***[כתבה]בעיית הביטוח - מה לא פתרון *** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

עו"ד ברגמן עוסק בטענות הנפוצות נגד עליית תעריפי ביטוח החובה וטוען שאינן פותרות את הבעיה – כתבה שלישית בסדרה

זהו מאמר שלישי בסדרת הביטוח. במאמר ראשון (ראו קישור) – הסברנו את מקור בעיית הביטוח של דו"ג בישראל ובמאמר השני (ראו קישור) - את המאבק הנוכחי (2006). במאמר זה נדון בטענות ובהצעות נפוצות שאינן פותרות את הבעיה.
תקציר הפרקים הקודמים... מה היה לנו שם:
 ביטוח חובה כולל ויקר, שמשולם בכל מקרה ומבלי לחפש מי אשם בתאונה.
 מפקח על הביטוח שרואה את העולם רק דרך חצי החור של הביטוח: יש לו אג`נדה ("כל אחד צריך לשאת בסיכון שלו ובנזקים שלו") אבל אין לו תמונה כוללת ("...אם המדינה רוצה לעודד... שתעודד").
 ממשלה ללא מדיניות (בעניינינו - כל הממשלות, לדורותיהן).
 פגיעות גבוהה, בין היתר ובעיקר - בגלל המכוניות שמסביבנו.
 עלויות ביטוח מטורפות, שגורמות לחלקים נבחרים בעם (25%) לרכב בלי ביטוח.

בפועל – כך נראית המשוואה היום:

פרמיות האופנועים + הסכם החציה + סבסוד בעלי הרכב = תגמולי ביטוח

המפקח רוצה להקטין את הסבסוד ל- 0 (אפס!), ולכן האפשרויות הן או להעלות את פרמיות האופנועים או להעלות את תקבולי הסכם החציה או להקטין את תגמולי הביטוח.

הטענות הכלליות (והלא מקצועיות)
1. קיימת בשוק הדו-גלגלי טענה כללית ונפוצה: "זה ביטוח חובה ולכן הוא צריך להיות זול. המדינה מחייבת אותי ולכן היא צריכה לאפשר לי". זה נכון אך לא לגמרי – הוא חובה רק למי שבוחר לרכב על דו"ג. כמו שחובה למי שרוצה להיות טייס לעבור מבחני חובה ותרגולים יקרים בשביל לקבל את הרשיון. בקיצור – אני לא מוצא את הקשר ההכרחי בין מה שהוא דרישת חובה לפעילות מסויימת לבין העובדה שהוא חייב להיות זול ונגיש.
2. טענה מקבילה: "לא יכול להיות שהביטוח יעלה כמו הקטנוע, או חצי ממנו...". אלא שבפועל, אין קשר בין עלות האופנוע לעלות הסיכון אותו לוקח הרוכב שלו. הביטוח אינו לכלי אלא לגוף האדם - הרוכב, וערך גופנו אינו משתנה אם אנחנו על קטנוע שעולה 2,000 שקל או אופנוע שעולה 100,000 שקל. לכן זו טענה יפה, אך יש בה מן הפופוליזם.
3. משמעות שתי הטענות הללו היא אחת - "לא יכול להיות שהשימוש באמצעי תחבורה בסיסי וזול יעלה כה יקר, אין לזה תקדים בעולם וזה לא סביר". כטענה כללית שמדברת על זכויות אדם, ובמיוחד באופן השוואתי למדינות העולם הנאור - זו טענה טובה, אך קשה לדעת מה בדיוק היא אומרת…" מה בדיוק אתם רוצים שנעשה?" "אם נגרמים נזקים שאתם לא משלמים - מישהו צריך לשלם אותם... מי זה ה`מישהו` הזה?" לשם כך יש להמשיך ולקרוא את הפתרונות המוצעים באופן מעשי, להלן.

פתרונות שלא פותרים את הבעיה - או אינם מקובלים
1. האפשרות קלה והבסיסית, היא בדרך בה בחר המפקח על הביטוח - להעלות את הפרמיות שמשלמים האופנועים. זה אינו פתרון בכלל, ובפרט - אינו פתרון צודק. כך יקטן השימוש בדו"ג, יקטן היקף תשלום הפרמיות הכולל, והבעיה לא תיפתר אלא תחריף, ובדרך - גם נקנוס את המשתמש שלא פוגע באחרים ומסכן רק את עצמו. כל זאת מבלי להיכנס כלל על השפעת העלאת תעריפים על המשק הישראלי, בעיות תחבורה ופקקים, חופש הפרט, אבדן שעות עבודה, זיהום אוויר, בעיות חניה וצפיפות והרבה עצבים. בקיצור - לא פתרון ולא מקובל.
2. אפשרות קלה אחרת היא להקטין את היקף הביטוח, וכך להקטין את היקף התגמולים שמקבלים הרוכבים במקרי תאונה. "ביטוח החובה הוא יקר בגלל הכיסוי העצום שלו. תנו לנו להחליט על היקף הכיסוי, תקטינו את אלמנט החובה למינימום ההכרחי ושכל אחד יוכל להשלים, אם הוא רוצה, ביטוחים משלימים".
3. הטענה הזו מסתמכת על ציבור אחראי המבין את משמעות הביטוח ומקבל על עצמו את האחריות למקרה הביטוח. זה שונה מהמצב היום בו המחוקק אומר - "לא אכפת לי מה הציבור יודע או חושב - אני יודע יותר טוב ממנו מה טוב לו - וטוב לו ביטוח כולל ומקיף".
4. אז איך ואיפה אפשר להקטין את הכיסוי? יש שלוש אפשרויות (על ראשי הנזק ראה במאמר הראשון):
4.1. להקטין את הכיסוי הבריאותי - זה בלתי סביר בעליל, שכן משמעות צעד זה היא לומר לאופנוענים - דמכם זול יותר ובריאותכם חשובה פחות. אף אחד לא מציע ולא חושב על זה, למרות שאם זה היה בתהליך חקיקתי לגבי כל חוק הפיצויים - זה היה צריך להיות מקובל ושווה גם לרוכבי דו"ג.
4.2. להקטין את הפיצוי בגין אבדן הכנסה, שכיום הוא עד לפי שלוש מההכנסה הממוצעת במשק. טענה זו היא בלתי סבירה אם הכוונה היא להחיל אותה על כל הרוכבים (אפליה), אולם אם הכוונה לאפשר לאדם, כאופציה, לרכוש ביטוח "נחות" ו"חסר" בפרמיה מוזלת, הרי שראוי לבחון את ההצעה ואת הסכומים המוצעים.
הבעיה היא שעלולים להיווצר מצבים לא צודקים. לדוגמא - סטודנט שמשתכר כרגע משכורת מינימום בעבודה במשמרות, ובגלל ראייה קצרת טווח ירצה לחסוך בעלויות הביטוח, יפגע בתאונה ויהיה זכאי לחישוב הפיצויים להם הוא זכאי לפי משכורת ממוצעת ולא לפי יכולתו וסיכוייו האמיתיים, הגבוהים יותר.
הבעיה הנוספת היא שמבחינה ביטוחית-אקטוארית, פעולה זו לא תפתור את הגרעון בפול שכן מי שאין להם משכורת גבוהה - ישלמו פחות ומי שיש להם ישלמו את הפרמיה הבסיסית - וסך התשלומים לפול - ירד, יגברו הלחצים להעלות תעריפים, ומי שלא יוותר על היקף הפיצוי המכסימלי הנוכחי - ישלם הרבה יותר. חוסר צדק, כבר אמרנו?
3.4. להקטין את הכיסוי לנזק שאינו ממוני - או השתתפות עצמית. אותן בעיות ואותם שיקולים (כמעט) כמו באבדן ההכנסה, אלא שכאן - לא מדובר על בטחון כלכלי עתידי אלא בפיצוי כספי כללי. כאן ניתן יותר להתגמש עם הכלל לפיו תינתן אפשרות לרוכב לרכוש ביטוח הכולל השתתפות עצמית מסויימת. יישום אפשרות זו יסייע אף במניעת תביעות סדק ותרמיות ביטוח, שתורמות אף הן לייקור הפרמייה לכל הרוכבים.
עמדה ברוח זו (כולל האפשרות לרכוש ביטוח ללא פיצוי לנזק שאינו ממוני כלל) הוצגה בינואר 2006 על ידי נציגי מועדון האופנועים הישראלי, לחברי ועדת המעקב של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בראשות השופט (בדימוס) עזרא קמא. נכון לעכשיו, אין חדש אודות פעילות והחלטות הועדה.

5. ככלל, הקטנת הכיסוי מאוד בעייתית אם היא נעשית רק לרוכבים. זו אפליה בין משתמש אחד ברכב מנועי למשנהו, שמשמעותה - שדם הרוכבים זול יותר. מדוע צריך רוכב שהכנסתו גבוהה לרכוש ביטוח משלים ונהג מכונית המרוויח את אותה הכנסה יקבל פיצוי מלא על פי החוק, ללא צורך בביטוח משלים? אין סיבה עניינית למתן כיסוי נחות דווקא לאלה שאינם פוגעים באחרים ובחרו בכלי תחבורה זול ויעיל אך פגיע. כיוון זה הוא פסול, ולמיטב ידיעתי - גם במשרד המפקח על הביטוח מודעים לכך.
6. כיוון נוסף (בעייתי לטעמי) הוא זה הקורא להשוות בין אופנוע לאופניים. משמעות הרעיון היא שאופנוע יהיה מחוייב בביטוח צד שלישי בלבד (לנזקי גוף), למקרה בו הרוכב פוגע בהולך רגל, רוכב אופניים או מורכב, בעוד לרוכב עצמו לא יהיה `ביטוח חובה`, והוא יהיה מבוטח במסגרת הדין הכללי: חוק בריאות וביטוח לאומי בלבד (ללא פיצוי ריאלי בגין אבדן כושר עבודה וללא פיצוי כלל בגין נזק שאינו ממוני. כאמור, אני סבור שכיוון זה מוטעה בגלל שאנו נדחקים כאן לאפליה ולהרעה משמעותית במצב הרוכבים בגלל מצוקה שנגרמת בגלל אחרים (המכוניות והמפקח על הביטוח). עניינית - פתרון זה אינו צודק ועלול לגרום להחמרת העיוותים, הן המשקיים והן האישיים - של המעורבים בתאונות.
אז מה כן... בהמשך (ויש פתרונות...).

תודה

תודה