שו"ע אדמוה"ז סי' תכט ס"ה ואילך. והעירו שברמ"א שם ס"א קושר זאת, ובוא"ו החיבור, לענין 'שואלין ודורשין', עיי"ש (ראה סיפורי-חסידים, מועדים, סיפור 294).

8) ראה 'התוועדויות' תשמ"ב ח"ב עמ' 977, תשמ"ח ח"ב עמ' 303, תנש"א ח"ב עמ' 399,339 ועוד.

9) במכל-שכן ממה שעל-פי-דין (רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הי"ח. טושו"ע ושו"ע-אדמוה"ז או"ח תקכ"ט ס"ז) צריך לקנות לו קליות ואגוזים.

10) ספר-השיחות תשמ"ח ח"א עמ' 343. ואכן נדפסו ומופצות ע"י מרכז צא"ח באה"ק לשם כך הגדות מיוחדות בהוצאת קה"ת עם חוברת תמונות צמודה, שהוכנו בהתאם להוראות מפורטות שנתקבלו מהרבי בנדון.

11) שו"ע אדמוה"ז סימן תנא סעיף עג. וכן נפוץ המנהג בין אנ"ש שלא להכשירם גם מאיסורים. וראה בס' 'הגעלת כלים לפסח' פי"ג סעיף נט. ולגבי דורלקס ופיירקס וכו' דנו רבות בספרי השו"ת, ראה בס' הנ"ל פי"ג סעיף שעה.

12) ראה במבוא לס' הנ"ל, אות י'.

13) אג"ק כרך י עמ' שנ.

14) ספר-המנהגים עמ' 37.

15) אג"ק כרך יב עמ' שמג וכרך יא עמ' פו.

16) אג"ק כרך יא עמ' ו.

17) אג"ק כרך יב עמ' שמג וכרך יג עמ' יא.

18) 'התוועדויות' תשמ"ו ח"ב עמ' 851, מר"ד בעת ביקור הרבנים הראשיים לארה"ק.

19) אג"ק כרך כ עמ' קפו.

20) 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"ב עמ' קד.

ושם (כדי להפיס דעת המערערים): מובן שיזהירו את המוכרים שאסור להם לעשות זאת. אבל גם אם יעברו על איסור זה – 1) פשיטא כמה מהנ"ל לא יעשו זה. 2) גם בנוגע להנחשדים – ודאי כוודאיות התיקון – לא הווי. 3) אפילו בנוגע להנוטל – לכמה דעות לא בטלה המכירה [כן משמע דעת אדמוה"ז סי' תמח סעיפים יג-יד] כי אם גוזל הוא מה שנוטל ותו לא מידי. 4) אפילו להאומר [א"ה: ראה שו"ת משנה-שכיר ח"ב סי' קיח] דבטלה המכירה – י"ל דזהו מכאן ולהבא – וניצל מאיסור בל-יראה ובל-ימצא עד שעה זו. ולאו שאין בו מעשה – לכמה דיעות אין לוקין עליו אף בעשה מעשה [לעבור עליו]. 5) אפילו למאן-דאמר דלוקין עליו – צ"ע מה מכריע: כל שמונת ימי הפסח באיסור דבל-יראה ובל-ימצא אלא באופן שאין לוקין – או זמן קצר יותר, אלא שרגע אחד – רגע ביטול הקנייה – קאי בלאו דלוקין עליו. 6) אפילו אם-תימצי-לומר דבטלה המכירה למפרע – הנה אדרבה לפי זה יש לומר שאין כאן מעשה ואין לוקין על זה, כי מעולם לא היתה כאן מכירה, ואין מקום לקנייה בתוך חג הפסח.

ולבסוף, ע"פ הוראותיו ותיקוניו של הרבי, וכדי שיהא נכון לכל הדעות, נוסף הנוסח דלהלן לשטר המכירה:

"ישראל המוכר או בא כוחו יהיה, באם ירצה, מורשה מהנכרי הקונה ושלא על מנת לקבל פרס, למכור בשבילו או לתת במתנה מהעניינים הנמכרים".

21) בסידורו – נדפס בשו"ע שלו סוף הל' פסח עמ' 1120, וביאורו מבעהמ"ח שער הכולל להלן שם עמ' 1399. וראה 'המועדים בהלכה' עמ' רנא, ובארוכה בספר 'מכירת חמץ בערב קבלן' להרה"ג ריי"צ שי' בלינוב, וכן בקונטרס 'מכירת חמץ לפי תקנת רבותינו' להרה"ג רש"ב שי' לווין, הנדפס בסו"ס 'תיקוני מקוואות' שלו, ברוקלין תשנ"ח.

--------------------------------------------------------------------------------------------


שיהיה פסח שמח וכשר בע"ה לכל בני ישראל

תודה נשמתיי

פסח כשר ושמח גמלך!!

בס"ד

אין על מה יפהה שלי!!

רק שיעבור פסח שקט ורגוע עם בשורות טובות בע"ה

ישר כח !

תודה רבה וחג שמח וכשר

פסח שמח וכשר לכל ית ישראללל ..!