*** נפרעין מן האדם מדעתו ולא מדעתו*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

(מתוך ספר "תוך הנחל")

"ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו"

מוצאי-שבת קדש פרשת תזריע מצורע התנש"א
סעודת-מלוה מלכה, סעודת דוד מלכה משיחה, דיבר מוהרא"ש נ"י דיבורים נוראים ונפלאים מאד מאוד על-פי דברי רביז"ל בלקוטי-מוהר"ן, חלק א`, ס` קי"ג, המדבר מפירוש המשנה "ונפרעין מן האדם מדעתו" וכו` עיי"ש.

פתח ואמר מוהרא"ש נ"י, רביז"ל אומר: איתא במסכת אבות (פרק ג`): "ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו", כי שמעתי בשם הבעלֹשם טוב, כי קודם כל גזר דין שבעולם, חס ושלום, מאספין כל העולם אם מסכימין להדין, חס ושלום, שואלין אותו אם הוא מסכים, אזי נגמר הדין, חס ושלום, והענין, כי בוודאי אם ישאל לו בפירוש על עצמו, בוודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כן, אך מטעין אותו, ושואלין אותו על כיוצא בו, והוא פוסק הדין, ואזי נגמר הדין, וכעניין שמצינו בדוד המלך, עליו השלום, בבוא אליו נתן הנביא וכו`, וסיפר לו מעשה באורח (שמואל ב` יב), ענה ואמר "חי השם" וגו`, "ואת הכבשה" וגו`, ואזי נפסק הדין על דוד כאשר יצא מפיו, וזהו "ונפרעין מן האדם מדעתו", כלומר ששואלין דעתו, ואף-על-פי-כן הוא "שלא מדעתו", כי אינו יודע שהדין הוא עליו, והעניין הוא עמוק מאוד, איך שואלין כל אדם, כי בכל הדיבורים והסיפורים שאדם שומע ימצא שם דברים גבוהים ורמים, וצריך להזהר בזה מאוד, לבלי לגמור הדין עד שישנה וישלש, כי הוא סכנת נפשות והדברים עתיקים, כי יש בזה בענין סיפורי דברים ענינים גבוהים, עיי"ש כל זה בדברי רביז"ל.

והסביר מוהרא"ש נ"י, כי הנה רביז"ל מגלה לנו כאן סוד נורא ונפלא מאוד, איך האדם יכול לשמור עצמו מכל מיני דינים וגזרות רעות, חס ושלום, כי הכל תלוי בפה של ההאדם, כי לפני שגוזרין איזו גזירה על האדם, שואלין את דעתו מה היה פוסק בדין כזה, ואין אומרין לו שהדין עליו בעצמו, רק שואלין אותו על איש אחר, ואחר שהוא פוסק הדין, הפסק הזה פוסקין עליו, כגון שאחד מספר לו שאיש פלוני ופלוני עשה כך וכך, וכששומע נכנס בכעס גדול מאוד, וצועק ואומר: על מעשה כזה מגיע לו מיתה, או שיחתכו לו הידיים והרגלים וכו`, ואינו יודע שבאותה שעה הוא פוסק את הדין על עצמו, רחמנא ליצלן, כי גם הוא עשה פעם מעשה כזה, ועכשיו רוצים לדון אותו על זה, ולכן שואלין את דעתו, ונגמר הדבר על פיו, וזהו דברי המשנה הנ"ל: "ונפרעין מן האדם מדעתו", היינו שבוודאי שואלין את דעתו, מה הוא אומר על דין כזה, אבל אף-על-פי-כן הוא "שלא מדעתו", כי אינו יודע שעכשיו הוא פוסק הדין על עצמו, והבן.

נמצא שעיקר עצת האדם לשמור את עצמו תמיד מלפסוק דין על שום בריה שבעולם, ואדרבה, תמיד ידון את כל הבריות לכף זכות, וילמד עליהם איזה לימוד זכות והמלצה ישרה למה באו למה שבאו, ודרך זו ילמדו גם עליו זכות בשמים, ויפטרו אותו מכל מיני גזרות רעות, חס ושלום, וזהו מה שאמרו חכמינו הקדושים (שבת קכז) "הדן את הבריות לכף זכות, דנין אותו לכף זכות", כי בזה שדן את הבריות לכף זכות, באותה עת הוא דן גם את עצמו לכף זכות, כי אולי שואלים אותו עכשיו איזה פסק דין על עצמו, ובזה שפסק את הדין לצד זכות, ולא רצה להרשיע את אחרים, בזה באמת פסק על עצמו צד זכות, ופטר עצמו מן הדין ממש, ודו"ק.

ואמר מוהרא"ש נ"י, שעל-כן האדם צריך להרגיל את עצמו תמיד לומר איזו תפילה או דיבור טוב כששומע מאיזו צרה או מחלה, חס ושלום, כגון שיאמר, השם ישמרינו, או השם יצילנו, וכיוצא בזה, ואף פעם לא ישתוק מלדבר, ומכל שכן שלא יאמר שמגיע לו וכו`, כי יכול להיות שבאותה עת הוא פוסק דבר כזה על עצמו, חס ושלום, אבל בזה שאומר: השם ישמרינו ויצילנו, או רחמנא ליצלן וכיוצא בזה, הוא מגלה דעתו שאינו מסכים שיהיה הדין ההוא על שום בריה, ובזה פוטר מעל עצמו כל מיני עונשים קשים ומרים, חס ושלום.
והנה רביז"ל מדקדק לומר בתורה הנ"ל, שלפני כל גזר דין מאספין כל העולם כולו, וגם את האיש בעצמו אם מסכים לדין ההוא, נמצא שכל אחד ואחד אחראי בשביל כל העולם כולו, כי אם הוא לא יסכים לגזר דין, אזי הדין מוכרח להתבטל, אם-כן ראוי לאדם לזכור זאת תמיד שיש בכוחו להציל את כל העולם כולו מכל מיני גזירות רעות, חס ושלום, ולדון את כולם לכף זכות תמיד; והשם יתברך ישמרינו ויצילנו מכל מיני גזירות קשות ורעות, וימשיך עלינו חסדים ורחמים תמיד, מעתה ועד עולם אמן ואמן.

אשרייך מאמי

תודה!