הלכה יומית: סימן א - הלכות השכמת הבוקר (כ"ו). F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד


שלמידה זאת תהיה לזכותם של כל עם ישראל שיחזרו בתשובה מהרה, ובפרט נינט
בת עליה, אליהו בן תמר, ליאור בת נינט, שמרית בת נינט ובת-אל בת רחל!
שהשם יחזיר אותם בתשובה מהרה אמן ואמן!



הלכה יומית לתאריך: י"ט בתמוז ה’תשס”ז



סימן א - הלכות השכמת הבוקר:


הלכה כ"ו:

טוב לומר בכל יום פרשת התמיד. (ואמנם אמירת פרשת הקרבנות אינה חיוב גמור כמו כל שאר התפלה, אלא
מנהג הגון וטוב שהאדם ייתבע על כך בשמים לפי דרגתו). ואחר פרשת התמיד טוב לומר פרק איזהו מקומן.



את הסיפור הבא קראתי מאח קרוב בשם אלעד אשר שמע אותו מהרב אליהו דוד עדס בן דודו של הרב המקובל
יעקב הדס, ברשותכם, כפי שבזמן האחרון אני עושה מחמת הבנת ההלכה ואי הצורך לבאר ולהסביר אותה, לכן
אשמח תמיד לספר סיפור\משל.


וכך הסיפור,


לפני שנים רבות היה מטפס הרים, שאהב נורא לתפס ולצאת להרפתקאות - אותו אדם כבר טיפס על כל הר
אפשרי בעולם, אבל נשארו לו כמה אחרונים, אחד מהם היה נמצא בדרום אמריקה. אותו הר היה מאוד מסוכן,
אך בכל אופן המשיך במטרה וסכנות לא היו חשובות לו באותו יום. לצערו של הבחור, בזמן הטיפוס כמעט
והחליק, למזלו הוא שם רגל בשניה האחרונה, אך חפציו וציודו נפלו למטה. המקרה חזר שוב, אך הפעם לאיש
לא היה מזל, והוא נפל. בעת נפילתו, תוך שניות ספורות הוא החל לצעוק "שמע ישראל" בצעקות נחרדות,
מעמקי ליבו. בדרכו למטה, הצליח לאחוז בעץ, אך הוא ידע שזה הולך להיות למספר שניות. לאט לאט אותו
העץ החל לצאת מן האדמה, אותו אדם התחיל להתפלל מתוך עמקי ליבו בכוונה גדולה, תעזור לי הקב"ה,
בבקשה תעזור לי!, כך אמר אותו האדם. המשיך והוסיף שאם אלוקים יעזור לו, הוא יעשה הכל למענו, אך שוב
דבר לא קרה והעץ עמד ליפול. האדם חזר שוב בבכי גדול ואמר אלוקים שבשמיים, אם תעזור לי אני יחזור
בתשובה ואני יעשה הכל למענך - אך העץ המשיך לאבד אחיזה ולצאת מן האדמה. התחיל לבכות האדם ולצרוח
לאבא שבשמיים "תעזור לי, תעשה עמי נס!, אני מבטיח לחזור בתשובה בלי שאלה אחת! באותם רגעים, לאחר
שסיים את המילים האחרונות.....

בת קול יצאה ואמרה, האם תוכל לעשות הכל אם אלוקים יציל אותך?, אותו בחור ענה " הכל, אני מבטיח!".
ואז בת קול השיבה, טוב מאוד - אז תקפוץ למטה מן ההר.

"מה? לקפוץ? אני ימות אם אני יקפוץ!



אחים ואחיות יקרות, ברגעים שקשה, ברגעים שמר לנו ועצוב לנו, רק אז אנחנו נזכרים שיש למעלה מישהו
ששולט על כל הבריאה הנפלאה הזאת. רק שקורה לנו משהו, אסון או פחד, רק אז אנו יודעים לפנות לבוראנו.
אך מה אם כל שאר היום, למה אנחנו לא יודעים להודות לו בשמחה על כך שכל יום אנו חוזרים מן המתים.
בכל בוקר ובוקר יש בעם ישראל תחיית המתים! כפי שנאמר שהשינה היא אחת מ-60 מיטות. אז להודות לקב"ה
על כך שהחייה אותנו ומחייה אותנו בכל בוקר זה לא מספיק? רק כאשר קורה לנו משהו רע אנחנו יודעים לפנות
אליו?. למה אנו לא יודעים לאמר לו תודה בכוונה גדולה בכל פעם שאנו יוצאים מבית הכסא? הרי אם לא היה
לנו את צריכנו "אי אפשר להתקיים אפילו שעה" כפי שמובא בברכת אשר יצר.

לכן נשמות טהורות, בואו נלמד לאט לאט להודות לקדוש ברוך הוא יתברך על כל דבר ודבר, הוא לא ביקש
מאיתנו להודות על כל נשימה ונשימה, בכל שניה ושניה, אלא רק שנודה לו בכל יום על דברים שאנו חושבים
שהם שיגרתיים וחסרי משמעות. תמיד נזכור לשמור מצווה קלה כבחמורה, מחמת הסיבה שאין אנו יודעים
מהן סחרן של המצוות למעלה בשמיים.





יהי רצון ולימוד זה יהיה לכבוד הקדוש ברוך הוא, ולכבוד עם ישראל, ולכבוד חיילי ישראל ששומרים עליינו
ימים ולילות, יחדיו עם הקדוש ברוך הוא שלא מוריד מעלינו אפילו לשניה את עיניו. הקדוש ברוך הוא - אנחנו
אוהבים אותך!



תודה לקדוש ברוך הוא שזיכנתי לכתוב דברים אלה, ובכך לזכות אפילו יהודי
אחד שיקרא ואולי, אם ירצה השם, יתחזק מן הנאמר.

יפה.. אבל ..
בעצם הוא כן שאל שאלה בסופו של דבר[הגיבור בסיפור], טוב זה לא משנה

אבל רציתי לשאול
מה זה פרשת תמיד?

ותודה כמובןן

פרשת קרבן התמיד: הקרבן הראשון שהוקרב בבוקר היה "תמיד של שחר". בצהרים הוקרב "תמיד של בין הערביים". תהליך ההקרבה, המנחה המצורפת ופרטי הקורבן מובאים בפרשת קורבן התמיד (במדבר כח). זכר לכך אומרים כיום את פרשת קרבן התמיד.

אמירת קרבנות לנשים מנהג חסידוּת
יש אומרים שגם נשים צריכות לומר את פרשת התמיד, מפני שהתפילות נתקנו כנגד קרבן התמיד, וכשם שנשים חייבות בתפילת שחרית (לפי רוב הפוסקים כמבואר לעיל ב, ב), כך ראוי שיאמרו גם את פרשת התמיד. ויש אומרים שבנוסף לפרשת התמיד טוב שיאמרו את כל סדר הקרבנות.

אמנם למעשה, המנהג הרווח שנשים אינן אומרות את פרשת התמיד, וכך דעת רוב הפוסקים. והטעם, מפני שעיקר חיוב הנשים בתפילה כדי לבקש רחמים ולא כנגד הקרבנות. יתר על כן, גם הגברים אינם חייבים לומר את סדר הקרבנות, ואפילו את פרשת התמיד מצד הדין אינם חייבים לומר, אלא הוא מנהג שנעשה כחובה. קל וחומר שנשים אינן חייבות לומר את פרשת התמיד וסדר הקרבנות. והרוצה להדר לאומרם - תבא עליה ברכה .

וזאת פרשת התמיד

וידבר יהוה אל-משה לאמר. צו את-בני ישראל ואמרת אלהם את-קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו. המצוה להקריב תמידין בכל יום ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו ליהוה כבשים בני-שנה תמימם שנים ליום עלה תמיד. את-הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ועשירית האיפה סלת למנחה בלולה בשמן כתית רביעת ההין.עלת תמיד העשיה בהר סיני לריח ניחח אשה ליהוה. ונסכו רביעת ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שכר ליהוה. ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה ריח ניחח ליהוה.

וואווו... תודההה רבבהההה לךךך.. כל הכבוד מעריכה את זה