הלכות ערב יום כיפורים ויום כיפורים F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

Daniel

בס"ד

יום כיפור
זמני כניסת ויציאת השבת

כניסה ----------- יציאה

17:02 ירושלים 18:13

17:17 ת"א 18:15

17:09 חיפה 18:15

17:19 ב"ש 18:15

יום כיפור
http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=9838

האלף בית של יום כיפור
http://www.aish.com/hebhighholidays/yom ... Kippur.asp

מנהג הכפרות

נהגו בכל תפוצות ישראל לעשות כפרות בערב יום הכפורים, לשחוט תרנגולים לכל בני הבית, ונוהגים ליקח תרנגול זכר לכל אחד מבני הבית הזכרים, ותרנגולת נקבה לכל אחת מבנות הבית הנקבות. ובעת שמסובב התרנגול סביב לראש המתכפר, אומר, זה חליפתך זה תמורתך זה כפרתך, וכפי שנדפס במחזורים, וכשמסובב סביב עצמו יאמר, זה חליפתי וכו'.

אלא שהרשב"א בתשובה (סימן שצה.) כתב, מנהג הכפרות שעושים בערבי יום כפור, מצאתיו מנהג פשוט בעירנו, עם עוד דברים שנראו בעיני שהם כדרכי האמורי, (דהיינו מנהג גויים,) והרחקתי מנהג זה הרבה, וצויתי לבטלו, ואף ששמעתי שדבר זה נשאל לרב האי גאון, ואמר שכן נהגו, עם כל זה מנעתי המנהג. גם מרן השולחן ערוך כתב שיש למנוע מנהג זה. וכן פסק גם בספר פרי חדש ועוד.

ומכל מקום הרב עובדיה יוסף שליט"א כתב, שמכיון שכבר פשט מנהג זה, הן אצל עדות האשכנזים, והן אצל עדות הספרדים, ומכיון שכך גם דעת הגאונים לקיים מנהג זה, וגם רבינו האר"י היה נזהר מאד לקיים מנהג הכפרות, וכן כתבו לקיים המנהג עוד רבים מגדולי הפוסקים, לכן הנח להם לישראל במנהגם, ובפרט שנוהגים ליתן הכפרות או דמיהן (דהיינו כסף כנגד מחיר עוף אחד,) לעניים, ובזה יש מקום לומר שגם הרשב"א מודה להתיר, כיון שאינו דומה כל כך לדרכי האמורי, אלא שיש ליזהר שתעשה שחיטת העוף כדת וכדין, על ידי שוחט מומחה וירא אלוקים. ומכל מקום ניתן גם לקיים מנהג הכפרות במעות שיסובב סביב ראש המתכפר ויאמר, זו חליפתך וכו', אלו המעות ילכו לצדקה ותכנס אתה לחיים טובים ולשלום.

בערב יום הכפורים, נוהגים להתפלל תפילת מנחה, בעוד היום גדול, דהיינו בשעה מוקדמת, ובתפילת העמידה, אומר כל אחד פסוק "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי", ואחר כך יאמר וידוי ו"על חטא" כפי שנדפס במחזורים. ואז ילך לביתו ויאכל סעודה מפסקת, ויש לפרוש מכל חמשת העינויים, אכילה, שתיה, רחיצה, נעילת נעלי עור, ותשמיש המיטה, מלפני שקיעת החמה. (ומצוה מן התורה להתחיל בכל דיני התענית קודם שקיעת החמה וראוי לנהוג כן לפחות כרבע שעה קודם שקיעת החמה.)

ומצוה להדליק נרות לכבוד יום הכפורים, וקודם ההדלקה יש לברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של יום הכפורים" ואין לברך עם ההדלקה ברכת שהחיינו, אלא לאחר חליצת נעליים, משום שבברכת שהחיינו מקבלת עליה קדושת יום הכפורים.

נוהגים להתעטף בטלית קודם שקיעת החמה (כדי שיוכל לברך עליה), ומתפללים כל תפילות יום הכפורים בטלית, כדי שיתפלל עמו בכוונה.

הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ובכלל החיוב גם נשים מעוברות ומניקות שחייבות להתענות בו.

אסור לרחוץ במים ביום הכפורים, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור, ולא אסרו אלא רחיצה של תענוג, אבל אם היו ידיו או שאר גופו מלוכלכים בטיט וכדומה, מותר לרחצם, כיון שאינה רחיצה של תענוג. ביום הכפורים שחרית יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד, ויטול שלוש פעמים לסירוגין כדרכו בכל ימות השנה, ומברך על נטילת ידיים.

לא ירחוץ פניו במים ביום הכפורים בבוקר, ואם היו פניו מלוכלכות, כגון שיש לו לכלוך ליד עיניו, מותר לרחוץ המקום המלוכלך, ומי שהוא מפונק, ואין דעתו מיושבת עליו כשאינו רוחץ פניו בשחרית מותר לו לרחוץ פניו בשחרית. והאשכנזים מחמירים בזה שלא לרחוץ הפנים ביום הכפורים אפילו מי שהוא איסטניס, אלא אם כן להעביר הלכלוך סביב עיניו וכיוצא בזה.

מצות אכילה בערב יום הכפורים-

כתוב בתורה (ויקרא כג.) "ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחודש בערב" דהיינו שמליל עשירי בתשרי חלה החובה להתענות תענית יום הכפורים. והקשו רבותינו (במסכת ברכות דף ח.) על לשון הפסוק "בתשעה לחודש בערב", שלכאורה היה נכון יותר לכתוב "בעשירי לחודש" וממילא נדע שחובה להתענות כבר מליל עשירי בתשרי, שהרי בכל דיני תורתינו, היום הולך אחר הלילה שלפניו, וכגון ביום השבת, שמזמן שקיעת החמה ביום שישי, נכנסת שבת.

ותירצו רבותינו שהטעם שנכתב בפסוק "בתשיעי לחודש בערב" בא ללמדינו שכל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. וראוי למעט במלאכה בערב יום הכפורים, כדי שיוכל להרבות באכילה ושתיה, וכל העושה מלאכה בערב יום הכפורים אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה.

וכמה טעמים נאמרו על מצוה זו. הרא"ש כתב, שהטעם שציונו הקדוש ברוך הוא במצוה זו, שבאהבתו אלינו צוונו להתענות ביום הכפורים כדי לכפר על עוונותינו, וציוה עלינו להתחזק באכילה ושתיה קודם יום הכפורים, כדי שנוכל להתענות למחר. ובשבלי הלקט כתב, שאדרבא, כאשר אדם אוכל ושותה בערב יום הכפורים, התענית קשה עליו ביותר, ובזה מקיים מצות "ועניתם את נפשתיכם". ובספר שפת אמת כתב טעם נוסף, שכאשר אדם אוכל ושותה, הוא שמח וטוב לב, ומתוך כך יראה לפייס את חבירו בערב יום הכפורים.

וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שאף הנשים חייבות במצוה זו להרבות באכילה ושתיה בערב יום הכפורים, ואף על פי שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, וכאן המצוה היא בקום עשה, לאכול, מכל מקום, מכיון שהרא"ש כתב שטעם המצוה הוא כדי שנתחזק לקראת התענית, והנשים אף הן מחויבות בתענית, אם כן, גם הן שייכות בציווי להתחזק לקראת התענית.

עוד מדיני יום הכפורים

צריך להוסיף מחול על הקודש במוצאי יום הכפורים, ולכן אסור לאכול או לעשות מלאכה במוצאי יום הכפורים מיד עם צאת הכוכבים, אלא יש להמתין מעט, וראוי לכל אדם להחמיר על עצמו שלא לאכול ולא לעשות מלאכה במוצאי יום הכפורים, עד שיעברו שעה וחומש (שבעים ושתים דקות,) מזמן שקיעת החמה, כדעת רבינו תם, וכן דעת רוב רבותינו הראשונים, ומכל מקום, אדם חולה שמצטער הרבה מן התענית, וכן נשים מעוברות ומניקות המצטערות הרבה מן התענית, רשאים להקל לטעום מעט זמן אחר צאת הכוכבים.

צריך להבדיל על הכוס במוצאי יום הכפורים. ואין מברכים על הבשמים בהבדלה, וצריך לברך "בורא מאורי האש" על נר ששבת, דהיינו נר הדולק מערב יום הכפורים, או על נר שהודלק מנר אחר שדלק מערב יום הכפורים, ואם אין לו נר שדלק מערב יום הכפורים, לא יברך על נר שהודלק במוצאי יום הכפורים.

המדקדקים במצוות מתחילים במוצאי יום הכפורים בבנית הסוכה, כדי לצאת ממצוה למצוה, ועל כגון זה נאמר "ילכו מחיל אל חיל".

מצוה להרבות באכילה ושתיה מתוך שמחה במוצאי יום הכפורים, ואמרו במדרש, שבמוצאי יום הכפורים בת קול יוצאת ואומרת "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשיך" (קהלת ט.)