***דיני בדיקת חמץ וביעורו*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד
לעילוי נשמת:
חיים רפאל בר רחל ממן ז"ל
יוסף בר עליזה שאקיר ז"ל

המרדף אחריו חסר פשרות, כל האמצעים כשרים - ממברשת שיניים ועד לשואב אבק, ממים ועד לחומצות החריפות ביותר. כל מי שדומה לו ואין זה משנה אם הוא גרגר אבק, או חתיכה קטנה של תפוח, ימצא במהרה את דרכו אל פח האשפה.

ואז, כשהבית כבר מצוחצח מהמסד עד לטפחות, מגיע ליל בדיקת חמץ. בעזרת נר עובר בעל הבית על כל מקום שיתכן שהיה בו חמץ ומחפש...

מהם תחומי האיסור של הימצאות החמץ ברשותנו? מי אחראי לסלק אותו ומתי? מהם המקומות החייבים בבדיקה וכיצד?

איסור "בל יראה ובל ימצא"


"שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם..." (שמות י"ב, יט').

"...ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך" (שמות י"ג, ז').


מלבד איסור אכילת החמץ, המוכר לכולם, אסור ליהודי להחזיק ברשותו חמץ, במשך שבעת ימי חג הפסח, כפי שכתוב בפסוקי התורה הנ"ל. איסור החזקת החמץ חל הן על הבתים והן על כל מקום אחר שבבעלותו של יהודי.

בנוסף לכך קיימת מצווה נוספת: "...אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם..." (שמות י"ב, טו'). משמעות המילה "ראשון" בפסוק זה היא "קודם". כלומר: ביום שקודם לפסח, מצווה "להשבית" את כל החמץ מהמקומות שנמצאים ברשותנו (בית, מחסן, משרד, חמץ שהופקד אצל אחרים, בחצר וכו'...), עד לשעת סוף זמן ביטול חמץ, כפי שהיא מופיעה בלוחות השנה.

ניתן לתמצת זאת כך:

א. ביעור החמץ מבתינו ביום שקודם לליל הסדר נובע מכוח מצוות 'עשה' שבתורה ("אך ביום הראשון תשביתו...").

ב. החל מליל הסדר, אסור לנו להחזיק ברשותנו חמץ גם מכוחן של שתי מצוות 'לא תעשה' ("בל יראה" ו"בל ימצא").

מהו זמן מצוות ביעור חמץ?

עיקר זמן ביעור חמץ, כפי שכתוב בתורה, הוא היום שלפני החג כלומר, י"ד בניסן. מתחילים את בדיקת החמץ עם צאת הכוכבים בליל י"ד בניסן. אולם כבר כשמסתיים יום י"ג בניסן, כחצי שעה לפני צאת הכוכבים, אסור להתחיל בשום מלאכה שהיא עד לבדיקת החמץ.

תחילת זמן ביעור חמץ - במקרים מסוימים יש צורך לעשות בדיקת חמץ לפני הזמן האידיאלי. לצורך זה נחשב זמן ביעור חמץ החל מ - 30 יום לפני פסח.

סוף זמן מצוות ביעור חמץ - חמץ שלא הושמד בזמן (כלומר עד לחצות היום של י"ד בניסן), אסור בשימוש ובהנאה וחייבים לבערו מן העולם (גם במהלך החג וגם לאחריו). כך שכל מי שמצוי ברשותו חמץ, אשר לא בוער בזמנו, חייב במצוות ביעור חמץ, גם אם עבר זמן רב מאוד מאז חג הפסח.

מהי "השבתת החמץ"?

חיוב השבתת חמץ מהתורה, הוא בעצם "סילוקו מהמחשבה", באופן כזה שהחמץ לא יהיה חשוב בעינינו יותר מאשר עפר מן האדמה. יחד עם זאת, חז"ל, שהבינו כי רבים מאתנו עלולים להיכשל באיסורי חמץ - אם משום שלא נצליח להגיע לרמת ביטול אמיתית כזאת ואם משום שאנו עלולים לטעות ומתוך ההרגל להשתמש בחמץ שבקרבתנו - קבעו שיש לסלק את החמץ בפועל, מכל מקום שהוא ואפילו לבדוק בחורים ובסדקים.


אף על פי שבודקים היטב, עדיין מבטלים את החמץ גם מהמחשבה.

את בדיקת החמץ מבצעים בלילה, לאורו של נר שמאיר היטב אל תוך חורים וסדקים נסתרים.

אף על פי שבודקים היטב, עדיין מבטלים את החמץ גם מהמחשבה, שמא פספסנו או שכחנו משהו.

חמץ שלא הושבת מהלב, עד לחצות יום ה - 14 בניסן, חייב בביעור ואי אפשר לבטלו או למכרו.

איך עושים 'בדיקת חמץ'?

"בתחילת ליל י"ד בניסן בודקין את החמץ..." (שולחן ערוך תל"א, א').

מתחילים את הבדיקה מייד עם צאת הכוכבים, בליל י"ד.

אין להתחיל בכל מלאכה שהיא כ-1/2 שעה לפני צאת הכוכבים. מי שמתפלל במניין יתפלל לפני הבדיקה ומי שרגיל להתפלל יחידי, יתפלל לאחריה.

מי שלא בדק בלילה, יבדוק ביום ולאורו של נר (להוציא מקומות פתוחים שאור השמש מגיע אליהם ישירות ואפילו לא דרך זכוכית החלון).


אם לא בדק לפני חצות היום, יבדוק אחר כך ואפילו בחג עצמו או לאחריו!

מי שלא בדק לפני חצות היום, יבדוק אחר כך ואפילו בחג עצמו או לאחריו! אם ימצא חמץ, ישמיד אותו מייד.

מי שעוזב את ביתו יותר מ-30 יום לפני החג ואינו מתכוון לחזור לחג, אינו חייב בבדיקה לאור הנר, אך בכל אופן אם הוא יודע שיש בביתו חמץ, הוא חייב לסלקו.

אם יוצאים מהבית יותר מ-30 יום לפני החג ומתכוונים לחזור לפסח, צריך לבדוק את הבית - שמא יאחרו לחזור ולא יספיקו לבער את החמץ בזמן.

אם ערב פסח חל במוצאי שבת, מקדימים את הבדיקה לליל י"ג ומשאירים חמץ לצורך הסעודות בלבד (ומשמידים כל שארית לפני חצות היום).


***

"...בודקין את החמץ לאור הנר..." (שולחן ערוך תל"א, א').

הבדיקה מתבצעת לאורו של נר שבוער יפה ומאיר היטב אל תוך חורים ופינות נסתרות.

נרות שעלולים לגרום לנו להיזהר יותר מידי, אינם מתאימים לבדיקה. כך אין להשתמש בנר שיש בו יותר מפתילה אחת (מי שבודק בנר כזה, צריך לחזור אחר כך על הבדיקה), בנרות שמטפטפים במיוחד (כמו נרות שמן) או בנרות שעשויים מחומרים שעלולים לגרום לבעיות של כשרות אם יטפטפו על הכלים (חֶלֶב או שומן מן החי).

הנרות שמצויים היום בחנויות הם נרות פרפין, המתאימים לבדיקת חמץ. כמו כן ניתן לקנות נרות משעוות דבורים שגם הם טובים לבדיקה (מומלץ להקפיא את הנרות מראש, ואז יש פחות בעיות של טפטופים).

יש רבנים המציעים להתחיל את הבדיקה בנר ואח"כ להמשיך בפנס איכותי.


***

"קודם שיתחיל לבדוק יברך: "... אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על בעור חמץ" (שולחן ערוך תל"ב, א').

הברכה מופיעה בסידורים ובמחזורים של פסח (או במחזורים לשלושה רגלים).

כשמברכים, מתכוונים גם לבדיקת החמץ בלילה וגם לשריפתו למחרת.

אין לדבר בין הברכה לתחילת בדיקת החמץ. רצוי לא לדבר כלל עד לסיום הבדיקה.

מי שדיבר בין הברכה לבדיקה בנושאים שאינם קשורים לבדיקה, צריך לברך שוב ומייד לבדוק. אולם אם דיבר בנושא שקשור לבדיקה, לא צריך לברך שוב.

רצוי שכל בני הבית יקשיבו לברכה, יתכוונו שהברכה תאמר גם עבורם ובסופה יענו "אמן".


המצווה מוטלת על בעל הבית והוא גם זה שמברך.

המצווה מוטלת על בעל הבית והוא גם זה שמברך. אולם אם מסיבה כלשהי הוא אינו יכול לבצע את הבדיקה בעצמו הוא יכול למנות כשליח את אשתו, או כל אדם אחר - והשליח יברך בעצמו.

מי שיש לו מספר בתים, או משרדים וכדומה, יברך פעם אחת בביתו וימשיך לבדוק בשאר המקומות. אם הוא נעזר באחרים - יתכנסו כולם בביתו, יקשיבו לברכתו ויתפזרו למקומות השונים לביצוע הבדיקה.

מי שבודק דירה שאמורה להישאר ריקה במשך כל החג, לא יברך.


***

"בודקין את החמץ ... בחורין ובסדקין, בכל המקומות שדרך להכניס שם חמץ (שולחן ערוך תל"א, א').

אף על פי, שלפני הבדיקה מנקים היטב כל מקום שיתכן ונכנס אליו חמץ, הבודק חייב לחזור ולבדוק בכל אותם מקומות (אפילו אם הוא משוכנע שכבר אין בהם חמץ).

הבדיקה צריכה להיעשות בכל מקום שיש חשש שהגיע אליו חמץ - כולל כל חדרי הבית (אפילו אם משתדלים שלא לאכול בהם במשך כל השנה).

מדפים גבוהים (כגון תאים עליונים בארונות), שידוע בברור שלא השתמשו בהם במשך השנה, אינם חייבים בבדיקה.

בבתים עם ילדים צריך לבדוק בכל המדפים הנמוכים.

צריך לבדוק מתחת למיטות, ארונות ושאר רהיטים.


לא צריך לבדוק את המקום בו הוא שומר את החמץ, שהוא מתכוון למכור לנוכרי.

לא צריך לבדוק את המקום בו הוא שומר את החמץ, שהוא מתכוון למכור לנוכרי.

בודקים את כיסי הבגדים של המבוגרים והילדים. לפני שריפת החמץ רצוי לבדוק שוב בכיסי הבגדים שלובשים באותו יום.

חשוב לדעת, שהמצווה היא לבדוק אם יש חמץ ולא למצוא חמץ. כך שאם בדק היטב ולא מצא דבר, קיים את המצווה. רבים נוהגים להסתיר לפני הבדיקה 10 פירורי חמץ, עטופים היטב, ברחבי הבית (ומציינים הכול ברשימה מדויקת, כדי שלא יאבדו חלק מהפירורים ויישארו במחבואם עד לחג...).

כדאי להיעזר במהלך הבדיקה בנוצה או בסכין, שיכולים לחדור ולנקות מקומות צרים ועמוקים.


***

"אחר הבדיקה מיד בלילה יבטלנו ויאמר - כל חמירא דאיתא ברשותי, דלא חזיתיה ודלא ביערתיה, ליבטל ולהוי כעפרא דארעא." (שולחן ערוך תל"ד, ב').

ביטול החמץ בערב, מתייחס לחמץ שאין אנחנו מודעים לקיומו ושלא מצאנו בבדיקה. הנוסח הנ"ל מופיע במחזורים. מי שאינו מבין ארמית יאמר אותו בתרגומו לעברית (או לכל שפה אחרת שמובנת לו): "כל חמץ ושאור שיש ברשותי, שלא ראיתיו ולא ביערתיו, יִבּטל ויהיה הפקר כעפר הארץ." יש הנוהגים לחזור על נוסח הביטול 3 פעמים.

שליח יאמר במקום "ברשותי", "ברשות..." (ויאמר את שם בעל הבית), אישה נשואה תאמר: "שיש ברשות בעלי".

את החמץ שמוצאים מניחים יחד עם החמץ ששומרים לשימוש לבוקר המחרת, במקום מוסתר ושמור (שלא תהיה אליו גישה של ילדים קטנים או בעלי חיים).


כל חמץ שיישאר למחרת, חייבים לשרוף לפני תום השעה החמישית ביום.

כל חמץ שיישאר למחרת, חייבים לשרוף לפני תום השעה החמישית ביום. ("השעה החמישית" מחושבת ב"שעות זמניות" שמשתנות ע"פ אורך היום, ומופיעה כ"סוף זמן ביעור חמץ" בלוחות השנה).

חוזרים ומבטלים את החמץ בשעת שריפתו - משום שהביטול שנעשה בלילה התייחס רק לחמץ שלא ידענו עליו ולא לחמץ שהשארנו בצד וקיים חשש, שמא משהו מהחמץ שהשארנו נפל והתגלגל לפינה נסתרת.

נוסח הביטול דומה לזה של הלילה (ראה במחזור לחג), אולם מוסיפים לו את המלים "שראיתיו ושלא ראיתיו, שביערתיו ושלא ביערתיו".

נוסח הביטול נאמר לאחר שריפת החמץ.

מכירת חמץ לגוי

מי שיש לו חמץ שערכו רב (כגון בעלי חנויות או מפעלים, או אפילו בית פרטי שנשארו בו מוצרים רבים או יקרים), יכול למכור את החמץ הזה לגוי. אבל חייב ליחד לחמץ הזה מקום צנוע ומוגדר, שיושכר אף הוא לגוי (חדר, ארון, או אפילו ארגז סגור היטב).

בדרך כלל מבצעים את מכירת החמץ באמצעות הרב או הרבנות המקומיים, בכל ישוב וישוב, לאחר שבעליו של החמץ ממנה אותם להיות שליחיו למכירת החמץ שברשותו.

מי שמוכר חמץ לגוי צריך לדעת ולהבין, שמדובר במכירה ממש. החמץ שייך לגוי הרוכש, אשר רשאי לבוא ולקחתו תמורת תשלום, כפי שסוכם בשטר המכירה.

כלים שהשתמשו בהם לחמץ, מנקים היטב ושומרים במקום סגור. כיום נוהגים רבים להוסיף למכירה גם את החמץ הבלוע בכלים אלה (אבל לא את הכלים עצמם!).

מותר למכור את החמץ כל זמן שהחמץ מותר בהנאה. לאחר מכן, חייבים בביעורו.

לאחר הפסח חשוב להקפיד ולקנות חמץ אך ורק מחנויות שיש להן אישור מכירת חמץ. חמץ, (מחנות בבעלות יהודית) שלא נמכר בפסח - אסור בהנאה וחייב ביעור!

לעיון ולהעמקה בדיני פסח: ספר התודעה / אליהו כי טוב - חודש ניסן; משנה ברורה החל בסעיף תכ"ט.

אשרייך מאמו'ש

תודהה