שלוחי מצוה אינן ניזוקין - מאמר מפי רבנו יאשיהו יוסף פינטו F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

שלוחי מצוה אינן ניזוקין - מאמר מפי רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

"שלוחי מצוה אינם ניזוקים לא בהליכתם ולא בחזרתן. מכיון שכח המצוה עומד וחופף על ראש העוסק במצות ה' לבל יבוא עליו כל נזק וצרה, ומן השמים משמרים אותו מכל דבר רע."
10/04/2007 רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א


ויקחו בני אהרון נדב ואביהו איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציוה אותם (ויקרא י' א').

נחלקו חכמים מה היה חטאם של נדב ואביהו בני אהרון, רבי ישמעאל אמר שתויי יין נכנסו למקדש (ויקרא רבא יב' א), ובילקוט שמעוני (רמז תקכד') אמרו שנכנסו למשכן בלא רחיצת ידיהם ורגליהם, ויש שדרשו שנכנסו לעבוד במשכן מחוסרי לבוש אחד ממלבושי הכהנים. ואמנם יש להבין, הלא פשט המקרא אומר שחטאם היה כיון שהקריבו אש זרה, ומה לנו לחפש ולפשפש בטעמים אחרים?!

אולם יסוד גדול בידינו, ששלוחי מצוה אינם ניזוקים לא בהליכתם ולא בחזרתן (פסחים ח' ע"ב), כיון שכח המצוה עומד וחופף על ראש העוסק במצות ה' לבל יבוא עליו כל נזק וצרה, ומן השמים משמרים אותו מכל דבר רע. לכן כאשר בני אהרון היו עוסקים במצוות ה', בהקרבת קרבנות במשכן ה', כח אותה המצוה הגינה עליהם שלא יאונה להם כל רע, ואע"פ שנכנסו שתויי יין או מחוסרי לבוש, לא פגעה בהם מדת הדין, כיון שהיו עוסקים במצוה ומקיימים את שליחותו של הקב"ה בהקרבת הקרבנות, ושלוחי מצוה אינן ניזוקים ולכן לא יכלה האש לפגוע בם. אך בו ברגע שהקריבו אש זרה אשר לא ציוה ה', ובאותה השעה שפסקו מלהיות שלוחי מצוה מחמת שחדלו לקיים את מצוות ה', מיד פגעה בהם מדת הדין, ונענשו גם מחמת הסיבות שמנו חכמים.

וכעין זאת מצאנו בדוד המלך, אשר בקש והתחנן לפני הקב"ה: הודיעני ה' קיצי ומדת ימי מה היא (תהלים לט' ה'), אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, הודיעני ה' קצי, אמר לו: גזירה היא מלפני שאין מןדיעין מדת ימיו של אדם. ואדעה מה חדל אני? אמר לו בשבת תמות. מכאן ואילך היה דוד המלך יושב בכל שבת ושבת, ועוסק בתורה ללא הפוגה והפסקה. כאשר הגיעה השבת שנגזר על דוד המלך להפטר מן העולם, היה עוסק בתורה בהתמדה וברציפות ולא היה פיו פוסק מלגרוס בדברי תורה, ומכיון שכך לא היה כח למלאך המוות לשלוט בו, ולא יכל ליטול את נשמתו. מה עשה מלאך המוות? מאחורי ביתו של דוד המלך היה בוסתן עם עצים, החל מלאך המוות להניע את העצים בקול רעש גדול, יצא דוד המלך לראות מה קול הרעש אשר בגן, כאשר ירד לעבר הגן נשמטה רגלו במדרגות הבית ופסק לרגע מדברי התורה, מיד קם מלאך המוות ונטל את נשמתו. הרי, שכל עוד שדוד המלך עסק במצוות תלמוד תורה לא יכל לו מלאך המוות, והגם שנגזר על דוד המלך באותה השעה להסתלק מן העולם, אלמלי שמלאך המוות עשה את התחבולה המיוחדת שלו, לא היה דוד המלך מסתלק מן העולם, כיון ששלוחי מצוה העושים את שליחותם במצוות ה' אינן ניזוקים.

בסבת זאת אמרו חז"ל שאל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה (ברכות לא' ע"א), וזאת מכיון, שעל ידי דבר ההלכה שיאמר לחבירו היוצא לדרך, יהרהר ההולך בדרך בדבר ההלכה, ומצוה זו תהיה לו לזכות לשמירה בדרך מכל פגע רע, כי כל עוד שעסוק הוא במצוה יהא ניצול מפגעי הדרך. וכן נהגו שמי שיוצא לדרך שנותנים בידו פרוטה לתת לצדקה כאשר יגיע למקום חפצו, וזאת בכדי כדי שיהא על ידי כך שליח מצוה, ושלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתם ולא בחזרתם.

ובזה יובן מה שציוה ה' את משה, שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען (במדבר יג' ב'), ודרשו חז"ל (תנחומא שלח ה'), שלח לך - לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח. וצריך להבין ואמנם מדוע לא ציוה ה' בפירוש על שליחת המרגלים, ומה הצורך שתהיה רק לרצונו ולדעתו של משה רבנו? אמנם הלא שלוחי מצוה אינם ניזוקים, ולא היה יכול להתקיים כל ענין חטא המרגלים, כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג' לח').

וכן מצינו כאשר בני ישראל עמדו בשער הגאולה, ציוה אותם הקב"ה: דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב (שמות יא' ב'), ודרשו חז"ל (ברכות ט'), אין נא אלא לשון בקשה, אמר בקב"ה למשה רבנו, בבקשה ממך הזהירם על כך, שלא יאמר אותו צדיק, ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. ויש להבין, מהו הדגש דבר נא "באזני העם", הלא ודאי שהדיבור נכנס לאוזניים שהם איברי השמיעה. ועוד, הלא אם הקב"ה חשש לטענתו של אותו צדיק הלא היה לו לצוות את בני ישראל, ומדוע נאמר ענין שאלת כלי הכסף וזהב רק בלשון בקשה ולא בלשון ציווי. אלא נראה, שאמרו חז"ל (ברכות לב') שכסף וזהב שהשפעתי להם לישראל עד שאמרו די, הוא גרם להם שיעשו את העגל. ומחמת רוב הכסף והזהב שנטלו במצרים נתגלגל ובא עוון העגל. אמור מעתה, הלא אם הקב"ה היה מצוה את בני ישראל לקחת את הכסף והזהב, לא היו נכשלים בחטא העגל, כיון שהיו עסוקים במצוה, ולא ינזקו. ולכן נאמר דבר "באזני העם", כיון שבחטא העגל נאמר (שמות לב') ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם, הרי שהעגל נעשה מנזמי האזנים, וזה נרמז להם בבקשת דבר נא באזני העם, שמחמת שהיתה זו בקשה ולא ציווי משום כך נתגלגל חטא העגל. זה אשר רמזו לנו חזל במדרש (מדרש רבה ראה ד' ה'), אמר הקב"ה, שמעו לי, שאין אדם שומע לי ומפסיד. כיון שעל ידי השמיעה בציווי ה' נהפך האדם להיות בגדר של שליח מצוה, ועל ידי כך ניצול מכל הפגעים והמזיקים.

ומזה נלמד מוסר השכל גדול, להיות דבוקים בכל רגע ושעה בתורה ובמצוות, גם בעת אכילה ושתיה ומשא ומתן ומסחר, לראות איך לקיים את ציווי ה' בכל צעד ושעל, שמתוך כך נהיה בגדר של שלוחי מצוה שאר אינם ניזוקים וכח המצווה מגינה עלים מכל רע.



אתר שובה ישראל

http://www.haravpinto.com

תודה

תודה