***[כתבה]הצעות חוק בנושא ביטוח חובה*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

חברי כנסת נבחרים התומכים במאבק הרוכבים (הצודק) במפקח על הביטוח, הניחו בימים אלה על שולחן הכנסת שתי הצעות חוק במסגרת המאבק בכוונת המפקח להעלות את הפרמיות ב- 1.1.2007

במאמר זה אפרט את מטרתן, משמעותן והצדקתן של שתי הצעות החוק.
הסכם חצייה של 100%
משמעות הצעת החוק הראשונה (קישור להצעה מצורף בסוף הידיעה) היא שבכל תאונה מעורבת (מכונית – דו"ג) ישלם נהג המכונית את מלוא ניזקו של רוכב האופנוע.
על פניו, הנושא הזה הוא טעון וקשה לקליטה ולהסבר לאנשים שאינם אופנוענים, ולכן אפרט כאן את ההצדקה העניינית-מקצועית לעניין, והיא מתבססת על ארבעה נימוקים כדלקמן:
1. ההנמקה הראשונה - ביטוחית. את האחריות לפיצוי יש להטיל על מי שגורם את הסיכון. בתאונה מעורבת, רוכב הדו"ג הינו חשוף ופגיע ומי שגורם את הסיכון הוא הרכב האחר, הממוגן, ה`אלים`, והקשיח, שבמפגש בינו לבין גופו של הרוכב – תמיד הרוכב מפסיד. בדומה להולכי רגל ורוכבי אופניים, שלא מושטת עליהם חובת ביטוח מאחר שהרכב המנועי הוא זה שגורם את הסיכון, כך גם רוכב הדו"ג, שנמצא "מחוץ לרכב", שהינו חשוף לסכנת המפגש עם הרכב האחר, ראוי שהרכב האחר, גורם הסיכון, ישא בנזק.
2. ההנמקה השנייה – משפטית-נזיקית. מטרת דיני הנזיקין היא להשיב את מצב הנפגע למצבו לפני התאונה, אולם גם לקבוע כללים אשר יקטינו את תוחלת הנזק. לשם כך, בודקים מי יוכל להקטין את הנזק – אם האחריות תוטל עליו. ברור שהטלת האחריות על רוכב הדו"ג לא תשנה כי ממילא, האינטרס של הבריאות והחיים חזק מכל אינטרס אחר, והטלת עלות כספית נוספת לא תעלה ולא תוריד. לעומת זאת, הטלת האחריות על הנהג, אשר ידע שבתאונה עם דו"ג הוא זה שנושא בנזק (באמצעות חברת הביטוח שלו), תביא, באמצעות המנגנונים הקבועים של חברות הביטוח, לייקור הפוליסה שלו ולחוסר כדאיות אישית. בגלל שנהג המכונית יכול לשקול טוב יותר את פעילותו – ולמנוע יותר נזקים - המודעות לקיומם ולזכותם של רוכבי הדו"ג תעלה ותוחלת הנזק לרוכבי דו"ג תקטן.
3. ההנמקה השלישית – מוסרית. תאונה מתרחשת בגלל טעות. בתאונה מעורבת הטעות יכולה להיות של הנהג או של הרוכב או של שניהם. בכל מקרה – רוב הסיכויים של הנהג לצאת טוב, הרבה יותר טוב מהרוכב. אם הטעות של הנהג והוא פוגע באופנוע – הוא צריך לומר לאופנוע תודה (וסליחה), על זה שהאופנוע לא היה משאית. אם הטעות היא של הרוכב, עדיין הנהג צריך לומר לו תודה, שהוא לא עשה את הטעות במכונית. בכל מקרה – על הנהג לומר תודה לרוכב. וזו בדיוק ההצדקה המוסרית שעליו לשלם את נזקו של הרוכב.
4. ההנמקה הרביעית – משקית/מוסרית. אופנועים לא יכולים לשאת בנזקים שלהם. פרמיית הסיכון האמיתי הינה בגובה של כ- 10,000 שקל, וברור שבמצב זה אין אופנועים בישראל. לכן, אם המשק, התחבורה, חופש הפרט ויתר "עקרונות היסוד של השיטה" מביאים אותנו לכך שישראל אינה יכולה לוותר על דו"ג – מי נכון שישלם על הנזקים? אפשר שכל האוכלוסייה, באמצעות הביטוח הלאומי או ביטוח בריאות. אפשר שכל הנהגים – באמצעות הסבסוד ואפשר שכל המעורבים בתאונות, באמצעות הסכם החצייה. בעיננו – מוצדק שהמעורבים בתאונות יישאו בנזקים, שכן יש להם אחריות כלשהי למעורבותם בתאונות. כמובן, שפתרון זה אינו פוסל את הפתרונות האחרים, אולם הוא יכול להקדים אותם, עד שיתממשו, עם קבלת מדיניות ממשלה התומכת בדו"ג.

בקרוב יתפרסמו מאמרים נוספים של עו"ד עמית ברגמן בנושא, ביטוח החובה לדו-גלגלי.

תודהההההההההההההההההההה

תודה

תודה