מחר ב"ה ט"ו בשבט- הלכות מהגאון הרב מרדכי אליהו שלי F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

מחר בעזרת השם יתברך ט"ט בשבט חג לאילנות

הלכות ט"ו בשבט

הגאון הרב מרדכי אליהו שליט"א

נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה


דיני וענייני היום
א. ט"ו בִּשְׁבָט הוא רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת לענין ערלה ולענין תרומות ומעשרות. אֵין אוֹמְרִים בּוֹ תַּחֲנוּן, כי שמחת האילן משפיעה על שמחת האדם - "כי האדם עץ השדה" (עיין שולחן ערוך קל"א ו').
ב. נחלקו הדעות אם אומרים תחנון במנחה שלפניו (עיין פר"ח) ונהגו לא לומר תחנון גם במנחה שלפניו (עיין משנה ברורה ס"ק לב וכף החיים ס"ק קא).
ג. יש נוהגים ללמוד בליל ט"ו בשבט בסדר "פרי עץ הדר". ויש נוהגים להרבות בלימוד עניני מעלת פירות הארץ ומעלת ארץ ישראל הכל כפי הלומדים וכפי הזמן.
ד. נוֹהֲגִין לְהַרְבּוֹת באכילת פירות האילן בליל וביום ט"ו בשבט, ומשתדלים שיהיו מהפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. (עיין מגן אברהם קלא ס"ק טז, כף החיים ס"ק צז משנה ברורה ס"ק לא).
ה. עדיף לאכול מפירות שגדלו בארץ ישראל ולברך עליהם תחילה אם הם מאותו סוג של פירות חו"ל (עיין בן איש חי מטות ואחרונים).
ו. יש להקפיד במיוחד ביום זה על הברכות שמברך על הפירות שיהיו כדין, ויהיו בכוונת הלב, כיון שבהם מביא האדם ברכה לפירות האילן. (עיין ראש השנה טז ורש"י שם ד"ה שתי הלחם)
ז. כשמברך על הפירות יברך על הפרי החשוב ביותר קודם אם רוצה לאכול ממנו, והחשוב הוא זה הכתוב קרוב ביותר למילה "ארץ" בפסוק "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש". ולכן הסדר הוא: לחם לסוגיו, עוגות, יין, זית, תמר, ענבים, תאנה, רימון, שאר פירות העץ, פירות האדמה, ברכת "שֶהַכֹּל", ברכת הריח. אחרי הברכה כנ"ל - אין חשיבות לסדר האכילה.
ח. יתפלל בט"ו בשבט על אתרוג מהודר לסוכות. (עיין לשון חכמים ח"א לח)
ט. מי שקנה פירות לא מעושרים שחנטו קודם ט"ו בשבט וקנה פירות נוספים שחנטו אחר ט"ו בשבט וגם הם אינם מעושרים - אינו יכול להפריש מפירות אלו על אלו וישאל שאלת חכם.
י. ט"ו בשבט שחל בשבת: הטוב ביותר לאכול את הפירות אחר ברכת המזון ולא לאחר הקידוש כדי שיהיה לו תיאבון בארוחה. ולא בתוך הסעודה, שלא יכנס לספק ברכות. ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה, כיוון שצריך להרבות בברכות בשבת. (עיין רמב"ם)
יא. מי שקנה פירות לא מעושרים או ספק מעושרים - יעשרם קודם שבת כיון שבשבת אסור לעשרם.

תענית בט"ו בשבט
א. חתן וכלה שמתענין ביום חופתם - לא יתענו בט"ו בִּשְׁבָט ולא בכל יום שאין אומרים בו תחנון. ויתענו ביום שלפניו או אחריו, ובלבד שיהיה קודם יום החופה אף על פי שאינו ביום החופה. (עיין מרדכי בשם הגאונים ר"ה תש"א, ב"י ושולחן ערוך תקע"ב סק"ג)

ט"ו בשבט לגבי מעשרות
א. כל פרי חייב תמיד בתרומה ובמעשר ראשון, וחייב גם במעשר שני ומעשר עני, יש שנים שחייב במעשר שני ויש שנים במעשר עני.
ב. התאריך הקובע לאילן אם פירותיו חייבים במעשר שני או עני, הוא ט"ו בשבט: אילן שפירותיו חנטו לפני ט"ו בשבט מתעשרין כדין השנה שקדמה לה, ואם חנטו אחרי ט"ו בשבט מתעשרין כדין אותה שנה. לדוגמא: שנת תש"ס היא שנת חיוב מעשר עני, ואעפ"כ פרי שחנט בשנת תש"ס לפני ט"ו בשבט - הריהו חייב במעשר שני, כי כל מה שחנט לפני ט"ו בשבט גדל על כחה של השנה החולפת. ואם חנט אחרי ט"ו בשבט - חייב במעשר עני.

ט"ו בשבט לגבי ערלה
א. כָּל עֵץ מַאֲכָל בשָׁלשׁ השָׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת לִנְּטִיעָתוֹ - הַפֵּרוֹת וְהַגַּרְעִינִין וְהַקְּלִיפּוֹת אָסוּרים בַּהֲנָאָה. (שולחן ערוך רצד ס"ע א)
ב. שָׁלשׁ שָׁנִים אֵלּוּ אֵין מוֹנִים מִיּוֹם לְיוֹם, אֶלָּא אִם נָטַע קֹדֶם ט"ז בְּאָב, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה יוֹם עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה, נֶחְשֶׁבֶת לוֹ הַשָּׁנָה, מִשּׁוּם דְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם הֵמָּה יְמֵי קְלִיטָה, והיותו של העץ שְׁלֹשִׁים יוֹם בְּשָׁנָה - נחשב לו כשנה ראשונה. ומונים עוד שְׁתֵּי שָׁנִים - והפירות שיחנטו אחרי ט"ו בשבט יהיו מותרים אחרי פדיון (נטע רבעי) ומשנה חמישית ואילך הפירות מותרים גם בלי פדיון.
ג. לדוגמא אם נטע לפני ט"ז אב תשנ"ז, נחשב לו עד ראש השנה תשנ"ח כשנה אחת. בראש שנת תשנ"ט תסתיים שנה שניה, ובראש השנה של תש"ס יסתימו שלוש שנות ערלה. אעפ"כ כל מה שיחנוט לפני ט"ו בשבט תש"ס נחשב עדיין ערלה כחלק משנת תשנ"ט. ומה שיחנוט אחרי ט"ו בשבט תש"ס יהיה נטע רבעי שאפשר לפדותו ולאוכלו (עיין שולחן ערוך יורה דעה רצד סע' ה).
ד. ואם נטע אחרי ט"ז אב תשנ"ז לא נחשב לשנה ואפילו לא לחודש אלא החשבון מתחיל משנת תשנ"ח - שנה א', תשנ"ט - שנה ב', מראש השנה של תש"ס - מתחילה שנה ג' וכל מה שיחנוט בשנת תשס"א - ערלה. מה שיחנוט מט"ו בשבט תשס"א והלאה - נטע רבעי. ובשנת תשס"ב מט"ו בשבט והלאה הפירות מותרים. נמצא שלפעמים הערלה נחשבת יותר מג' שנים.

ט"ו בשבט לגבי שביעית
א. יש אומרים שט"ו בשבט דינו כשנה חדשה גם לענין קדושת שביעית בפירות האילן, אך אין הלכה כן. (עיין רש"י שהדגיש שט"ו בשבט ראש השנה לענין מעשר, ולעומתו ר"ח ר"ה ט"ו ע"ב, רש"ש ר"ה דף י"ד ע"א, ר"ש משאנץ, תו"כ בהריפ"א ד', ראב"ד ועוד שסוברים שט"ו בשבט קובע גם לענין שביעית. רמב"ם הלכות שמיטה פ"ד ה"ט שמשמע שראש השנה קובע לענין שביעית. וברדב"ז שם ובשו"ת ח"ו ב"א רכא, וכן בפאת השולחן סי' כב סעי' ט' ס"ק י"ד שהסבירו כך את הרמב"ם, ולעומתם עיין בשל"ה שער האותיות ק' ועיין מהר"ש סירלין סי' ס"פ ה' ורע"א במשניות ס"פ ה' שפוסקים כרדב"ז, ועיין משפט כהן ס"ו, ועיין כפות תמרים של מהר"י בן חביב לסוכה ל"ט ע"ג ובחזו"א שביעית פ"ז י"ג שהביאו הוכחה לשיטת הרדב"ז).

סדר ברכות הנהנין
א. סֵדֶר הַבְּרָכוֹת נִרְמָז בַּמִּלִּים "מַגַּע אֵשׁ":
מְזוֹנוֹת - "הַמּוֹצִיא" "מְזוֹנוֹת".
גֶּפֶן - בְּרָכָה עַל יַיִן.
עֵץ - בְּרָכָה עַל פְּרִי הָעֵץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים אוֹ פְּרִי הָעֵץ אַחֵר אם אין מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים (ולהרמב"ם תמיד מברך על פרי שחביב עליו).
אֲדָמָה - בְּרָכָה עַל פְּרִי אֲדָמָה מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים (כגון חיטה שלמה לא מבוקעת) אוֹ אַחֵר.
שֶׁהַכֹּל - בְּרָכָה עַל מַיִם וְכַדוֹמֶה אוֹ בְּרָכָה עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בִּרְכָתוֹ.
ב. לְמָשָׁל אִם יֵשׁ לְפָנָיו עוּגָה וְיַיִן - קֹדֶם יְבָרֵךְ "מְזוֹנוֹת" עַל הָעוּגָה וְאַחַר כָּךְ "הַגֶּפֶן" עַל הַיַיִן. אִם יֵשׁ יַיִן וְזַיִת אוֹ תָּמָר יְבָרֵךְ קֹדֶם עַל יַיִן וְאַחַר כָּךְ "הָעֵץ" פֵּרוֹת הָעֵץ.
ג. אם יש לְפָנָיו גם זית וגם תמר וגם יין יברך על היין תחילה ואחר כך על הזית ויאכל ממנו ואחר כך יאכל גם מהתמר אם רצונו בכך (בן איש חי מטות א').
ד. מִפְּנֵי מָה מְזוֹנוֹת קוֹדְמִים לְכָל דָּבָר? כֵּיוָן שֶׁהֵם רִאשׁוֹנִים בַּפָּסוּק "אֶרֶץ חִטָּה‘ וּשְׂעֹרָ

תודה

תודהההה

תודהההההה