***מתחיל מהבית*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד


מי שרוצה להיווכח במו עיניו שרוח הקודש שורה על ההורים בבואם לתת שם לילדם, די לו אם הוא שומע על טובה.

נערה זו מגדילה לעשות חסד והטבה לזולת הרבה מעבר למה שבנות גילה נוהגות ורגילות. כמו הפרושה לנזקק מגיעה למרחקים וידיה המיטיבות שילחה הרחק מעבר לחוג המצומצם של בני משפחתה. לדוגמא, בין מקבלי טובותיה זוג זקנים שטובה לא הכירה מעולם קודם לכן. היא באה אליהם אחת לשבוע, מבצעת עבורם תשלומים שונים. היא מפענחת להם מכתבים מהרשויות השונות ואף כותבת עבורם לביטוח לאומי וכדומה. בקיצור, היא להם מלאך מושיע. טובה'לה הם קוראים לה דרך חיבה.

פנקס קטן יש לה לטובה ובו רשומים ימים ושעות בהם יש לה תורנויות ותפקידים שונים שקיבלה על עצמה. למשל, בימים שני ורביעי אחרי הצהריים היא נוסעת לשכונה הדרומית ללמד קריאה לתלמיד כיתה ב' המתקשה בלימודיו. את התפקיד הזה היא ממש אוהבת. מתחילת השנה הוא התקדם למדי, והוא כבר מכיר חלק נכבד מאותיות האלפבית. משפחתו ממש אסירת תודה לה על עזרתה בלימודים לבן הזקונים שלהם. ביום חמישי בערב היא שוטפת את הריצפה ומסדרת את דירתה של אלמנה זקנה שאינה מסוגלת לעשות זאת בעצמה. לא כולם מבינים לליבה הרחום והחנון של טובה'לה. הרי כל מעשי החסד הללו דורשים זמן וכוח, וטובה מבינה שסביבתה צריכה לאפשר לה זאת, אבל לא תמיד הדברים מסתדרים יפה.

הנה למשל, בשבוע שעבר, ביקשה ממנה אימא לשמור על שני הקטנים כאשר היא עצמה, אימא, תלך עם סבתא לרופא. סבתא של טובה, עליכם לדעת, גרה איתם מאז נפטר סבא, וכל צרכיה הרבים כאישה זקנה וחולנית מוטלים על המשפחה. לאחרונה רבו בעיותיה הרפואיות, וזהו הרקע לבקשתה של אימא שטובה תשמור על שני אחיה הקטנים. טובה הסבירה לאימא שהיא צריכה לנסוע ללמד את ה''תלמיד'' שלה בעוד שעה, ועל כן לא תוכל להישאר בבית. הויכוח היה גדול אבל טובה ניצחה. אל תשאלו את טובה איך פתרה אימא את הבעיה. טובה כה מסורה למעשי החסד שלה עד ששום דבר מחוץ להם אינו יכול להסיט אותה, חלילה, מקו פעילות קדוש זה של חייה. אבל השטן לא ינוח ולא ישקוט והוא מציב מכשולים אין ספור בדרכה.

ביום שני, כאשר חזרה טובה מבית הספר ''בישרה'' לה אימא שהיא תצטרך ללכת בשעה ארבע למסור את צילום הרנטגן של סבתא לרופא טובה התמרדה: זה לא יתכן! הרי היום אני צריכה ללכת אל הזקנים שלי. מדוע אתם מתנכלים לי? שאלה במר ליבה. אימא התנצלה: אני חשה שלא בטוב, שוב ירד לי לחץ הדם ואני מרגישה חולשה וסחרחורת. טובה הפליטה בכעס: אז שילך חיים! אימא ניסתה להסביר משהו בקשר לחיים הלומד בישיבה, אך קולה היה חלוש וטובה כבר טרקה את הדלת ויצאה אל הזקנים אשר בטיפולה. טובה היא נערה מתמידה ועקבית, ושום הפרעות ומעשי שטן לא יסיטו אותה מדרך החיים שבחרה בה. אלא שריבוי ההפרעות הלך והכביד עליה עד שראתה צורך לשפוך את ליבה בפני המורה המחנכת שלה ולהתייעץ איתה. זו אישיות דגולה המשמשת לטובה דמות חינוכית ומוסרית הראויה לחיקוי.

היא גם שומרת סוד ולפניה תוכל לשטוח את תלונותיה על משפחתה שאינה מאפשרת לה להתפתח כיאות בדרכה, דרך החסד, ולהתמסר להטבה ולחסד בכל לב כאוות נפשה הטהורה. המורה נענתה לה מיד לקבל אותה בביתה, אלא שקבעה למפגש שעה מאוחרת במקצת ''אחרי שהילדים יהיו כבר במיטות''. השיחה עם המורה הייתה ארוכה. תחילה סיפרה טובה על הפעילויות של צדקה ועזרה שהיא עוסקת בהן, ואז שטחה לפני את טענותיה על ההפרעות מצד המשפחה, ובעיקר מצד אימא, לדרך החיים של חסד שהיא, טובה, בחרה לה.

איך מתגברים על ההפרעות? שאלה טובה בסיכום דבריה, ואיך משכנעים את אימא בחשיבות החסד כפי שאנו לומדים בכיתה בשיעורי יהדות ובכל שאר השיעורים? טובה ישבה קשובה לשמוע את עצתה של המחנכת, אך לתדהמתה פנתה זו לכיוון שונה לגמרי. אולי אימא צודקת? פתחה המורה בעדינות. אולי גם מה שאימא מבקשת הוא חסד? אולי את חייבת גם בחסד הזה? אולי אפילו את חייבת יותר בחסד הזה? טובה נראתה המומה ודמעות זלגו מעיניה: את אומרת לי לעזוב את הזקנים שלי? מי ילמד את התלמיד שלי? אני לא מאמינה שאת יכולה להגיד לי דבר כזה! המורה המתינה שטובה תירגע במקצת והמשיכה בדבריה: כשסיפרת לי על סבתך לא הורדת אפילו דמעה אחת.

האם משום שהזקנה הזקוקה לעזרתך היא סבתך פקעה לגביה מצות החסד? וזאטוט הנצרך לשמירתך, אין לך כול מחויבות כלפיו רק משום שהוא במקרה אחיך? ואישה חולה המטופלת במשפחה אינה זכאית לעזרה מצידך רק משום שהיא אימך והמשפחה היא משפחתך? טובה לא נכנעה: אבל זה אגואיסטי! אמרה. אם אני מטפלת באחי, או עוזרת לאימי, או מסייעת לסבתי, איזה מין חסד הוא זה? הרי זה טבעי! המורה נותרה מהורהרת רגע, רק עכשיו תפסה את הבעיה של טובה. היא ביררה במהירות גישה הסברתית לתיקון התפיסה המעוותת.

שימוש במשל יוכל להיות לעזר. היא פנתה אל טובה בנימה סיפורית: המלך ציוה על עבדו לשאת שק אל מקום מסוים. להפתעתו של העבד היה השק קל במשקלו. הוא היה מלא צמחי בושם קלים, ולא זו בלבד שלא הכבידו על כתפו, אלא שהם הפיקו והפיצו סביבם עננה של ריח בושם משכר ונעים ביותר. לשאת שק כזה הרי זה ממש תענוג. אבל העבד היה מסור מאוד למלכו. הוא היה מוכן להרבה יותר מזה, ועל כן לא נטל את השק אשר ציוה המלך אלא בחר לו במקומו שק פחמים כבד ומלוכלך... החיוך על פניה של טובה עודד את המורה, והיא המשיכה: ראי, טובה, אנחנו לא עושים חסד משום שנעים לנו לעשותו, וגם לא משום שקשה לנו לעשותו. יהודי שומר תורה ומצוות עושה חסד כי ה' ציוה על כך. מי שעושה חסד לא משום ש''ליבו ציוה אותו'', מונחה לאורך כל דרכו בהנחיות של התורה שלא תמיד הן זהות עם ''ההנחיות'' של הלב.

כאשר שני מעשי חסד מזדמנים לו לאדם, ההלכה היא שקובעת לו את מי מהם להקדים. אם אין באפשרותו לקיים את שניהם, שוב תהיה זו ההלכה שתקבע לו את מי מביניהם להעדיף. אותו עבד שליבו הכתיב לו ליטול את שק הפחמים בניגוד להוראות מלכו, הוא פשוט הימרה את פי מלכו והפר את הוראותיו. הוא עובד את ליבו ולא את מלכו. לא כתוב בשום מקום שהחסד שאנו עושים חייב דווקא להיות קשה ולא נעים, או להיעשות רחוק מן הבית, אך דווקא לאנשים שאינם קרובי משפחה לנו. החסד יכול להיות, לעיתים, נעים ונוח, ואף תואם לחלוטין את תכונותיו הטבעיות. אלא אינם סימנים המוכיחים שהחסד אינו חסד.

אם עושים אנו חסד אשר הוא נעים, ובעיקר טבעי, אל לנו להתפלא על כך. הרי אלוקים עשה את האדם ישר, ברא אותו גם עם תכונות חיוביות ואף נטע בו יצר טוב. המדד היחיד לחסד אמיתי הוא ההלכה. ''ומבשרך לא תתעלם'' היא הנחיה מלמעלה. ''עניי עירך קודמים'' אינו כלל אגואיסטי אלא עיקרון הלכתי מחייב. כאשר מישהו הוא ''רעך'', הוא לא מופקע בשל כך ממצות ''ואהבת לרעך כמוך''. אפילו אהבתנו וקירבתנו לאבא ולאימא אינה מבטלת לגביהם את ''כבד את אביך ואת אמך''... אפילו הקדמת הדאגה לעצמך לפני הדאגה לאחרים היא הנחיה תורנית: ''לא יהיה בך אביון''- שלך קודם לשל כל אדם. חסד, טובה'לה, מתחיל מהבית. הוא צריך למלא את יומך, מהורדת האשפה ועד עזרה לאחיך הקטן לקשור את שרוך נעלו, ממילוי קופסת הסוכר אשר ממנה הוצאת במקרה את הכפית האחרונה ועד הוספת מעט מים בקומקום לכוס תה גם בעד אחותך, ומהימנעות מלהרעיש כאשר אחותך מתכוננת לבחינה ועד להיענותך המהירה לצלצול בדלת כדי לחסוך זאת לאימא. עשיית חסד לפי התורה, אשר היא בהתאמה מלאה עם טבענו, היא המצב האידיאלי של קיום התורה שאליו אנו שואפים. אשרי מי שיש לו גם זמן וכוח להמשיך בחסד גם בחוץ בהתאם לסדרי קדימה של התורה.