***ימי חרבן*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

מטבע הדברים רישומם של ימי 'בין המצרים' ניכר גם בעצרות ובהרצאות שמקיים הרב אמנון יצחק בתקופת האבל על החרבן. יותר התעמקות בעניני הגלות וסבותיה, יותר עיון במשמעותה ובהשלכותיה של שנאת חנם, יותר התענינות מצד הקהל בגזירות הבאות על עם ישראל ובדרכים למנוע אותם. ''גם ההתנתקות היא גזירה ויותר משצריך לנסות ולמנוע אותה צריך לחשוב על שום מה היא באה ולתקן'' - אמר השבוע הרב אמנון יצחק, בהתיחסות יוצאת דופן, בתשובה לשאלה של אחד מהמשתתפים בעצרת ההתעוררות הגדולה של 'ארגון שופר' שנערכה בהרצליה.
כהכנה רגשית וכהכנה לקראת ההרצאות בימי החרבן, בא השבוע הרב אמנון יצחק למנהרת הכותל כדי לחזות בחרבן כאילו מתו מונח לפניו. הוא צירף אליו קבוצה מפעילי 'שופר' בגלויות השונות ובראשם אריאל מרציאנו מפריז וציון נחום מאיטליה.
משך שלש שעות הובלו הרב אמנון יצחק ואורחיו ב'מנהרת הזמן' ספוגת העבר רווי ההוד והקדש, מלווים בהסבריו הממצים של סולי אליאב, מנכ''ל ה'קרן למורשת הכותל' ויוחאי כהן, מדריך 'מנהרות הכותל' ונשמו מקורות העבר עד שדוה לבם. הצעידה במעבה האדמה הוסיפה את תחושת חשכת העינים. ''עד לעזיבתנו את הגולה הדוויה אליה הלכו אבותינו במסלול הזה, אנו מקבלים על עצמנו להפיץ בין אחינו היהודים שבתפוצה את המראה המפעים שראינו כאן ואת המסרים שמעביר הרב בהרצאותיו בימים אלה כפועל יוצא מהגלות שנגזרה עלינו'' - אמרו נציגי 'ארגון שופר' בחו''ל בתום הבקור.
אחד המסרים הללו, הדורשים מעמנו תקון המידות, כדי להכשיר את הדרך לנחמה ולגאולה, עמד במרכזה של ההרצאה שהתקיימה השבוע בהרצליה. בחלק העיוני של ההרצאה עמד הרב על מידותיהם של בני גד וראובן. לא שנה ולא שנתים, ארבע עשרה שנה, נשארים בני גד ובני ראובן מאחורי משפחותיהם שבעבר הירדן. ''אדם הולך למילואים חדש, עוזב את ביתו, את משפחתו אשתו וילדיו וכולו נפול ברוחו. והם, בני גד וראובן, נלחמים 7 שנים ומתעכבים 7 שנים נוספות עד שאחיהם יסיימו את חלוקת הארץ והכל בהכנעה ומתוך רצון למלא את חובתם'' - מסביר הרב בהרצאתו. יהושע, רכש אהבה והערכה רבה לבני גד וראובן על אצילותם ועל התנהגותם. בתום 14 השנים הוא בא ללוותם לעבר הירדן. בדרך נושרים רבים מפמליתו ורק קומץ של אנשים מגיע לירדן. וכשהם רואים את יהושע המנהיג הגדול כך, בני ראובן וגד, חסים וחשים לכבודו ומחליטים כי אין זה ראוי שיעשה את דרכו בחזרה לבד ומחליטים ללוותו חזרה בדרך שהוא ליוה אותם בה ומקבלים ברכה שניה גדולה מן הראשונה. בעלי המידות הנאצלות ביותר, עם כבוד למנהיגים ולחכמים, עם דאגה לאחים, עם הקרבה אישית ללא גבול ובכל זאת כאשר נגזרה הגלות הנוראה, זו שאנו עדין מתבוססים בה, גולים בני גד וראובן תחלה לפני אחיהם. ולמה? בשל פליטת פה קטנה שבה הקדימו לדבר על גדרות הצאן קודם לנשיהם ולטפם. משום שנתנו עיניהם בממון תחילה. הם תקנו מיד, אך לא נצלו מהגזירה שנגזרה עליהם. הם שלמו בגלות תחלה לפני כל אחיהם, שלמענם עזבו את משפחותיהם והקריבו 14 שנה ויותר. זו משמעותה של גזירה. כל אחד מישראל נדרש לשלם מחיר כבד כשהוא עושה מהטפל עיקר. אצל בני גד וראובן היה הטפל הזה - הממון. זה שאנחנו עד היום כל כך סוגדים לו. ''אז פלא שבאות עלינו גזירות שונות ומשונות''?
אחר הדברים הנוקבים הללו ובטרם יקבלו על עצמם המשתתפים הרבים קבלות שונות להחשת הגאולה, קם יניב, שנתים בעל תשובה בזכות שיחותיו של הרב ומבקש להעלות שאלה הלכתית: ''מדוע אסור לנגן בגיטרה אקוסטית, בשבת''? הרב משיב לו בהרחבה דבר דבור על אופניו. ואז לוקח האיש בידו את הגיטרה האקוסטית, שהרי כלי אחד שמיתריו נדמו בחרבן, מותר לפרוט בו גם בימי 'בין המצרים' והוא נותן קולו בניגון נוגה המרגש את כל הנוכחים, לא לפני שהוא מקדים, כי את השיר הלחין לכבודו של הרב אמנון יצחק, שנוהג לצטט בהרצאותיו את הסעיף הראשון מהלכות 'יסודי התורה' של 'היד החזקה' לרמב''ם, כשהוא פוקח את עיני השומעים ואומר: ראו עד כמה פשוטים הם הדברים ומתומצתים במשפט אחד. ''ההלכה הזו של הרמב''ם, ששמעתי אותה מפי הרב היא שהביאה אותי בסופו של התהליך אל השוקת והרוותה את הצמאון שלי ליהדות'' - אמר יניב והקדיש את השיר לרב אמנון יצחק:
''יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו''...
והקהל נסחף עמו בנגונו ושוקע בהרהורים ובמחשבות על יגונו.