***הלכות לאם ובת ישראל*** (מתעדכן) F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

הנהגה כהלכה במקומות עבודה (מספר "יצא אדם לפעלו")

א. דבור

א) מתר לומר לאשה העובדת עמו "בקר טוב", "שלום", "ערב טוב", אבל לא יתבטא אליה בדרך חמימות ובקול רם כפי שמדברים ידידים ביניהם, ומתר לאחל לה ברכת "מזל טוב" לרגל איזה שמחה במשפחתה וכדומה.

ב) אסור לאיש לשאול לאשה בדברים הנוגעים לחייה הפרטיים, וכן אסורה אשה שתשאל כן מהאיש כגון:
היכן היית בשבת שעברה?
האם יש לך שלום בית?
איך יחסי המשפחה כלפי ההורים, מחתנים וכדומה?
איפה תסעי לבלות ימי חפשה?
איזה מאכל ערב לך ביותר?
- וכן כל כיוצא בה, היות והתעניינות שכזו מרבה חבה ורעות.
והוא הדים שאסור לאיש לשאול גם מאיש אחר עליה על דברים כאלו, שמא האחר יגיד לאשה שפלוני שאל עליה וזה יביא להתקרבות בינה לבין זה ששאל עליה.

ג) כל מה שכתבנו שאסור לאיש לשאול לאשה בענייניה הפרטיים, הוא רק כששואל מחמת ידידות, אבל אם רוצה להתודע ממנה פרטים אלו משום שנוהג העבודה, כגון לסדר זמני חפש וכדומה, או שיש בידו לעזור לה בדבר הנחוץ, ולשם כך יש לו צרך בידיעת פרטים כאלו, או כגון שהיתה חולנית ושואל בשלומה, מתר.

ד) אסור לאיש לפרס בשלום אשה אפילו על ידי בעלה, ואין שום נפקא מינה באיזה לשון הוא מדבר, כגון: "שלום לרעיתך", "דרישת שלום לאשתך".

ה) איש ואשה אסורים לדבר סתם דבורים שאינם נוגעים באופן ישיר לעבודה, כגון בענייני הפאליטיק של המדינה או ענייני שמחות או צרות ח"ו של שאר בני אדם. אסור זה הוא גם כשאינם עושים כן בקביעות, ואם עושים כן בקביעות, הרי זה בגדר אביזריהו דגילוי עריות ויהרג ואל יעבור (שו"ת אגרות משה אעה"ב ח"ד סימן ס').

ו) ואפילו בדברים הנוגעים לעבודתם, יש להם לקצר בדבורים בכל מה דאפשר.

ז) ואין צריך לומר שהאשה אסורה לדבר אל האיש באופן השתעשעות שמקרבת בזה את דעתו ושימת לבו עליה - הגם שלפעמים יש בזב צרך לעבודתה, כגון שהיא עומדת בחנות [בתור מוכרת, זבנית], ואפשר לה להמשיך לב הקונים ע"י שמדברת בלשון רכה ובלשון חנפה וכדומה, ובאופן זה גורמת שהקונה יתפתה לקנות כיון שיש לו הנאה מאופן דבורה אליו - והרי זה מביזריהו דגילוי עריות שיהרג ואל יעבר. (ובשו"ת אגרות משה אה"ע ח"ד סימן ס' מובא: דאם יש לאיש הנאה לדבר עם האשה נכלל בהלאו של לא תקרבו לגלות ערוה, דהוא ביהרג ואל יעבור, וכל מה שאסור לאיש אסור לאשה ג"כ).

ח. כמו כן, בכלל זה שאסור לו לאיש לומר לאשה [או אשה לאיש] דברי הלול ושבח [מחמאה, קומפלימנט], שדבר זה מביא לידי קרבה וידידות.

ט. במה דברים אמורים, כשמביעים דברי תהילה ושבח על האשה עצמה, כגון "עשית עבודה כראוי", אבל לשבח ולהלל אפן עבודתה כגון: "העבודה נעשתה כראוי" - מתר.

י. מאוד צריכן להזהר בשעה שמדברים איש ואשה [כמובן באופן המתר כפי הנ"ל], שלא יכללו בדבורם הוא והיא ביחד, כגון לומר "אנחנו" צריכים לדבר עם פלוני, או ש"אנחנו" צריכים לקנות חפץ פלוני, רק יאמרו בלשון סתמי: "צריכים" לדבר, או "צריכים לקנות", ולהשמיט הביטוי "אנחנו", והחוש מעיד שעל ידי שכוללים בדבור את עצמם ביחד גורם הדבר להתקרבות יתרה וידידות המביא להתגרות היצר הרע.

בס"ד

עצה טובה

מהראוי להנהיג מניעת הדבור [אפילו בדברים הנוגעים לעבודתם] בין איש לאשה כשאינם נמצאים במקום עבודתם, כגון כשנפגשים בפרוזדור או במעלית לא ינהלו שיחות עד שיכנסו לפנים המשרד.
כדי למנוע יחסי קרבות.
נכון שהאיש לא יסיע את האשה במכוניתו למקום עבודתם או בחזרה הביתה, ובשעת הדחק כשאין ברירה, ימנעו מלשוחח זה עם זה אפילו בדברים הנוגעעים לעבודתם [כנ"ל, ובדברים שאין נוגעים לעבודתם אסור מצד הדין].
כן ראוי שלא יתנו עצות זה לזה בדברים שאינם נוגעים לעבודתם, וזאת אפילו כשנמצאים במקום העבודה.


ב. שחוק וקלות ראש:

א) איש ואשה אסורים לשחוק יחד במשחקים.

ב) וכן אסורים איש ואשה לצחק ביחד על איזה דבר.

ג) ולכן, כשצריכים לדבר איזה דבר לצורך העבודה, אין להשתמש בביטויים בלשון סגי-נהור המעוררים גחוך, כגון: "האם דברת עתה עם ה'פקח הגדול שבעולם'" = כוונתו למשהו טיפש גדול.
"כמדמה שבעל הבית עברה עליו לילה טוב עם שנה מתוקה" = כוונתו שבעל הבית אינו במצב רוח טוב היום, וכדומה.


ג. קריצת ידים ורמיזת עיניים:

א) אסורים אשה ואיש לקרוץ בידים או לרמוז בעיניים זה לזה.

ב) ויש בזה ב' אפנים, הא' באופן של חבה ושעשועים, שזהו אסור דאורייתא של "לא תקרבו לגלות ערוה", והוא בכלל אביזריהו דגילוי עריות שיהרג ואל יעבור, והב' שלא באופן חבה, כי אם כעין שפה משותפת בדרך רמז, המורה על אחדות [שפת סימנים], שדבר זה אסור מדרבנן.

ג) ולכן, נדרש זהירות בזה, כגון אם נכנס אחד למשרד במצב רוח רע, אסורים האיש והאשה לרמז בידיהם או בעיניהם או שאר סימנים בין זה לזה שכך הוא המצב, שזה מורה על השתפות והאחדות ששורה ביניהם, שכאמור יש בזה אסור מדרבנן.


ד. שאר מיני נגיעה:

אסור מן התורה לאיש לגע באשה [וכן אשה באיש] בדרך חבה, ואם היא אשת איש או פנויה גדולה [שכבר הגיע זמנה לראות וסתה], הרי זה ביהרג ואל יעבור. (כמבואר בשו"ע אה"ע (סימן כא סעי' א') וכן בשו"ע יו"ד (סימן קנ"ז סעי' א') שגם על אביזריהו דג"ע צריך האדם למסור נפש, ומכל מה שמקרב לעריות יש למסור נפש אף על הקורבה).

בס"ד

הנהגה כהלכה במקומות עבודה:

א. נגיעה שלא בדרך חבה / ומסירת חפץ מידו לידה או מידה לידו:

א) אסור מדרבנן לאיש לגעת באשה, או אשה באיש, אפילו שלא בדרך חבה, אם לא בעת הצורך כגון אשה שצריכה טיפול ע"י רופא, [או בשעת סכנה ח"ו].

ב) מסירות חפץ מאיש לאשה או מאשה לאיש מתר מן הדין, אך יזהרו מאוד שלא יגעו זה בזה, שזהו בכלל נגיעה שלא לצורך.

ג) מצד זהירות, יש מחמירין גם במסירת חפץ מידו לידה או מידה לידו.


ב. עצה טובה:

כדי למנוע אי נעימות, ראוי והגון להתנות במפורש בתקופת תחילת עבודתם שלא ימסרו חפצים מיד ליד.
הנסיון מעיד במשרדים שכשמעינים ביחד על המחשב באים לידי נגיעה, ומהנכון להנהיג שיעמדו זה מזה במרחק צנוע, או לעין על תדפיס של המחשב ככל האפשרות.



ג. נתינת יד לאשה:

א) החזון איש ז"ל פסק שנתינת יד לאשה [לחיצת יד] הרי זה בכלל נגיעה בדרך חבה, והוא ביהרג ואל יעבור, וכן הורו שאר גדולי הפוסקים.


ד. אין עצה ואין תבונה לנגד ה'.

לפעמים יקרה שנפגשים באנשים או נשים חילויים או גוים, שהדרך אצלם להושיט יד זה לזה, והעצה בזה לומר בדרך כבוד שאצלנו אין נוהגים להושיט יד אפילו קרובי משפחה מטעמי הדת, והדבר ידוע שיתחשבו בזה מאוד.
והגאון רבי יקב ישראל קנייבסקי כתב במכתבו (קרינא דאיגרתא ח"א מכתב קס"ב): ומה שכתבת דכאשר אשה מגישה מקדם ידה יש בזה משום מלבין ברבים אם לא יחזיר לה יד, חס ושלום לומר כן, דאפילו ודאי תתבייש ברבים אין בזה שום צד התר במה שהאחד יתביש מחמת מניעת העברה, וכמובן שכן הדבר להפך גם כשאיש מגיש קודם ידו לאשה לא תחוש האשה להלבנת פניו ומחיבת היא להמנע מנתינת יד.

בס"ד

המשך הנהגה כהלכה במקומות עבודה:

נתינת מתנות:

א) אסור לאיש לתן מתנה לאשה, וכן האשה אסורה לתן מתנה לאיש, שדבר זה גורם לחבה ביניהם. (רמ"א או"ח סוף סימן תרצ"ה לגבי משלוח מתנות)

ב) אולם, מותר לתן לה הוספה [הענקה] לכבוד יום טוב וכדומה, שדבר זה הוא חלק מהתשלומין.

ג) וכן אם הבעל הבית קונה לכל הפועלים דבר שוה לכל אחד ואחד - מתר ליתן גם להאשה, שגם זה בכלל אפן של התשלומין, אבל אסור לתן מתנה מיוחדת להאשה, הגם שנותן אזיה מתנה גם לאחרים.

ד) ובענין קנית סעודת צהרים בשביל כל העובדים במשרד וכדומה - אם הבעל הבית הוא הקונה, וקונה עבור כולם, הרי זה חלק מן שכר העבודה ומתר.

ה) אכן אם אינו חלק של התשלומין, או שביום מסוים רוצה אחד להתנדב סעודה בשביל איזה אשה - אסור. רק אם הוא רוצה לקנות עבורה איזה דבר, צריכה האשה לשלם לו.

ו) אכילה במסעדה: מן הנכון למנוע לגמרי מלצאת לאכול במסעדה עם נשים, ואם אי אפשר להמנע מזה [כגון שגומרים עסקה רק באופן זה], יזהר מאוד שלא לדבר עמהן כי אם בדברים הנוגעין לעבודתם, וגם שלא ישלם עבור המאכלים שלה [וכן היא לא תשלם עבור מאכליו] שזה בכלל נתינת מתנה, דאסור מצד הדין.

בס"ד

המשך הנהגה כהלכה במקומות עבודה:

נתינת מתנות:

א) אסור לאיש לתן מתנה לאשה, וכן האשה אסורה לתן מתנה לאיש, שדבר זה גורם לחבה ביניהם. (רמ"א או"ח סוף סימן תרצ"ה לגבי משלוח מתנות)

ב) אולם, מותר לתן לה הוספה [הענקה] לכבוד יום טוב וכדומה, שדבר זה הוא חלק מהתשלומין.

ג) וכן אם הבעל הבית קונה לכל הפועלים דבר שוה לכל אחד ואחד - מתר ליתן גם להאשה, שגם זה בכלל אפן של התשלומין, אבל אסור לתן מתנה מיוחדת להאשה, הגם שנותן אזיה מתנה גם לאחרים.

ד) ובענין קנית סעודת צהרים בשביל כל העובדים במשרד וכדומה - אם הבעל הבית הוא הקונה, וקונה עבור כולם, הרי זה חלק מן שכר העבודה ומתר.

ה) אכן אם אינו חלק של התשלומין, או שביום מסוים רוצה אחד להתנדב סעודה בשביל איזה אשה - אסור. רק אם הוא רוצה לקנות עבורה איזה דבר, צריכה האשה לשלם לו.

ו) אכילה במסעדה: מן הנכון למנוע לגמרי מלצאת לאכול במסעדה עם נשים, ואם אי אפשר להמנע מזה [כגון שגומרים עסקה רק באופן זה], יזהר מאוד שלא לדבר עמהן כי אם בדברים הנוגעין לעבודתם, וגם שלא ישלם עבור המאכלים שלה [וכן היא לא תשלם עבור מאכליו] שזה בכלל נתינת מתנה, דאסור מצד הדין.

בס"ד

המשך הנהגה כהלכה במקומות עבודה

קריאה בשם משפחה:

א) מנהג יראים ושלמים שלא לקרא אשה שאינה אשתו בשמה, אלא בשם המשפחה, כי שם הראשון הוא אופן פרטי ביותר, ומביא לידי קרבה יתרה. (שו"ת "נודע ביהודה" או"ח סימן כד דבהזכרת שמה של האשה כבר יש מבוא ליצר הרע).

ב) כמו כן, יש להזהר שלא תקרא אשה בשם האיש, אלא בשם משפחתו.

ג) ראוי להנהיג תכף בהתחלת עבודתם שלא יקראו זה לזה בשם הראשון, וכך לא יבוא לידי אי נעימות בהמשך הזמן.


אסור הסתכלות:

א) אסור לאיש להסתכל באשה, וכתבו הפוסקים שגדר האסור הוא רק באפן שמביט ומתכון להנות.

ב) ומשום כך, צריכה אשה להזהר מאוד שלא תלך באופן שתעורר הסתכלות איש עליה, בין בצורת הליכתה ובין במלבושיה. ואשה שעוברת על זה, ענשה כמו האיש שמסתכל.

ג) ומובא ברבנו יונה (אגרת התשובה אות ע"ח) וז"ל: וצריכה האשה שתהא צנועה ונזהרת שלא יסתכלו בה בני אדם, חוץ מבעלה, שהמסתכלים בפניה או בידיה יורדים לגהנום, והיא ענושה בעונש כל אחד ואחד מהם שהחטיאה אותם בזה שלא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה. עכ"ל.

בס"ד


המשך הנהגה כהלכה במקומות עבודה

שלא ללכת אחורי אשה:

א) אמרו חכמינו ז"ל שאסור ללכת אחורי אשה, אלא לפניה או לצדדין, ולכן נדרש זהירות במשרדים להקפיד על אסור זה.

ב) ואם הוא במצב שאי אפשר להקפיד על כך, כגון שמקום המעבר המוליכו למשרד הוא מקום צר בלי רוח להלוך שני בני אדם, ואי אפשר לו לנטות לצדי האשה, וגם אי אפשר לו להמתין עד שתכנס האשה בפנים, או עד שתצא לחוץ [כגון שיש שם כמה אנשים ואי אפשר לו להמצין באמצע המעבר], מותר בדיעבד ללכת אחרוי אשה, אך במרחק צנוע.

ג) ולכן על הנשים להשתדל שלא לעבור במעברים צרים ולשוחח ביניהם שם שבכל מאלצות את הגברים להלך מאחוריהם.

ד) כל ההלכות הנזכרות לעיל, אינן משתנות בין מקום למקום או בין זמן לזמן, ואין שום התר מטעם שמנהג המקום הוא להקל בזה, דחס ושלום לומר כן, רק הוא מנהג בטעות, ואסור להתנהג כמותם.

בס"ד


הליכה לרופאים


כתב בספר "מצות הנשים"
א. אין לאשה להבדק אצל רופא אם יש רופאה ממחית הבקיאה בדבר, וכן אין לאשה להבדק בדיקה שגרתית בתקופת ההריון אצל רופא להוכח בהתפתחות העבר, אלא תעשה זאת על ידי רופאה. אבל במקום הצרך ושעת הדחק, כגון שרופא זה מומחה הוא ביותר למחלה מסימת ואין רופאה ממחית כמוהו - רשאית ללכת אליו.
ב. כשיש צרך מבחינה רפואית לגשת לרופא נשים, תזהר האשה שלא לבקר אצל רופא שמחזק בפריצות וחשוד על העריות, ובכל אופן לא תלך רק בזמן הבקורים הקבועים לרבים, שמצויים רבים. וראוי שלא תלך לבד אלא בלוית אשה כשרה שתמתין לה שם. ותזהר שלא להאריך בשיחה עם הרופא בשעת הטיפול ולא אחר כך, אלא רק במה שנוגע לעניין הרפואי אשר אשה זקוקה לו. [שו"ת "שבט הלוי" (ח"ד סוף סי' קסז). וכתב שם, שלדעתו אין זה מהנכון כל כך שילוה אותה בעלה וימתין לה בחדר ההמתנה לשבת עם נשים שיושבות בבגדי פריצות, וכרגיל במקומות אלה, ותקנתו בזה - קלקלתו].
ג. יש להתיר לאשה להבדק אצל רופא בחדר לבד כשהדלת לא נעולה עם המפתח - אם בחוץ נמצאים בחדר ההמתנה שלושה בני אדם או איש ואשתו עמו, שאז דינו כפתח לרשות הרבים, ומתר. ואם בעלה של האשה בעיר, יש להתיר לעת הצרך אפילו בנעילת הדלת, וכל שכן שיש להתיר אם חדר המרפאה נמצא באחד מחדרי מגורי הרופא ומשפחתו, שבודאי מתר, ואפילו כשסוגר עם מפתח, מפני שאשתו של הרופא משמרתו, ומכל מקום עדיף תמיד אם אפשר שהבעל יכנס יחד עם אשתו לרופא (שם בשם שו"ת "ציץ אליעזר" ושו"ת "ישכיל עבדי").


עד כאן להיום בעזרת השם.

וואי יש לזה עוד המשכים ארוך אבל שווה לקרוא

תודה רבהה

כל הכבוד לך !