סיקור יפה על הפועל אשקלון שהיו בליגת העל F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

לפני כעשור הפועל אשקלון הייתה הקבוצה הכי מדוברת בעיר. היית הולך ברחוב, שואל אנשים את מי הם אוהדים והם היו מסתכלים עלייך כאילו נפלת מהירח, זה היה ברור. כל העיר אהדה את הפועל. כל העיר חיכתה למשחק בשבת, גם אם זה היה מול לוד, יהוד, נס-ציונה ורמת עמידר. בכל משחק בית היו בערך 6,000 צופים ולכל משחק חוץ היו מלווים את הקבוצה כמה אלפים. מי לא זוכר את המשחק נגד אשדוד בחוץ? 7,000 אוהדים נסעו עד לאשדוד בשיירות שלמות של רכבים. בגלל מחסור במקום באיצטדיון כ-2,500 אוהדים טיפסו על גג של מבנה מחוץ למגרש. כשאשקלון הבקיעה שער כל האוהדים קפצו והגג התרסק, כולם זוכרים את זה. העיר הייתה בטירוף.

באותה תקופה שום דבר אחר לא היה מעניין את האוהדים רק איך להגיע למשחק. הם היו עוצרים טרמפים בצומת אשקלון, מארגנים הסעות ועושים הכל כדי לא לפספס את המשחק. החנייה בכל משחק בית הייתה מלאה עד אפס מקום, מי שהיה מחנה את הרכב שלו בחנייה של האיצטדיון היה צריך להמתין לפחות שעה כדי לצאת משם. אבל הם אהבו את זה, כולם היו צופרים אחרי ניצחון ורוקדים בכבישים. איזו תקופה ואיזו עיר. זה לא שאשקלון הייתה בליגה הבכירה, אשקלון הייתה בליגה א´, שהייתה אז הליגה השלישית, וגם היו שנים שהקבוצה הייתה בליגה הארצית.

איך כל זה נעלם? איפה האוהדים? איך זה שלמשחק עלייה לליגה הלאומית מגיעים רק 2,500 אוהדים? האם זה מכיוון שנעלמו כל הסמלים של אשקלון? האם זה בגלל הירי על ביתו של אריה הלשטוק בעונה היחידה שלנו בליגת העל? אולי בשל גל הצתות של מכוניות של מאמנים ושל מנכ"לים? אולי הכיף נעלם וזה מה שהרחיק את הקהל? איפה האוהד בעל החצוצרה שהיה מחצרץ בקהל ואחרי כל תרועה שלו כולם היו צועקים ´אולה´?

בסך הכל, אשקלון היא עיר של כדורגל וכולם בעיר מדברים על כדורגל. יש אלפי אשקלונים שכל שבת נוסעים למשחקים של בית"ר, הפועל תל-אביב, מכבי תל-אביב ומכבי חיפה. אשקלון הייתה ידועה בעברה כקבוצה של שחקני בית, שחקני נשמה שעלו לנוער, המשיכו לבוגרים והיו נותנים את הדם שלהם למען הקבוצה. ההורים של השחקנים היו מגיעים, החברים של ההורים, החברים של השחקנים היוו לבדם 2,000 צופים.

אין מה לעשות, הקהל תמיד יהיה מזוהה יותר עם שחקני בית. בעבר לא היו מוותרים בשום אופן על שחקני הבית. בשנים האחרונות הרבה שחקנים כישרוניים, שהיו שחקני נבחרת צעירה ונבחרת נערים, לא קיבלו הזדמנויות לשחק בבוגרים. לא נתנו בהם אמון והמועדון שבו גדלו זרק אותם. מדובר, בין היתר, במאיר בונפיטו, דודו וטורי, דודו בן-שושן, אלירן אסאו, רן מזל, קובי אבדייב ואלו הם שחקנים שעוד משחקים אולי בליגה השלישית, אבל משחקים.

ישנה רשימה ארוכה של עוד הרבה שחקנים לא פחות מוכשרים, אבל הם כבר לא משחקים או שהם בבית"ר אשקלון, בשביל הכיף. אושרי סוויסה, למשל, עדי פרץ, אחד הכישרונות שצמחו באשקלון, אבי שירי, ליאור ג´אנו, שלומי גואטה והרשימה עוד ארוכה. כולם שחקנים בעלי עבר בנבחרת הצעירה או בנבחרת הנערים. אף אחד מהשחקנים האלה לא פחות טוב מהשחקנים שמשחקים היום באשקלון.

לפני כשלוש שנים הייתה תקופה יפה למועדון, אבל כרגיל הצליחו להרוס אותה. אשקלון עלתה ליגה, הגיעה לחצי גמר וכל הדיבורים היו שוב על הפועל אשקלון, אבל אז באה העונה שעברה. שחררו את רוב השחקנים של אותה עונה מופלאה וכולם התאכזבו. זה היה ידוע לכולם שהולכת להיות עונה גרועה. היחסים בין ההנהלה לקהל לא היו טובים וגם בין המאמן לקהל. שוב התרחקנו וחזרנו לראות את 900 צופים במגרש. האם אפשר לשקם את התהילה? יכול להיות.

ניתן להחזיר חלק מהשחקנים, אלירן אסאו, למשל, שכובש בצרורות ברמת-גן, קובי אבדייב, שכובש בצרורות במרמורק, חיים מלכה, שאיבד את מקומו בהרכב של הרצליה ודודו בן-שושן מבאר-שבע. כל אלו, יחד עם שחקני הבית שיש היום במועדון, עשויים להחזיר את הנשמה לקבוצה והקהל שוב ירגיש שייכות לקבוצה. גם ההנהלה צריכה לשדר יותר זהות עם האוהדים ולהציע להם להתקרב לקבוצה. צריך להחזיר שחקני עבר לקבוצה, להזמין אותם למשחקים ולהגביר את השיתוף פעולה שלהם עם העיר.

יש אומרים שהקהל צריך תמיד לתמוך בקבוצה. גם בהצלחות וגם בכישלונות, וזה קהל אמיתי. כששאלתי את אחד האוהדים הוותיקים של הקבוצה למה הקהל לא תומך גם בכישלונות, הוא ענה לי: "זה נכון שהאוהדים צריכים להיות עם הקבוצה תמיד, באש ובמים, אבל איך הם רוצים שנהיה איתם? היום הפועל זה לא כמו שהיה פעם. בעבר היו"ר היה יוצא מדבר עם כולם, השחקנים היו ביתיים. היום אני לא יודע מי הבעלים, אני לא יודע מי היו"ר, אני לא יודע כלום, ואתה יודע למה? מכיוון שהקבוצה לא מעניינת אותי בכלל. אין לעיר שום קשר לקבוצה, כל מה שהולך היום בהפועל זו מסחרה".

אין ספק שיש הגיון בדברי אותו אוהד, אבל עדיין האשמה היא גם של הקהל. זה לא מצדיק את זה שהם לא באים למשחקים כמו בעבר, אבל היום הם בכלל לא צד בעניין. לא שומעים מהם כלום, לא לטוב ולא לרע, אין שום עניין מצידם. 120 אלף תושבים, שרובם אוהבים כדורגל, צריכים להיות יותר מעורבים במה שקורה בקבוצה, ועל ההנהלה לעשות הכל כדי לעורר אותם מהתרדמת הארוכה שבה שקעו.

ומה עם עיריית אשקלון? נתחיל בזה שלא יכול להיות שבעיר כמו אשקלון, שיש בה מחלקות נוער גם של בית"ר וגם של הפועל, יש רק שני מגרשי אימון. כבר שנתיים מבטיחים בעירייה שיבנו עוד שני מגרשים, אבל הבטחות לחוד ומעשים לחוד. לא ייתכן שעיריית אשקלון, שיש לה קבוצה כדורגל בכירה ואחד מהאיצטדיונים היפים בארץ, תעז לקצץ בתמיכה הכספית לקבוצה. הם כנראה שכחו שהקבוצה היא של העיר, ואם תהיינה הצלחות זה יביא המון כבוד לעיר וישים את אשקלון על המפה. יבואו ספונסרים והמלונות יתמלאו בקבוצות שמגיעות לשחק נגד אשקלון.

ראש העיר כל הזמן מבטיח שהוא יקדם את התרבות בעיר, אבל הוא כנראה שכח שהכדורגל זה חלק מהתרבות של העיר. נכון, הקבוצה בידיים פרטיות, אבל בסופו של דבר היא גם של העיר והעיר היא של הקבוצה ועל העירייה להגדיל את התקציב ולא לקצץ אותו. עד שכבר היה אחד שהיה אכפת לו מהכדורגל והיה ממונה על תיק הספורט בעירייה, פרוספר וקנין, ראש העיר דאג להרחיק גם אותו מהעשייה.

גם ראשי הערים בעבר לא היה נלהבים לקדם את הספורט באשקלון, הם לא האמינו שאם תהיה קבוצה טובה בעיר אז אשקלון תהיה על מפת הספורט בארץ. שתי דקות מאשקלון נמצאת אשדוד, שהיא אחת הקבוצות הבכירות הכדורגל הישראלי וזוכה להרבה עניין מצד התקשורת. למה זה לא יכול לקרות גם באשקלון? באשדוד מקדם ראש העיר את הקבוצה על אף שגם היא בידיים פרטיות, ובאשקלון לא. היחסים בין ראש העיר של אשדוד לקבוצה ולבעלים הם מצויינים, ואחד מהספונסרים המשמעותיים של אשדוד הוא גם חבר מועצה (ג´קי בן זקן). עם קצת עבודה אפשר לעשות את זה גם באשקלון. הגיע הזמן שראש העיר יתעורר וגם בהנהלה ינסו לשקם את היחסים עם העירייה.

השבוע פנינו לשחקני עבר בקבוצה כדי לשמוע את דעתם וגם כדי לדבר איתם על אותה תקופה נפלאה. תקופה בה אלפי אוהדים היו מלווים את הקבוצה שהייתה מורכבת מ-11 שחקני בית שנחשבו לסמלים באשקלון.

את בועז (´רוצח´) מאיר, יגאל בוסקילה, שלמה טובאי וללו אנקה פגשתי באותו בית קפה שפעם הדיבורים בו היו רק על הפועל אשקלון - בית הקפה של רוז´ה חטב. במהלך כל המפגש ראיתי את הניצוץ בעיניים של השחקנים כשדיברתי איתם על אותה תקופה. אפשר לראות שהם מתגעגעים לתקופה ההיא והמצב שהקבוצה נמצאת בו היום לא עושה להם טוב. חוץ מזה, הם פגועים מזה שאף הנהלה, חוץ מזו של הלשטוק, לא שמרה איתם על קשר. לא מזמינים אותם למשחקים ולא מנסים בכלל לחבר אותם לקבוצה, אבל למרות הכל החיוך שהיה להם על השפתיים כשהזכרתי את הפועל אשקלון אמר את הכל.



בשביל הסמל



כשהיו צועקים לשלמה (תלתלים) טובאי, ´דהר´, הוא היה רץ ואי אפשר היה לעצור אותו. שלמה היה שחקן הפועל אשקלון, הכי הרבה זמן מכל הרביעייה. 17 שנה ורק בהפועל אשקלון. היום לשלמה יש מוסך ורק בזה הוא עוסק. יגאל בוסקילה שיחק גם כבלם וגם כקשר אחורי. הוא שיחק בבוגרים של אשקלון 12 שנה ופרש בגלל פציעה בגיל מוקדם. כיום יגאל עובד בעיריית אשקלון כמפקח איכות הסביבה. בועז מאיר, עובד גם הוא בעירייה כיום, שיחק באשקלון עשר שנים. כולם ידעו שאת בועז לא עוברים. מי שהיה מסתכן ומנסה לעבור אותו היה לוקח סיכון שאולי לעולם לא יוכל להמשיך ולשחק כדורגל. בועז פרש גם הוא בגלל פציעה.

ללו אנקה, 11 שנה בבוגרים, שיחק בתפקיד בלם. ללו היה הסמל של אשקלון. הוא היה יקיר האוהדים וביחד עם בועז הם ייצבו את הגנת אשקלון. כל קבוצה שבאה לשחק מולם ידעה שעם נקודות היא לא תצא מאשקלון. ללו עובד כיום גם הוא בעירייה בתור פקח. כל הארבעה הם סמלים בפני עצמם. אף אחד מהם לא עזב את אשקלון והם נתנו הכל בשביל הקבוצה ובשביל האוהדים, מה שמסביר את החשיבות של שחקני בית בקבוצה.



בתקופה שלכם היו מלווים את הקבוצה אלפי אוהדים. היום כמעט ואין צופים. כיצד אתם מסבירים את זה?



ללו: "היו אז שחקני בית שהובילו את הקבוצה ואליהם הוסיפו שחקני בית. הקהל היה מחובר לקבוצה כי השחקנים היו אשקלונים. שחקני הרכש שהביאו היו שחקנים בעלי עבר מפואר וכולם היו משחקים בשביל הסמל, וזה מה שהאוהדים אוהבים - שחקנים שנותנים את הנשמה בשביל הקבוצה. במשחקי הבית היו 8,000 אוהדים ולכל משחק חוץ היו מלווים אותנו כ-3,000 או 4,000 אוהדים. קבוצות היו מעלות מחירים כי ידעו שאשקלון מביאה הרבה קהל והיו מחכים לארח את אשקלון כדי לעשות קופה. הפועל אשקלון הייתה שם דבר בכדורגל".

טובאי: "אז הייתה אווירה אחרת. כל העיר הייתה סביב הכדורגל, היה קרנבל בעיר. היית הולך ברחוב והיו מדברים איתך רק על הפועל אשקלון. כל העיר הייתה בטירוף אחרי הקבוצה ולאימונים היו מגיעים אלף אוהדים. היום כמעט ואין שחקני בית ובגלל זה האוהדים התרחקו".

בוסקילה: "קודם כל אני חושב שאז הכדורגל היה יותר אטרקטיבי. בשנים האחרונות פשוט אין כדורגל. גם העובדה שאין שחקני בית בקבוצה הרחיקה את האוהדים. שחקני הבית הם הבסיס של הקבוצה ואיתם הקהל מזדהה. הקבוצה בריאה יותר כשיש בה שחקני בית".

מאיר: "אז היו הצלחות, היו אוהדים שאהבו את הקבוצה. דור האוהדים השתנה, ולפי דעתי גם לא מנסים בכלל להחזיר אותם. אם אין הצלחות לא יבואו אוהדים. גם היום דברים השתנו, יש דברים אחרים חוץ מכדורגל. יש קולנוע, יש הצגות בידור, מועדונים. פעם, מיום שישי היו מחכים באיצטדיון למשחק בשבת, לא היו דברים אחרים חוץ מהכדורגל".



אתם חושבים שאפשר להחזיר את הגלגל אחורה?



מאיר: "אני לא מאמין שאפשר להחזיר את אותה כמות אוהדים של פעם. היום הכל שונה, המצב הכלכלי השתנה, הרי מה רוצים האוהדים? הם רוצים כדורגל יפה. היום אתה רואה שחקנים שבכלל לא נלחמים. הם באים, מדפיסים כרטיס והולכים הביתה. אז השחקנים היו נלחמים. אתה יודע איך היו מפחדים מללו? לא מכיוון שהוא היה טוב, אלא מכיוון שהוא היה יותר מכוער ממני...".

ללו: "אני דווקא חושב שאפשר לנסות להחזיר את האוהדים. הדרך הכי טובה זה לעבור בין בתי הספר, למצוא דור חדש של אוהדים, לחבר אותם לקבוצה, לחלק להם כרטיסים. הכל כדי למשוך קהל שיתחבר לקבוצה. היום גם אין מה לראות. אתה בא, קונה כרטיס ורואה 90 דקות משעממות. לא תראה שחקן שנופל על התחת במהלך כל המשחק. אז, אם היינו מפסידים, הייתי מתבייש לצאת מהבית, היום הקבוצה מפסידה ובלילה השחקנים יוצאים למועדונים. אז, כשהיו רושמים בעיתון את השם: בועז מאיר, היו רושמים ´בועז רוצח מאיר´. כולם היו מכירים אותנו ואם היינו מפסידים, האוהדים היו הופכים את העיר".

בוסקילה: "אני חושב שאפשר להחזיר את אותה תקופה, אבל צריך לעשות את זה בשלבים. צריך לבנות קבוצה לשנים הבאות, לבנות שלד של לפחות חמישה-שישה שחקני בית טובים, לתת להם במה ולדרוש מכל מאמן שמגיע לפה לשתף שחקני בית. אולי אז הקהל ירגיש שייך לקבוצה. ההתלהבות תגדל וכך יחזרו האוהדים. כמובן שצריכות גם לבוא הצלחות. צריך גם לנסות להקים מחדש את חוג האוהדים. אנשים שיושבים בבית קפה ומדברים על הפועל אשקלון אומרים שהשחקנים הם אשפה. הם קוראים בעיתון את מה שקורה בקבוצה וזה יוצר רושם רע לקבוצה".

טובאי: "אז לא היה שום דבר אחר חוץ מהכדורגל. הכדורגל היה ה´שואו´ היחיד. אני לא חושב שאפשר להחזיר את אותה התקופה, לפחות לא את אותה כמות אוהדים".

ללו: "אם ישלבו שחקנים ותיקים עם הדור הצעיר אז אני חושב שיבואו הצלחות ובעקבותיהן יבואו אוהדים. זוהר מאיר, למשל, שאני חושב שהוא שחקן של ליגת העל, לא נותנים לו לסחוב את הקבוצה. אין שחקן כזה שיכול לסחוב את הקבוצה. פעם הוותיקים היו מובילים את הקבוצה והיו מלמדים את הצעירים שאין מצב שהקבוצה היריבה מוציאה נקודות מאשקלון. לא היינו מרוויחים כסף, אבל היינו משחקים בשביל הסמל".

מאיר: "איזה כסף ואיזה נעליים! עד היום חייבים לי מענקי עלייה".

ללו ויגאל מתפוצצים מצחוק: "היינו מתפללים שבסוף העונה יתנו לנו מענקי עלייה. היינו משחקים רק בשביל הקהל".



היום אתם מעורים במה שקורה בהפועל?



יגאל: "כן, אבל היום האווירה היא אחרת. אני לא מגיע למשחקים, אבל אני עוקב אחרי התוצאות של הקבוצה בעיתונים. הייתי במשחק אחד העונה נגד הפועל חיפה בבית, אשקלון ניצחו ושיחקו מעולה. חשבתי שאשקלון הולכת לעשות עונה גדולה, מאוד נהניתי לראות את המשחק נגד חיפה. אני גם לא נוסע בשבת, מה שמקשה עליי עוד יותר להגיע למשחקים. גם לא מכבדים שחקני עבר, אם היו מנסים לחבר אותנו לקבוצה היו מזמינים אותנו למשחקים. אף אחת מההנהלות לא שמרה איתנו על קשר, חוץ מזו של הלשטוק".

מאיר: "אני גמרתי איתם לא יפה. הייתי איתם בתביעות, נפצעתי וההנהלה הקודמת לא רצתה לעזור לי. נתתי את כל כולי למען הקבוצה וכשנפצעתי הייתי בטוח שיטפלו בי, אבל לא, פשוט זרקו אותי לכלבים. מאז, אני בכלל לא יודע מה קורה עם הפועל אשקלון, רק לפעמים אני קורא בעיתון ורואה תוצאות של הקבוצה".

ללו: "אני דווקא כן הייתי מחובר. בתחילת העונה יצאתי איתם למחנה אימונים והייתי אמור להיות מאמן הכושר של קבוצת הנוער. אפילו התחלתי איתם את העונה, אבל במהלך העונה היו לי איתם חילוקי דעות כספיים ובגלל זה לא נשארתי. מאז אני מנותק מהקבוצה".

טובאי: "היום אני בקושי מגיע למשחקים, אבל אני עוקב אחרי התוצאות של הקבוצה בכלי התקשורת".



איזה רגע היה הכי מרגש מבחינתכם במהלך הקריירה?



מאיר: "הכי מרגשת הייתה עונת העלייה לליגת העל. הייתה אווירה ססגונית וכל העיר הייתה בטירוף".

בוסקילה: "זו דווקא העונה שאני לא רוצה לזכור, זו העונה שבה נפצעתי ושגמרה לי את הקריירה. לפני שגיגי כהן היה המאמן, היינו קבוצה בעלת 11 שחקני בית בהרכב הראשון וארבעה שחקני רכש בלבד, שהיו חיזוק לקבוצה. אין ספק שזו הייתה העונה הכי מרגשת".

ללו: "העונה של העלייה הייתה הכי מרגשת. היה משחק קריטי נגד עירוני אשדוד בבית, אם היינו מנצחים אז היינו מבטיחים את העלייה לליגת העל, וניצחנו. אז התחילו כל החגיגות, כל האוהדים נסעו למזרקות, קפצו פנימה וחגגו במשך שעות את העלייה".



מה דעתכם על ההנהלה הנוכחית של הפועל אשקלון?



מאיר: "הניהול הוא חובבני וזה בא לידי ביטוי. כל שבוע יש מאמן אחר, היו"ר מתפטר וקורות רק דרמות. אין סדר ואין יציבות, כל יום סיפור אחר. הניהול שם לא בריא, כל האנשים שמנהלים שם את המערכת לא מבינים כלום בכדורגל, זה לפחות מה שאני שומע מהתקשורת".

בוסקילה: "אני לא כל-כך מכיר את ההנהלה הנוכחית, אבל עצם העובדה שכבר כמה שנים טובות לא היו הצלחות, זה מראה על מגמת ניהול כושלת. אני מאמין שיש בנוער שחקנים טובים שיכולים להשתלב בקבוצה הבוגרת ובמקום להביא שחקני רכש צריך לבנות קבוצה לעתיד ואז יבואו תוצאות".

ללו: "אני חבר עמותה, אבל חוץ מזה אני מנותק מהקבוצה. אני חושב שבהנהלה צריכים לשים יותר דגש על שחקני הנוער. הם צריכים להציב לעצמם מטרה עם תוכניות לעתיד".

טובאי: "במקום הרבה שחקני רכש בינוניים תביאו שלושה-ארבעה שחקני רכש ברמה ותשלבו אותם עם שחקני הבית. צריך ללמוד מטעויות. צריך לבנות קבוצה ללא יומרות ואחרי שנתיים להריץ אותה קדימה. הם צריכים להבין שלולא שילוב של שחקני בית לא תהיה התקדמות".

אין ספק שאותם שחקני עבר גדולים מבינים טוב מאוד את החשיבות הרבה שבשחקני בית. כל הרביעייה שומרת על קשר. הם הכירו על המגרש ומאז נשמר ביניהם הקשר. הם היו משחקים בהנאה ואחד היה תומך בשני, לא היו שום מאבקים ביניהם ושום תככים, הם פשוט היו משחקים בשביל הסמל ובשביל האוהדים. זוהי בעצם החשיבות של שחקני בית בקבוצה. האוהדים מתחברים לקבוצה של שחקני בית, כאלו שנלחמים עד הסוף ושהכסף עבורם הוא לא הכל.

בהנהלת אשקלון חייבים לעשות הכל כדי להחזיר את שחקני העבר אל הקבוצה, לנסות לחבר אותם מחדש, וכמו שללו אמר: להגיע לבתי הספר, לבנות דור חדש של אוהדים ולקרב את האוהדים הישנים לקבוצה. לדבריו, פעם היו באים 8,000 אוהדים למשחקי הבית כש- 4,000 מתוכם היו נכנסים בחינם. פוטנציאל יש, וראינו את זה לפני שלוש שנים, כשבחצי גמר הגביע נסעו 10,000 אוהדים למשחק. צריך רק לדעת איך לקרב אותם לקבוצה ולבנות קבוצה שרוב הסגל שלה מושתת על שחקני בית. קבוצה ללא שחקני בית היא קבוצה ללא נשמה. אז היינו עדים לשחקנים שלא עברו מקבוצה לקבוצה ושיחקו רק בהפועל אשקלון וזה מה שצריך לבנות היום.

מתי נכתבה הכתבה הזאת?
לפני כעשור בליגה שלנו לא היה שום הפועל אשקלון ושום נס ציונה
מקסימום הפועל בית שאן

אולי את מתכוון לפני כמה עשורים
תיהיה מדויק
או שלקחת כתבה ישנה
בכל אופן התקופות האלה לא מדברות אליי אפילו לא הייתי חי

לפני 10 שנים ב-97'
הפועל אשקלון כן היו בליגת העל!

יכול להיות ותיכף אני אבדוק, אבל בכל זאת, באותה עונה, זה היה בלי הכח עמידר, בלי נס ציונה וכל היתר...

ממתי הכתבה?

לא יודע
חבר שלי שלח לי

הביאו דוגמא למשחק מול קבוצות קטנות אז גם היו באים אוהדים

זה היה שנס ציונה והכוח ר"ג (היום זה הכוח עמידר אז זה היה רק הכוח) היו בליגה הארצית ואשקלון היו בליגה הלאומית (היום ליגת העל).
אחלה קבוצה יש לאשקלון...יענו קבוצה חמודה לא יותר מיזה..יכולה להסיף צבע לליגה..חבל שככה התפרקתם...
אצלי בפרו אתם אחלה קבוצה..בדרך לליגה השנייה... חח