***חשיבות הצדקה *** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

חשיבות הצדקה
מדברי המגיד הקדוש מקאזניץ, "עיקר חשיבות הצדקה וקיומה בשלמות הוא רק מה שנותנים מטעם גודל המצוה מהשי"ת המצווה ומרחמנות הלב".

ובזה מקיים הפסוק "ובו תדבק", וכמו שאמרו חז"ל בסוטה (דף יד ע"א) ובכמה מקומות. הידבק במידותיו, מה הוא רחום, אף אתה רחום, מה הוא מלביש ערומים, אף אתה מלביש ערומים וכ"ו.

ועוד עלה בדעתנו לחדש מתוך קטנות ידיעתנו בשירת הבריאה ובדרכי החיות, כמו שלחיות בעולם הרחב יש אב או אם המלמדים את בניהם כיצד לחיות ולהתנהג בעולם, גם לנו עם קדושים יש מקום אחד ממנו עלינו ללמוד כיצד לנהוג בעולמנו, מהקב"ה אבינו ומלכנו, שהרי אנו בניו ממש, ומפרק שירה ילמד האדם להרים עיניו להשי"ת ולדבוק במידותיו המצווה אותנו לתת צדקה ולהיות חנון ורחום.

והנה מי שנותן צדקה מטעם פזרנות שבו, ואין בו הערכת הממון, שגם על דברים אחרים מפזר יותר מכפי הצורך, ומההרגל הנ"ל נעשה לו טבע, בודאי אינו חושש אם שלו או של אחרים, או אדם שנותן צדקה מחמת הבושה. צדקה כזו הגם שהיא מצוה גדולה עד למאד ונקרא קדוש כמו שנאמר בתוס' חולין ( דף ז' ע"ב). אולם אינה בחשיבות כל כך כמו הסגנון הראשון עליו הצביע המגיד הקדוש מקאזניץ, " עיקר חשיבות הצדקה וקיומה בשלמות הוא רק מה שנותנים מטעם גודל המצוה מהשי"ת המצווה ומרחמנות הלב".

ובזה אפשר לפרש את הפסוק בתהלים (קיא ט') "פזר נתן לאביונים. צדקתו עומדת לעד" ולכאורה יש לדייק בלשון. שצריך לומר "פזר נתן וכ"ו פזרתו עומדת לעד" או שצריך לומר "צדקה נתן וכ"ו צדקתו עומדת לעד" הכל בלשון אחד.

ידוע ומפורסם מספרים קדושים שלאחר ההסתלקות של האדם מעולם הזה, העניים הם ממליצים טוב על האדם שנתן להם צדקה בחייו, והחיה את נפשם. ואלה העניים מעוררים זכות גדול על האיש הנ"ל , מחמת שהחיה ממש את נפשם.

וגם שבעבור אותה עזרה, העניים הללו, היה להם מנוחה ללמוד תורה ולעשות מצות ומעשים טובים וכדומה. כל המצות שעשו העניים האלו הכל תולים בשמים (מחשיבים בשמים) כאילו שהאיש הנותן בעצמו עשה, והבית דין של מעלה מראה להם חבילות חבילות מצות שעשו בחייהם הגם שהם לא עשו, רק העניים שהיו מתפרנסין מהם, ובכל זאת זוקפים את כל אותם מצות לנותני הצדקה כאילו הם ממש עשו אותם.

וזה הפירוש "פזר נתן" היינו אם אדם נותן לעניים מטעם פזרנות מחמת שהוא פזרן בטבעו והמעות אינן בחשיבות אצלו. ואינו נותן מטעם מצות צדקה ורחמנות הלב כנ"ל צדקה כזו גם כן גדולה מאד. אבל הוא רק "לאביונים" היינו שהאביונים ימליצו טוב בעדו ויעוררו עליו זכות בשמים לאחר הסתלקותו.

אולם יש בחינה גדולה מזו, היינו "צדקתו" מה שנותן צדקה מכחו מטעם צדקה מגודל המצוה מהשי"ת המצווה לתת צדקה ומחמת רחמנות הלב, ומדבק עצמו האדם במדותיו של הקב"ה מה הוא רחום, אף אתה רחום, מה הוא מלביש ערומים, אף אתה מלביש ערומים וכ"ו.צדקה כזו "עומדת לעד" היינו שעומדת לפני השי"ת תמיד לזכור לו לטוב וכמו שאמר בשבת (דף קמ"ט ע"ב) "כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים".

מעלת הצדקה

כל הנותן לעני כאילו כביכול נתן להקב"ה שנאמר " מלוה ה' חונן דל " (משלי יט ) ועוד נאמר " ובחנוני נא בזאת " (מלאכי ג ) .

אהבת הקב"ה לעניים כה גדולה שממש עומד לידם ואיך אפשר להתעלם מעני כאשר הקב"ה עומד ליד אותו עני ממש ומצפה לראות צדקה וחסד אצל בני אדם , שאם לא חס ושלום , כמה גזירות עשויות ליפול על אותו אדם שמתעלם מעני , ולאותו אחד שמסייע ביד עניים הקב"ה מבטל גזירות קשות ורעות ומעניקו שפע וכבוד לעולמי עולמים .

ידוע שהצדקה שקולה כנגד כל התורה ובה תלויה הגאולה ופדות הנפש שנאמר " שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות " ( ישעיהו נו ) .

תורה תחילתה גמילות חסדים שקשטה לחוה והביאה אצל אדם ככלה , ואחר כך אפילו שחטאו לו ביום שבראם עם כל זה עשה עמהם צדקה והלבשם לכסות בשר ערותם אף על פי שבחטאם השחיתו כל הבריאה וקלקלו את צינורות השפע וגרמו לסילוק השכינה לרקיע , וכל זה ללמד לנו לעשות צדקה עם הגון ובלתי הגון .

אדם שעושה צדקה נשאר רושם המצוה במצחו כל אותו שבוע שנאמר " וצדקתו עומדת לעד " ( תהלים קיא ) .

ועוד נאמר " רדף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד " (משלי כא ) וזוכה ומקבל את השכינה שנאמר "כי צדיק ה' צבאות אהב ישר יחזו פנימו " ( תהלים יז ) .
לקוח מתוך האתר- http://www.pinto.org.il.

משנה תורה להרמב"ם, הלכות מתנות עניים פרק י'
י [ז] שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו: מעלה גדולה שאין למעלה ממנה--זה המחזיק בידי ישראל שמך, ונותן לו מתנה או הלוואה, או עושה עימו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לברייות ולא ישאול; ועל זה נאמר "והחזקת בו, גר ותושב וחי עימך" (ויקרא כה,לה), כלומר החזק בו שלא ייפול ויצטרך.

יא [ח] פחות מזה--הנותן צדקה לעניים, ולא ידע למי נתן, ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצוה לשמה: כגון לשכת חשיים שהייתה במקדש, שהיו הצדיקים נותנין בה בחשאי והעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי. וקרוב לזה--הנותן לתוך קופה של צדקה; ולא ייתן אדם לתוך קופה של צדקה, אלא אם כן יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע לנהוג בה כשורה כחנניה בן תרדיון.

יב [ט] פחות מזה--שידע הנותן למי ייתן, ולא ידע העני ממי לקח: כגון גדולי החכמים שהיו הולכין בסתר, ומשליכין המעות בפתחי העניים. וכזה ראוי לעשות, ומעלה טובה היא, אם אין הממונין בצדקה נוהגין כשורה.

יג [י] פחות מזה--שידע העני ממי נטל, ולא ידע הנותן: כגון גדולי החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהן ומפשילין לאחוריהן, ובאין העניים ונוטלין, כדי שלא יהיה להן בושה.

יד [יא] פחות מזה--שייתן לעני בידו, קודם שישאול. [יב] פחות מזה--שייתן לו כראוי ליתן לו, אחר שישאול. [יג] פחות מזה--שייתן לו פחות מן הראוי, בסבר פנים יפות. [יד] פחות מזה--שייתן לו, בעצב. [טו] גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפילה, ואחר כך מתפללין--שנאמר "אני--בצדק, אחזה פניך" (תהילים יז,טו).