אמונה ובטחון - עצות מעשיות F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

כיצד להינצל מטרדות ובלבולי מחשבה ודמיונות
`ישועת ישראל` \ הרב יעקב ישראל לוגאסי

אמונה- העזרה הראשונה שיש להגיש לסבל זה היא ההתבטלות לרצון ה', ולהאמין שהנפש כאן זקוקה רק לידיעה אחת פשוטה, והיא: שיש כאן יד מלטפת ורחמנית המנהגת את כל מהלך הסבל הזה, ואין סבל זה חולי פנימי אלא חיצוני הבא לתיקון הנפש ולאפשר לה לנצל את כוחותיה ויכלתה בהתמודדות המאבק להצלתה. כי באמת, אמנם בכך האדם מסתכן חלילה באם ימעד ויתיאש, אולם כאן גם האפשרות לגדול ולהתעלות במעלות רמות ונשגבות, וחוזק האמונה כן הוא- שיכול להכריע במלחמה קשה זו.

תפילה- עצת העצות והנפלאה והמועילה שבכולם היא התפילה. וכוונתנו- לשוחח ולבטא את צערך בדיבורים בינך לבין ה' יתברך בלשונך הפשוט ולשפוך כמים לבך. וגם אם הנך מרגיש שליבך אטום וקשה לך מאוד אפילו להתפלל- דבר עם קונך במילים חיצוניות בלבד.
''קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע'' (תהילים לד). כלומר, קרוב ה' גם לאלה שליבם שבור ואינם שלמים להתפלל אל ה', ואינם יכולים להתפלל מליבם אל ה', כי נשברי לב הם, ואין תפילתם יכולה לצאת מליבם כלל, ונשאר להם רק שפתם החיצונית- דיבורים בעלמא ולא לב- קרוב ה' להם מאוד, כי מי שליבו שלם ובריא ואינו מתפלל מליבו- זה אין תפילתו קרובה לה', אולם מי שמתפלל לה' בפיו בלבד ולא מליבו, זה לסיבת היות ליבו שבור. ואם כן, מה יעשה שליבו שבר כלי ואינו יכול להשתמש בו? אדרבא, כאן מסתפק הקב''ה בתפילת שפתו בלבד, וקרוב ה' אליו.
ובאמת מנסיון של הרבה שסבלו וסובלים מטרדת המחשבות, שניסו והצליחו להרגעה נפלאה מדרך נפלאה זו של שיחה בינם לבין קונם ולפרט לו את כל צער ליבם כאדם המשיח דאגתו לחברו, וכלשון ה''מסילת ישרים'': ''מי שהוא בעל שכל נבון- במעט התבוננות ושימת לב יוכל לקבוע בליבו אמיתות הדבר, איך הוא בא ונושא ונותן עימו ממש יתברך, ולפניו הוא מתחנן, ומאיתו הוא מבקש, והוא יתברך שמו מאזין לו ומקשיב לדבריו כאשר ידבר איש אל רעהו, ורעהו שומע ומקשיב אליו.

לשמח אחרים- ''ונתן לך רחמים וריחמך''- מסביר ה''אור החיים'' הקדוש, כשרוצה הקב''ה לחוס ולרחם על האדם ולהושיעו, נותן בליבו רחמנות על בני אדם, ובכך שירחם האדם על אחרים, יזכה מידה כנגד מידה לרחמי שמים עליו. ולעניננו- מלבד שחשוב מאוד שיעסוק הרבה בצדקה ובגמילות חסדים ובכל עניני רחמנות על בני האדם, שרב מאוד כח הצדקה והחסד להגן ולהציל מכל מיני פורעניות, אלא גם ישתדל לשמח אחרים, כגון לדבר על לב מסכנים, שבורים ומדוכאים, לשמח חתן וכלה וכדומה. ויעשה זאת על אף שהוא עצמו זקוק שישמחו אותו, ויזכה בכך לשכר מידה כנגד מידה- שימשיכו עליו מן השמים שמחת נפש אמיתית.

שמיעת שירי קודש- עצה להגיע למעלת השמחה ולשמח היא על ידי שמיעת שירי קודש, דהיינו, שיקבע לו זמן נח [לא זמן של לחץ וכדומה], וישמע שירי קודש, וישתף עצמו בשירה, ובעיקר בהבנת המילים. וכן ירגיל עצמו לשמוע שירי קודש תמיד.
עוד עצה- להזכר ברגע משמח בחייו, ולנסות להחיות אותו לנגד עיניו.
טובה שמחה מזוייפת-
מאשר מרה שחורה אמיתית...!

להיות במסגרת מסוימת- להשתדל מאוד ככל האפשר לא לשהות בבדידות, אלא להעסיק את המחשבה. וכמובן , שלכתחילה יש לנוס למסגרת השייכת לתורה, כגון שיעור תורה וכדומה, שאז הנך מעסיק מחשבתך בנושא השיעור, בשאלותיהם של שומעי השיעור. ובכלל- עצם זכיית לימוד דברי תורה למוחך וללבך, בכך יסתלקו מחשבות הבל ושטות ממך, וכמאמר רבי שמעון בר יוחאי: כל הנותן דברי תורה על ליבו, מעבירין ממנו הרהורי חרב, הרהורי רעב, הרהורי שטות וכו'.

אמוונת חכמים- מה שיכול גם לעזור מאוד הוא קריאת סיפורי צדיקים, התבוננות בגדולתם של גדולי האומה ומסירותם לה' גם במצבים הקשים ביותר, לדוגמא: להתבונן בעשרה הנסיונות שנתנסה אברהם אבינו, עליו השלום, ועמד בכולם; סיבלו הנורא של יעקב אבינו עליו השלום- צרת עשו, צרת לבן, צרת דינה ועל כולם צרת יוסף וכו'; דוד המלך עליו השלום, כמה שהיה נרדף מאויביו- ואפילו מבנו, היה לוקח כינור, ובדרך זמרה ושיר היה מבקש מהקב''ה שיושיעו משונאיו. ובכלל ספר תהילים הינו סגולה נפלאה להינצל מכל רע, ובפרט כששמים לב להתאים את מצבנו וקשיינו למילות הקדושות שבספר התהילים שנכתב ברוח הקודש- שיכול בכך כל יהודי בכל מצב לראות את עצמו בתפילותיו ותחינותיו של דוד המלך עליו השלום. וכמו כן להתבונן בכל גדולי ישראל לאורך כל הדורות כרבי שמעון בר יוחאי, אשר מי לנו גדול וקדוש ממנו, ונגזר עליו להיות שלש עשרה שנה במערה חשוכה, סֶבל נורא, אשר בכך ראה הקב''ה את אפשרות שלמותו לעצמו ולכל ישראל שיזכו בזכות סבלו הנורא לסודות התורה שגילה, או התבוננות בסיבלו הנורא של יוסף הצדיק ששתים עשרה שנה היה בבית הסוהר מגורש מאביו לארץ נכריה, ועם כל זה לא בקש פורקן מצרותיו בדרך לא רצויה, ועמד בכל הנסיונות הקשים שבדרך כלל אדם שבור ומיואש קשה לו לעמוד בנסיונות אלו ולשמור עצמו מבקש פורקן לצרותיו רק בדרך התר. וכן יראה להתבונן בעבודתם ומסירותם של כל גדולי ישראל כה''חפץ חיים''- סבא קדישא של ישראל, ה''בן איש חי'' זכותם יגן עלינו, וכן רבים כיוצא בהם, ויקשר עצמו עמהם ויבטל דעתו לדעתם הקדושה, ויחליט: אני מבטל לגמרי שכלי ובינתי לשיכלם ובינתם של רבותינו אלו, ודעתי על דעתם, וכוונתי על כוונתם. ויחזק את אמונתו בה' בכך מאוד, וזו עצה מועילה מאוד, כי מה אנו ומה כוחנו ומה בינתנו לעומת חז''ל, וממי נלמד אם לא מגיבורי מלחמה אלו שעברו פי כמה וכמה נסיונות וקשיים ממה שאנו עוברים, ובכל זאת נשארו נאמנים לה' לתורתו ולעמו. ואם כן, מהם נלמד וכה נעשה ונצליח, אמן ואמן.
וכמו כן עצה טובה לקבוע תמונות צדיקים בקירות ביתו ולהסתכל בהם ולהתבונן במה שהזכרנו- בגודל מסירותם וכח סבלם על אף כל יסוריהם ונסיונותיהם.

זכוי הרבים- סיפוק נפלא ועצום המרנין את הלב תוכל להביא לעצמך בפעילות זכוי הרבים, כגון ארגון שיעורים לציבור בביתך או בבית הכנסת בהשתדלותך, ובכך תראה עצמך מייצר ועושה פעולות המניבים פירות, וזו סיבה לגרום לך נחת גדול מלבד עצם הזכות הגדולה של זיכוי הרבים, שבוודאי יש בכוחה להגן עליך ולהיותך נושע בהצטרף זכויותיהם של רבים לזכותך. וכן להיזהר לא לתת לתפיסה ולקשירה להשתלט עליך, ואל תראה את עצמך כקשור ותפוס וכאילו אין ביכלתך לעשות דבר, ובכך תפרוץ את כח הדמיון המנסה להשתלט עליך במצוות מעשיות בפועל.
ובזה פרשתי את הפסוק ''הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב'', כי הנחש, כל כוחו ועצמתו להשתלט על הראש ולהפעיל דמיון ופחד על האדם ולהביאו לחלישות הדעת, וזהו ''הוא ישופך ראש''. ומהי העצה? ''ואתה תשופנו עקב''- אלו הם המצוות המעשיות הנרמזות בעקב האדם שתפקידו מעשה גרידא, ואין בו מקום למחשבה כלל. והיינו, אל תענה כסיל כאיוולתו להילחם בו בכח המחשבה והשכל, אלא בכח העקב, לעשות פעילות מעשית בתמימות ופשטות ללא משא ומתן עמו. ואם כה תעשה- יכולת עמוד.

התבוננות בחסדי ה'- בדרך כלל, כשהדמיונות והחרדות תוקפים את האדם, נדמה לו: 'זהו! אני אבוד! אני לא מאמין שאצא מזה לעולם!'' שים לב! הלא הנך רואה בעיניך את ההפוגות שעושה ה' עמך ואת הרווח והמנוחה שבין מכה למכה. ולכן התבונן בחסדי ה' כיצד גם הדין שעושה ה' הוא ברחמים, ולראות את הרחמים שבתוך הדין. ומכאן תבין, שכמו שהקב''ה מבריא אותך ושומר עליך בין מכה למכה- יכול הוא להבריאך לגמרי, והנך כחומר ביד היוצר, וכל יסוריך המה ''רעים ונאמנים'', וכמו שדרשו בגמרא: ''ונאמנים''- שהיסורים נאמנים בשליחותם לבוא מתי שהבורא גוזר ולהצילך מתי שהבורא גוזר. וכן יראה פעמים רבות, כשנדמה לו שאפסה תקוותו ואבדשברו, דווקא אז- ברגע האחרון- שולח ה' דברו ומרפאהו בלא שום רופא ובלוא שום תרופה. ומי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה' ילמד לקח ובינה לראות שהעולם אינו הפקר והשגחתו הפרטית, שהמה עיני ה', משוטטים בכל הארץ.

עסק התורה-
כשרואה האדם שהרהורים רעים באים עליו- יעסוק בתורה, ואז יעברו ממנו (זוהר הקדוש).
כל הנותן דברי תורה על לבו, מבטלין ממנו הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע והרהורי אשת-איש וכו' (אבות דרבי נתן).

בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין. וזה כל הֵרוּס הקדושה- שאלו הרהורין עומדים כנגדו ואין מניחים לו כלום להתדבק בקדושה, והתורה הקדושה נקראת אש, שנאמר: ''הלא כה דברי כאש נאום ה''', ואז, מכח התורה הקדושה, נתהפך מזה הלהב הבזוי הרע והמגונה ללהב קדוש להתלהב בקדושה בתורה ועבודת השם (שולחן הטהור).

יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה (רמב''ם).

העיקר צריך שתדע, כי אי אפשר להיות לו שתי מחשבות כאחד, ומי שמשים כל מחשבתו בתורה ויראת שמים, אי אפשר להיות לו מחשבות של שטות, רק מי שהולך שובב ואין לו שום עול של תורה ועבודה, לזה יש כל מיני בלבולים, על כן תשים כל מחשבותיך בתורה ויראת שמים ולא תתערב בשום ענין אחר כלל- רק להעמיק בלימוד כפי השגתך.

העצה הראשונה היא המיוחדת ובדוקה ופשוטה. הזוהר הקדוש מלמד אותנו דרך הקודש, שלהנצל מהרהורים רעים העצה היא לעסוק בתורה. ואמרו רבותינו ז''ל: בזמן שעוסקים בתורה וגמילות חסדים, יצרם מסור בידם. וכן מובא בדברי הרמב''ם, שאין התאווה מתגברת על האדם אלא בלב פנוי מן התורה.
אבל זה העצה שייכת רק במי שעסקו בתורה ויש לו יכולת לעסוק תמיד בתורה, אבל לא כל אדם זוכה לזה, ורוב בני אדם עסקם הוא בשווקים וברחובות, או ע''י אומנות מתפרנסים, וכן אפילו מי שעסקו בתורה, הלא בעל כרחו לפעמים ילך בשווקים וצריך לו עצה להרהורים.
ועוד, כי מי שהוא מחומם בטבעו, בפרט שכבר פגם מה שפגם, אין מועיל לו זה, כי אפילו בשעת עסקו בתורה מתגברים עליו ההרהורים כידוע. אבל עם כל זה דברי רבותינו ז''ל אמת ויציב בכללות, כי מי שאינו עוסק בתורה בכלל והולך אחר הבטלה, מתגברים עליו ביותר ההרהורים, חס-ושלום.
לכן העצה היעוצה לכל ירא שמים אשר רוצה להציל נפשו מבאר שחת- שילמד לעצמו איזה לימוד של תורה בעל פה, כמו איזה מסכת או חלק ממסכת, או פרקי משניות או תרי''ג מצוות, כדי שבשעה שילך בשוק או יסע בדרך יהרהר בתורה ויחשוב בהם, ולא יתגברו עליו ההרהורים כל-כך. וזו העצה אשר צריך כל בן ישראל לעשות (טהרת הקודש).

אמרו חכמינו ז''ל: בראתי יצר הרע- בראתי לו תורה תבלין. וידועים דברי הרמב''ם, כי אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה. כי אם האדם מעמיק עצמו בתורה הקדושה, התורה מגינה ומצילה מידי היצר הרע. וכתב בספר ''נועם מגדים'', כי תורה בעיון יש לה זה הכח להציל מידי היצר הרע, דהיינו, שלא יוצאים בלימוד בעלמא, אלא צריך להיות שקוע בלימוד, להכנס בתוך הסוגיא בכל כוחו ומוחו וללמוד בעמקות, אז מרגישים חיות ומתיקות בזה הלימוד. כי אם לומדים עם מפרשים ראשונים ואחרונים הם מאירים את העיניים בעומק הסוגיא.
ובפרט העוסק בתורה אחר חצות לילה, הוא כמו האם המנקה את בנה מכל מיני ליכלוך.

כתבו הפוסקים, שכשיכפלו לאדם הרהורי עבירה במקום שאי אפשר להרהר בדברי תורה, דהיינו בבית הכסא, אזי יחשב חשבונותיו, ועל ידי זה יפנה את לבו מדברים אחרים.
אם אדם במרחץ או במקום מטונף ואהבת אשה נכנסה בלבו או עוברת לפניו- יהרהר בדברי תורה, כי דברי תורה יפים לטהר הלב מיצר הרע. ואף על פי שבכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ובית הכסא- להפריש את האדם מן העבירה מותר (ספר חסידים).
החיד''א ב'ברית עולם' כתב על זה: 'זה חידוש גדול!' ומכאן נראה כמה תוקף חומר איסור ההרהור בעריות, עד שלבטלו מתירין איסור חמור- להרהר דברי תורה במקום הטינופת.
והגם שאמרו רבותינו ז''ל שבכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ובית הכסא, ועובר על ''כי דבר ה' ביזה'', אבל כדי להינצל מעבירה מותר להרהר בתורה. וכן מובא ב''שולחן ערוך''. ומזה תבין גודל הפגם וההרס, חס-ושלום, של הרהורים רעים- שמותר לכתחילה להרהר בתורה במקום שאינו ראוי, כגון בבית הכסא, כדי להינצל מהרהורי עבירה (טהרת הקודש).


לספר מחשבותיו למורה דרכו או לרבו- לספר כל פעם לפני המורה לו דרך ה', ואפילו לפני חבר נאמן, כל המחשבות והרהורים רעים אשר הם נגד התורה הקדושה אשר היצר הרע מעלה אותן על מוחו וליבו, הן בשעת תורה ותפילה, הן בשכבו על מטתו והן באמצא היום, ולא יעלים שום דבר מחמת הבושה, ונמצא ע''י סיפור הדברים- שמוציא מכח אל הפועל, משבר את כח היצר הרע שלא יוכל להתגבר עליו כל כך בפעם אחרת. עוד ירויח עצה הטובה אשר יוכל לקבל מחברו שהוא דרך ה', והוא סגולה נפלאה.
על זה דרשו חכמינו ז''ל על ''דאגה בלב איש ישיחנה''- ישיחנה לאחרים. מפני כי הדיבור בעצמו גדול כוחו להסיר את עקמומיות הלב.
וכמו שהאדם מרגיש בעצמו אם יש לו דאגה וכעס, אז אף כשנדמה ששכך כעסו ודאגתו, מכל מקום רק נסתר מעיניו, אבל בקרב נפשו גם נסתרה. ואם יוסיף דאגות אלו וישובו להיסתר מעיניו בקרב נפשו, יתפרצו אחרי כן לעת מצוא כאשר תתמלא סאתם. וזה יסוד בעלי המרה שחורה, שנעצבים פתאום בלא סיבה ממשית, מה שאין כן אם יש לו אוהב והוא מתמרמר לפניו על דאגתו ומקיים בזה דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים, מרגיש תכף שכמו אבן גלול מעל ליבו, ואת דאגתו עוקר מקרב נפשו.

יתעסק באיזה עסק כלשהו או ידבר עם בני אדם- מי שמהרהר באשה ואינו יכול למנוע הרהורים מליבו, יקום וילך לחוץ עד שיהיה בטל מליבו (כי לפעמים המקום גורם), או ידבר שאר דברים,דברי תורה או אפילו דברי חול עם בני אדם, כדי שיסיח דעתו מאותו ענין.

הרהור תשובה על מעשיו מבער מחשבות טורדות- דע שבלתי אפשרי לעשות שום פעולה והתחלה ללא התעסקות בתשובה בלב נשבר, ככתוב: ''זבחי אלוקים רוח נשברה...''. ונאמר במסכת סוטה מי שדעתו שפלה, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם. כי זה עיקר פעולת הקרבן- התשובה ולב נשבר בשעת ההקרבה, כמובא בזוהר.
והנה פעולת הקרבן היתה, שירד אש רוחני משמים לשרוף כל ליכלוך ועכירות שבנשמתו ולקרבה אל האלוקים. והנה מאז החורבן שנתבטלו הקורבנות, נתלבשו כח קדושות אלו בלב נשבר של בר ישראל המתחרט על מעשיו ומשבר לבו לה'. בפרט שמוריד דמעות מעיניו ורוחץ פניו בהם, אז נפתח מקור העליון, ובכל דמע ולב נשבר באמת, אז יורד אש קדוש מן השמים ושורף ומכלה העכירות וזוהמת המחשבות. וכל מה שמרבה בזה להעמיק דעתו ולהתחרט על עוונותיו על שבילה זמניו היקרים בהבל וריק, ובפרט על אלו המחשבות של עבירה, שהמה אלפי אלפים ורבי רבבות בלי שיעור וחקר, אז בזה הלב הנשבר מכלה בכל פעם חלק מהזוהמה אשא בקרבו. עד בהתמיד אדם בסדר התשובה יום-יום, יוכל, בעזרת ה', לכלות לאט לאט את המחשבות הטורדות, עד שבכל פעם מוסרים לו הארה מן השמים להראות לו מה ששיחת.
כל בן ישראל שצריך לתקן איזה דבר קשה, הן מגלגול זה או מגלגולים הקודמים, מנסים אותו במחשבות אלו- או נגד אמונה, או מחשבות של עבירה. והתיקון שלו- להרהר בתשובה בעומק על חטאי נעוריו, כי הכל בא ממנה, ולגרש המחשבות בכל כוחו. אז נתקן בזה נפשו יותר מכל תעניות וסיגופים בעולם.
לפעמים מתגברים המחשבות והרהורים כשיש דינין על האדם, חס-ושלום, כי אז באותו זמן מתגברים, חס-ושלום או מחשבות של מינות או של הרהור עברה, חס ושלום, דהינו באיש ירא שמים שאינו מביא עצמו להרהרים על ידי מעשיו וראיותיו, ומזכירין אותו מן השמים לעסוק בתשובה ולבטל ההרהורים הרעים ממנו. והעצה- לעסוק בתשובה על פגם הברית, שזה שורש כל הצרות והרעות, רחמנא לצלן.
באם אדם רואה שמחשבותיו מתגברין עליו- תכף ומיד יהרהר בתשובה בעומק על פגם היסוד בכל הפרטים, ואז- ע''י הרהוד תשובה על זה- נכנעים הכיתות של נגעי בני אדם הגורמים עקרי המחשבות.

שמחה ובטחון- מובא בספרי יראים, שאם אדם, חס-ושלום, בעצבות ובמרה שחורה ובדאגה [כי מקור אחד לכולם], אז מתגברים עליו המחשבות רעות והרהורים רעים. כי בהתגברות המרה השחורה והטחול, ששם משכן הנפש הרע, נשפע כח לכיתות הנ''ל לבלבל מחשבותיו, כמאמר דוד המלך: ''כל היום דברי יעצבו עלי כל מחשבותם לרע''. כידוע מספרים קדושים, כי כל לשון 'שונאים' שבתהילים, הכוונה שונא הנפש. ואמר, ראשית כל הם טורחים עימי כל היום שיעצבו אותי , ואחר כך- כל מחשבותם לרע- יש להם כח ע''י זה להביא אותי למחשבות רעות.
יחזק עצמו בבטחון ובשמחה, כי ''לב שמח ייטיב גהה'' (משלי)- אלו הדינים, רחמנא לצלן, ובבטחון כתוב: ''גֹל אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך'', כמובא ב-'ראשית חכמה'. וכתיב: ''וישמחו כל חוסי בך'', כי שמחה תלוי בבטחון, ובטחון בשמחה.
ע''י זמר של שמחה נשפע ממילא שמחה בליבו, וסימן לזה שנמשך עליו שמחה מלמעלה- כשירגיש טהרת מחשבותיו, כי כתבו הספרים, כי אותיות ''בשמחה'' הם אותיות ''מחשבה'', כי ע''י עבודה של שמחה תשיג מחשבות טהורות.


* * *

http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=4508

תודה