3 שנים בלעדייך F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

עדיין לא נקלט, כל היום סובב את הנושא, אך ההרגשה לא אמיתית, לא מציאותית.
כל העולם נפל בבת אחת, הראש מתפוצץ, וההיגיון לא מצליח להקל, להשלים.
רוצים להכחיש, להעלים, להיעלם גם כן.

"מלאכי אלוהים מעליך מלווים את צעדייך..."




התאריך - 18.12.04

8 בבוקר, יום שבת, טלפון מצלצל ואני כשומעת לא שומעת מתוך שינה. כבר ניתקו, התקשרתי חזרה.
מכירים את הרגעים שבבת אחת כל העולם שלכם משתנה? מן "בום" פתאומי שלעולם לא הייתם מעכלים שיקרה אי פעם?
זה היה פבל. נושף ובוכה כאחד ומבלי לבזבז רגע אמר:"רצחו את רענן". הוא דיבר בקול צרוד, לא מובן.
הכול חשך באותו רגע, עצר.
אלף מחשבות נפלו עליי בבת אחת, ניסינו להרגיע אחד את השנייה, לנסות "להשתלב" במצב החדש, הנוכחי, ובסערת רגשות ניתקנו את השיחה. יום השבת השחור ביותר החל.
לחזור לישון לא יכולתי, גם לא רציתי, להודיע לכמה שיותר אנשים, לברר מה קרה, איך, לנסות לחשוב איך אתה קם מהסיוט הנוראי הזה, ולקוות שהכול רק חלום ואתה תצחק כשתתעורר. להאמין בכל הכוח שזה מה שיקרה. איך לעזאזל דבר כזה קורה?!
איך אפשר להרוג בנאדם? ילד צעיר, חבר שראינו ודיברנו איתו אתמול, איך לא נעשה את זה גם מחר?
אי אפשר לברוח הפעם, זה הכה בנו עוד. לאט לאט הודעות שרשרת נשלחו באיסיקיו מאחד לשני. ההודעה הראשונה הייתה מאמיל, אחד החברים הטובים של רענן, מה שהוכיח סופית שהידיעה נכונה. הוא אימת את המציאות שאליה התעוררנו.
כמו סרט מתמשך, לאט לאט, עברו במהרה 5 שעות. כולם כבר יודעים.
עדיין לא נקלט, כל היום סובב את הנושא, אך ההרגשה לא אמיתית, לא מציאותית. כל העולם נפל בבת אחת, הראש מתפוצץ, וההיגיון לא מצליח להקל, להשלים. רוצים להכחיש, להעלים, להיעלם גם כן.



לנצח אחי, אזכור אותך תמיד

הייתי אז בת 15. כמה חודשים לפני הרצח, סבתא שלי נפטרה. באותו חודש נפטרה גם אחותו של רענן.
איך זה אתה שניחמת והזדהית איתי, נכנסת לתפקיד השני בסיטואציה?
"לא, זה לא הגיוני...יש מחר משחק הרי.. אז בטח כבר מחר נפגוש אותך והכול יהיה בסדר. עוד תראו מחר הכול יהיה רגיל, כמו תמיד, כמו שהכול התקיים עד כה".
אף אחד לא רצה להיות לבד באותו היום. היה יומולדת למיכל, אחת הידידות הטובות של רענן, אז ישבנו אצלה כל החברים החיפאים. מי שגר במרכז כבר היה בבית משפחת לוי. אף אחד לא ידע מה לעשות, מה לומר, מה צריך מה אסור. אין לנו יותר שליטה, אין כאן יותר צדק.
היינו בחדר וראינו בחדשות את המהדורה על רענן. עדיין לא נקלט. בוהים אחד בשני , עיניים דומעות ואדומות, מנסים להיות חזקים ולהחזיק את כולם. מפורקים היינו, מנסים להחזיק מעמד ו"לתכנן" את היום הבא, ההלוויה, הנסיעה, האנשים.
היום הנורא עבר, ואחריו הגיע יום נורא עוד יותר. לאחר כל הטלפונים וההכנות של הלילה, התעוררנו כולנו ליום שחור, אפרורי, דעוך, חנוק בגרון, ובעיקר שבור. לב שבור, היגיון שבור, מציאות עקומה. רעה ומתנכלת. העולם כולו נגדנו... מזג האוויר "משתתף בצערנו". ימיי החורף הנוראיים, המעיקים, שמציקים ומזכירים לנו עוד יותר שאלו החיים. מנסים להמשיך, אבל תקועים במקום. מנסים להחזיר את הגלגל אחורה, אבל העולם ממשיך להתקיים כאילו כלום. הכול הפוך.



תמיד היית ביישן כזה, טוב לב, רוצה לטרוף כל דבר ודבר

בכניסה לבית העלמין גורדון בראשון לציון הייתה שדרה של אנשים רבים.
כולם שתקו. הרוב בכו, והשאר ניסו לתמוך בהם.
אחד בתוך השני מחובקים וכואבים. הרוב היו צעירים-הלא עכשיו חזרת מאמסטרדם ואתה תתגייס בקרוב, אתה רק בן 18. 3 שנים שירות צבאי, עוברים מהר.. קטן עלייך ! והנה גם הם עברו.
"הרוצח היה צריך לשכב בקבר הזה!", צעקות של האמא והאחות כאחת.
המולה גדולה, הלם, תדהמה, כאב לא נפסק, כולם היו שם נענע.. בכו עלייך, הזכירו, דיברו, שיתפו.
וכך עברה השבעה, אנשים באים והולכים, נכנסים לבית ויוצאים, יושבים על הרצפה, יושבים בחדר שלך, מסתכלים עלייך בתמונות. כל רגע מחדש מרגישים את הצביטה בלב, את החיסרון שלך, את אי ההבנה למה זה קרה, למה דווקא לך, למה היית צריך ללכת, למה אלוהים היה צריך לקחת אותך מאיתנו, בשביל עצמו-בשביל השמיים, בגלל כמה בני עייייייזות עבריינים שהרסו משפחה שלמה... סה"כ מזל רע. הייתה במקום הלא נכון בזמן הלא הנכון. השם יקום דמך. אבל אותם לא נזכיר עוד, הם אינם ראויים לזאת, אינם זכאים להיות קשורים לאדם כמוך, המלאך שלנו. הרי אלוהים קוטף רק את הטובים. זו התשובה לכל.

היית אמור להיות היום בן 21. להשתחרר מהצבא. להתחיל את החיים.
רענני, איך שהחיים היו שלך .
תמיד היית ביישן כזה, טוב לב, רוצה לטרוף כל דבר ודבר. עשית הכול, הייתה כזה מוכשר, חכם, נבון.
העגיל בגבה והחיוך ששיגע את כולנו. החיוך, הוא רק שלך. ואותו אף אחד לא ייקח מאיתנו.

הדפים קצרים מדי בכדי לספר לכם כל מה שעבר עלינו באותם ימים נוראיים, על מיהו רענן, מה הוא היווה בשביל כל אחד מאיתנו ובשביל כולנו ביחד,
על כמה אנחנו מתגעגעים וכואבים כל פעם מחדש, כאילו רק עכשיו זה קרה.
אבל רק שתדע שלא וויתרנו וזה לא הסוף, "וניפגש בסוף אתה יודע".
אנחנו עדיין מחכים לך פה, מאותה נקודה. שומרים לך את המקום בלב, את המקום ביציע, במשפחה, בעולם של כולנו. הרי רק נסעת לטיול ארוך, במקום חדש, עם אנשים חדשים, טובים יותר מאצלנו, חכמים יותר מאצלנו, יפים יותר מאצלנו, אוהבים יותר מהאנשים שאנחנו.


עדיין לא נקלט. בוהים אחד בשני , עיניים דומעות ואדומות

3 שנים לזכרך. כאילו זה קרה אתמול.

הכרטיס שלך להרצליה היה עוד אצלי ביד. חיכיתי לך.
למה לא באת למשחק רענן?
זו מכבי שלך. הקבוצה שלך, המהות. וכך היא גם תישאר.

"מלאכי אלוהים מעליך מלווים את צעדיך...",
"לנצח אחי, אזכור אותך תמיד", דצמבר 2007.

-------

יהי זכרך ברוך חבר...
אתה חסר..
לא ישכח אותך לעולם!!!

"למה אחי נקטפת...."