יום הזיכרון לשואה ולגבורה F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

קטע מהיומן מסע שלי לפולין

17.9.06
היום השישי למסע

בורות הירי-יער לופוחובה

אני צועדת ביער,בדיוק כפי שהם צעדו!
צועדת לזכרם, באותו המסלול שהם צעדו למותם.
שם בין כל העצים,הם נרצחו,ללא כל רחמים.
אנחנו צועדים ביער,לעבר הבורות,בדממה,מעין דממת מוות.
אני מביטה מסביב ורואה, שהכל פה כל כך ירוק,מלא עצים ודשא.
אומרים שטבע מסמל שלווה,הרגשתי שזו לא שלווה אמיתית,
איך יתכן שלווה במקום שבו נרצחו כל כך הרבה אנשים?
הרגשתי שבשלווה הזאת,ביער הזה,הבכי עוד מהדהד,קולות הירי והצעקות עוד נשמעות!
אנחנו עומדים במעגל מסביב לבורות,ומביטים לבור,בדיוק באותו המקום שהם נעמדו,ושם נרצחו!
הדלקתי נר זיכרון,ונעמדתי מולו,עצמתי עיניים ונשאתי תפילה: "שמע ישראל ה',אלוהינו ה' אחד"
עצמתי עיניים,הרגשתי שאני שומעת את זעקות האימה והפחד!
מישהו התחיל לבכות והרגשתי שזה לא אנחנו שבוכים,אלא שאני שומעת את הבכי שלהם.
הבכי שלהם על שלא יכלו לעשות דבר,על מותם העצוב,על הפחד שלא ישאר מהם כל זיכרון בעולם,
המדריך החל לשיר:

"...עמוק, עמוק העצב בעיניים
עמוק, עמוק היין במרתף
הלילה את ליבי אקרע לשניים
לך ולגביע הנוטף

אל תשאלני מה
אל תשאלני איך
בני אדם נולדו לשתוק ולחייך
בני אדם נולדו לשכוח וללכת
כרוח הנושבת בשלכת..."

עברה בי צמרמורת,כל מילה נחקקת בלב, שיר כל כך עצוב,עמדו לי דמעות בעיניים!
והתחלתי לשקוע במחשבות,מה הם עשו? מה הם חשבו באותם רגעים אחרונים?
התחלתי לשיר לעצמי בלב התקווה,הם שרו התקווה לפני מותם,אני שרה התקווה כזיכרון להם!
צעקתי,צעקתי בלב,אנחנו כאן ותמיד נשאר,תמיד נזכור!
לעולם לא נשכח את כל מה שהתרחש כאן, "..נדרתי נדר-לזכור לעד.."!!!
המדריך החל לקרוא תפילה,מתוך תהילים (תהילים פרק קל):
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת:
מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'.
ב אֲדֹנָי, שִׁמְעָה בְקוֹלִי:
תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ, קַשֻּׁבוֹת-- לְקוֹל, תַּחֲנוּנָי.
ג אִם-עֲו‍ֹנוֹת תִּשְׁמָר-יָהּ-- אֲדֹנָי, מִי יַעֲמֹד.
ד כִּי-עִמְּךָ הַסְּלִיחָה-- לְמַעַן, תִּוָּרֵא.
ה קִוִּיתִי ה', קִוְּתָה נַפְשִׁי; וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי.
ו נַפְשִׁי לַאדֹנָי-- מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר, שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר.
ז יַחֵל יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה': כִּי-עִם-ה' הַחֶסֶד; וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת.
ח וְהוּא, יִפְדֶּה אֶת-יִשְׂרָאֵל-- מִכֹּל, עֲו‍ֹנֹתָיו.

רעדתי,ושוב הדמעות צצו בעיניי.
החלטתי שבמקום לבכות,אני נשבעת שלעולם לא אשכח את זה ותמיד אשא זאת בליבי,
זה הרבה יותר חשוב מלבכות!
עכשיו אני צועדת חזרה,באותה הדרך,שהם לא חזרו דרכה.
הם נשארו שם,ללא רוח חיים בתוך הבורות.
אני צועדת באותה הדרך ובוכה...




אתם מוזמנים להוסיף פה דעה,קטעים שכתבתם,שירים שקשורים...

ויש לי גם שאלה לכל מי שהיה בפולין
אתם חושבים שעכשיו ההסתכלות שלכם על הנושא..היא שונה?

עוד קטע מאותו היום של לופוחובה
על טרבלינקה

17.9.06
היום השישי למסע

טרבלינקה
הגענו לטרבלינקה וצעדנו ביער בדרך למחנה,
עד שראינו שער ענק,שהו גם משמש בתור מצבה.
נכנסו למחנה,לאזור הרכבת.
שמעתי רק קצת מן ההסבר של משה המדריך,
ואז שקעתי במחשבות,איך זה היה שם...
לא נשאר במחנה הזה דבר,לגמרי כלום,כי באמצע המלחמה הגרמנים פירקו את המחנה והפכו אותו לחווה.
המעצב שעיצב את האתר זיכרון הזה במחנה ניסה לסמן איפה היה כל דבר.
התקדמנו שלב אחד שלב...האמת? מפחיד לומר זאת..כי לפנינו לפני המון שנים היו עוד יהודים שהתקדמו שלב אחר שלב..אבל למותם...


שלב א-רכבת
היינו כעת במקום שבו היו פסי הרכבת והורדת הנוסעים ופירוק הציוד שלהם.
ניסיתי לדמיין איך זה היה,הם היו בטוחים שיובילו אותם למקום אחר לגמרי
ולפתע הם הגיעו למקום שממנו אין סיכוי להינצל,אין דרך חזרה...
חשבתי לעצמי איזה אכזריים היו הנאצים,שהטעו אותם ממש עד לרגע האחרון.
איך לקחו להם את כל הציוד והחזירו חזרה לורשה,איך הובילו אותם למותם!!!

שלב ב-ביתני ההתפשטות
הגענו למקום שביו היו ביתני ההתפשטות,
ושם דמיינתי איך הם התפשטו ואיך נאסר על הספרים והאסירים לספר לבאים לאן הם הולכים.
וגם אם היו מספרים,זה רק היה עושה את הרגעים האחרונים שלהם בחיים לעצובים וטראומתים!
התעוררתי קצת מהמחשבות שלי,ושמעתי עדות של אסיר,שסיפר שיום אחד,הגיעו לשם אישתו ואמו,
ולפתע הוא פוגש אותם ונקרע, הוא מתחיל לבכות,ובוחר שלא לומר להם דבר על כך שהן הולכות למות,
אלא רק לבכות.
הזדעזעתי,ועמדו לי דמעות בעיניים...


שלב ג-מקלחות המוות+שריפת גופות
נעמדנו במקום שהם נרצחו,במקום שבו עמדו תאי הגזים,בצורת מקלחות.
הזעזעתי,איך אפשר להיות כל כך אכזריים ולהטעות אנשים עד לרגע האחרון של חייהם.
שבו כבר מאוחר מדי והגז כבר חונק! חשבתי עליהם..
מה עבר להם בראש באותם רגעים,האם הם שיערו שזה מה שעומד לקרות להם..?
רעדתי,ברקע היה טקס של צה"ל ושרו התקווה ושירים אחרים...
הרגשתי גאווה וכבוד,במקום הזה ממש,שאנחנו דורכים,ניסו להשמיד את כל העם שלנו...
והנה עומדים כאן,משלחות מטעם צבא הגנה לישראל ושרים בקול רם את התקווה!!!
ועושים טקס כבוד וזיכרון לזכר כל הנרצחים מהעם היהודי.
מאותו המקום שבו עמדנו,המשכנו הלאה,לכיוון הטקס שלנו.
הטקס שלנו היה במרכז עיגול של המון המון אבנים,בערך 18 אלף אבנים,מספר הממוצע של הנרצחים במחנה ביום!
רעדתי ממש והצטמררתי,לראות את כל האבנים האלו ולחשוב שבעצם ממש מתחתיהם,נמצאות כל הגופות של הנרצחים.
זה היה ממש עצוב,עורר בי דמעות.
הלכתי והדלקתי נר זיכרון ליד המצבה הענקית ואת הפרח שקיבלנו,
הנחתי ליד איזושהי אבן,לזכר אחד הנרצחים,אחד אלמוני,בלי שם,לא ברור מי,
פשוט לזכרו ולזכר כל הנרצחים!!!

עצוב....
את ממש מוכשרת

כמה כישרון יש בילדה אחת
אני בחיים לא אסע למסע הזה

לפני כ-חצי שנה חזרתי מפולין.
היום בערב-ערב יום השואה, עשינו טקס בבית הספר עם ההורים..
ברגע שקראתי את הקטע שלי על הבמה, פשוט נחנקתי מדמעות, ירדתי מהבמה ופרצתי בבכי.

בפולין, לא בכיתי בכלל חוץ מפעם אחת ש..קיבלנו מכתבים מההורים והתרגשתי.
אבל עכשיו..
אני לא מפסיקה לבכות...
אני דיי מפחדת מהיום הזה, ועכשיו לאחר המסע-יותר מפחדת מתמיד.

היום הזה הפך ליום קדוש עבורי.מחר בע"ה אני אופיע בטקסים..מקווה שאנ אשרוד את היום הזה.

כמה עצוב

לפני העלייה לבמה או לפני שאת ניגשת למיקרופון תגידי לעצמך
"אני חזקה כי יש לי משימה! לעזור להנציח את ה6 מיליון"!
תגידי לעצמך משהו שיחזק אותך!

מחר בע"ה אני מופיעה ב-4 טקסים נוספים..
אני אזכור את המשפט שאמרת לי..ואשתדל כמה שאפשר!
לא נעים לי שאנשים רואים אותי בוכה:(

כן הייתי בעיר הזה..סיפורים מזעזעים יש שם..איך מעלים לפה תמונות?

ביער*

יהיה זכרם ברוך

בהעלאת תמונה מאמי

עצובב..השם ישמור!!
את מוכשרת בקשר לכתיבה..

סרטון שחובה לראות בהקשר לשואה
לראות ולהפיץ

http://youtube.com/watch?v=edEhpjuqQek