לזכור את הימים הטובים F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

שנים אחרי שדרכיהם נפרדו הוא פוגש את גרושתו במצב לא נעים. צדק פואטי, או הזדמנות לעשות חסד?


הרב יוסף ברוק – ישיבת נתיבות עולם



מסופר במדרש על התנא ר' יוסי הגלילי שחיי הנישואין שלו לא עלו יפה, והייתה אשתו מבזה אותו וממררת את חייו. שאלוהו תלמידיו: "מדוע אתה ממשיך לחיות כך ולסבול"? ענה להם : "כיון שאין לי לשלם את דמי כתובתה, איני יכול לגרשה". אמרו לו תלמידיו: "אנו ניתן לך את דמי הכתובה, ותוכל לגרשה". כך עשה, גרשה ונתן לה את כסף כתובתה.

הזמן חלף והגרושה נישאה לאדם שהיה שומר העיר. לימים התעוור השומר, והחליף את פרנסתו כשומר העיר בקיבוץ נדבות. היו ששניהם צועדים ברחובות, היא מוליכה אותו, והוא מעורר רחמי העוברים ושבים, ומקבל את פרוטותיהם.

מתוך הבושה נמנעה אשתו מלהוליך אותו לרחוב בו גר בעלה לשעבר ר' יוסי הגלילי. הבעל שהכיר את כל העיר מהיותו השומר, שם לב כי לרחוב מסוים אינה מוליכה אותו, והיא מדלגת עליו. פעם אחת כאשר שוב דילגה על הכניסה לרחובו של ר' יוסי הגלילי פרץ ביניהם ויכוח שעבר עד מהרה לפסים אלימים. קולות המהומה הגיעו עד ביתו של ר' יוסי. יצא גם הוא לראות את סיבת הרעש, ואז נודע לו כי גרושתו ובעלה מתקוטטים. משהתבררה לו סיבת המריבה והבין כי היא בצרות, ארגן להם פרנסה כדי שלא יזדקקו לבריות ולא ימשיכו לעסוק בקיבוץ נדבות. את ההנהגה הזאת, הסביר לתלמידיו, הוא למד מהפסוק: "ומבשרך אל תתעלם".

נשאר אצלו בלב

הסיפור הקצר הזה מעורר מחשבה. אם הסיבה היחידה שר' יוסי נמנע מלגרש את אשתו נבעה מכך שהתקשה לעמוד בתשלום כתובתה, מסתבר שחיי הנישואים שלהם היו קשים עד מאד. הגמרא מדגישה שיש לעשות הכל כדי לא להשתמש במוצא הגירושין, ו"המגרש את אשתו הראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות". נקל לשער מה חש ר' יוסי הגלילי כלפי אותה אישה שמיררה את חייו שנים רבות עד שהצליח להשתחרר ממנה.. אפשר גם לדמיין מה היה חולף בראשו של אדם אחר לנוכח המחזה העלוב שנחשף לפניו. יש אנשים שהיו רואים בכך צדק פואטי, עונש משמים על עוולות העבר, הזדמנות לסגור חשבונות ישנים.

אך לא כך דרכה של תורה ובוודאי לא של ר' יוסי הגלילי. את המקרה העצוב הזה הוא ראה מזווית שונה לחלוטין. הוא זכר לה את זכות נישואיו הראשונים. את הכרת הטוב שהיה חייב לה לא טשטשו השנים הקשות. לא רק שהסבל שסבלה מנחת זרועו של בעלה העיור לא עוררה אצלו שמחה לאיד, אלא שהוא אף סידר לשומר פרנסה מכובדת כדי למנוע ממנה את עגמת הנפש גם להבא. את כל זה הוא למד מהפסוק: "ומבשרך אל תתעלם". בני זוג נשואים קרויים בתורה 'בשר אחד' כנאמר 'והיו לבשר אחד'. מבחינת ר' יוסי די היה באותו פרק זמן מוגבל בו היו נשואים כדי ליצור אצלו מחויבות תמידית שלא פגה גם כשקשרי הנישואים באו לקצם.

מהיכן למד ר' יוסי הגלילי את ההנהגה הזו? כיצד ידע שהפסוק כולל גם מצב כה רחוק? אולי היה כאן מקום דווקא להראות לעין כל את החטא ועונשו?

אחים לצרה

אפשר שהמקור לכך נמצא בפרשת לך לך, כאשר התורה מתארת את הפרידה העצובה של לוט מאברהם אבינו ומדרכו (ראה בראשית פרקים י"ב-י"ג).

דרך משותפת ארוכה עשו אברהם ולוט. עוד כשנקט אברהם בצעד הקשה של פרידה מארצו וממולדתו הצטרף אליו לוט. שניהם משאירים מאחוריהם מולדת, בית אבא, ידידים וחברים, ויוצאים לארץ לא נודעת. בבואם ארצה לא מחכים להם שטיחים אדומים וטכסי קבלת פנים חגיגיים, אלא רעב כבד (ולפי מסורת חכמים זוהי הפעם הראשונה שרעב בכלל פקד את בני האדם!!), המאלץ אותם לרדת למצרים. בכך לא הסתיימו תלאותיהם. שרה נלקחת לארמון פרעה, אברהם אינו מסוגל להצילה, ורק התערבותו של הקב"ה ועונש על טבעי הנוחת על המלך מאלץ אותו לשחרר את שרה. בתום הפרק הזה, שבים אברהם ולוט לארץ כנען, וכאן מתגלעת מחלוקת בין רועי מקנה אברהם לרועי מקנה לוט.

מתוך הבנה שיש כאן יותר מויכוח כלכלי גרידא אלא משהו עמוק יותר, מציע אברהם ללוט: "הפרד נא מעלי" - אם תפנה לשמאל אקח אני ימינה, וכן להפך. לוט לא ניסה כלל לשנות את החלטת דודו אברהם, וקבל את ההצעה כפי שנוסחה. הוא פנה לסדום, אף כי ידע שתושביה "רעים וחטאים לה' מאד".

אין ספק שהייתה בכך מכה מורלית קשה לאברהם. הן הכל ידעו כי לוט הוא השני בחשיבות בביתו, שהרי לאברהם עדיין לא נולדו ילדים ולוט הוא היורש הטבעי. והנה לא רק שנפרדו הדרכים, אלא לוט "חותך" חדות עד הגיעו לסדום, ההפך הגמור של דרכו הקודמת. קשרי משפחה, שנים של דרך משותפת, הקרבה עילאית, כולם נחתכו באחת – לוט בסדום!

"שלא נראה בחסרונו"

והנה, פורצת מלחמה, ותושבי סדום ובהם לוט נופלים בשבי. המלכים אשר כבשו את סדום נחשבו לגיבורים, ותוצאות הקרב נראו כבלתי ניתנות לשינוי. אולם פליט אחד אשר ידע את קשרי המשפחה שבין לוט השבוי לאברהם נמלט ובא לבשר לאברהם על הקרב ותוצאותיו. אברהם לא זכר את הבושה ועגמת הנפש שהמיט עליו לוט בצעדו לעבר סדום ודרכה. בודאי היו לאברהם סיבות טובות לפרסם את דבר שביו של לוט ועונשו הבולט והקשה על פרידתו. אך ראה זה פלא, הפסוק מדגיש "וישמע אברהם כי נשבה אחיו" - אין הוא שומע את דבר המחלוקת, הסיכסוך והפרידה , אלא את האחווה, הדרך המשותפת. ודי היה לו באותו זיכרון כדי לצאת למלחמה שלא שייכת אליו כלל, רק כדי להציל את לוט. אותו לוט שציער והכעיס אותו לפני זמן כל כך קצר.

אולי מכאן למד ר' יוסי הגלילי את דרך ההתייחסות זו ההולכת בדרכו של הבורא, שאינו מביט אל חסרונותיו של האדם, כבקשתנו: "לברית הבט, ואל תפן ליצר" (מתוך תפילת יום הכיפורים).


http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=7073