הלכות ראש חודש הגאון הרב מרדכי אליהו שליט"א F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

לא אמר יעלה ויבוא בתפילה בר"ח

בלילה:
אם לא אמר יעלה ויבוא' בתפלת ערבית של ליל ראש חודש - בין אם ר"ח יום אחד ובין אם חל ר"ח יומיים – הדין הוא שברגע שאמר ברוך אתה ה' בלבד, ואפילו אם עדיין לא אמר המחזיר שכינתו לציון, לא יאמר 'למדני חקיך', ולא יחזור לרצה, אלא יסיים תפלתו.

ביום:
אם שכח בשחרית או במנחה של ר"ח לומר יעלה ויבוא - חוזר, וכיצד חוזר ? כדלקמן:
א. אם נזכר לאחר שכבר אמר "ברוך אתה ה'" ועדיין לא אמר 'המחזיר שכינתו לציון' - יסיים 'למדני חקיך', ויזכיר "יעלה ויבוא", וימשיך "ואתה ברחמיך" וכו'.
ב. אם נזכר אחר שסיים "המחזיר שכינתו לציון" - יאמר במקום 'יעלה ויבוא', ולא יחזור ל'רצה', אלא ימשיך 'מודים אנחנו לך" וכו'.
ג. אם נזכר אחר שאמר "מודים" חוזר ל'רצה', ויאמר 'יעלה ויבוא', וימשיך "ואתה ברחמיך" וכו'. וכן אם נזכר עד 'יהיו לרצון אמרי פי' האחרון.
ד. אבל, אם נזכר אחר שאמר "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון - אפילו לא עקר רגליו, חוזר לראש התפלה.

המסופק אם אמר יעלה ויבוא
המסופק לאחר שעקר רגליו אם אמר "יעלה ויבוא" או לא: דעת מרן: תולים לומר שמסתמא אמר "יעלה ויבוא" שכן לא עברו שלשים יום מהפעם האחרונה שאמר. הרמ"א חולק ואומר: אדרבה, תולים לומר שטעה, שכן רגילות לשונו רוב החודש שלא לומר 'יעלה ויבוא'. למעשה , בחול - צריך לחזור, וטוב שיכוון שתפילתו היא על תנאי, שאם אינו חייב לחזור עליה תהא התפילה כתפילת נדבה. (לדעת הבא"ח אין צורך בעשיית תנאי, אלא כיון שהוא מתפלל אגלאי מלתא שהוא מתכוין לעשות את הטוב ואת המועיל). ומיהו, בשבת - לא שייך לעשות תנאי שכן לא מקריבים נדבות בשבת, ועל כן יכוין לצאת עם תפלת החזרה של הש"ץ (עיין על כל הנ"ל בשו"ע סי' תכ"ב, ובא"ח ויקרא ש"ש).

אמר עם הספר – ישוב מחשבתו הרעה
התפלה היא עבודה שבלב, והיא דורשת עקביות ורצון איתן, לכוון בה מה שמוציא מפיו, ולא לחשוב דברים אחרים, וגם לומר את כל ההוספות המיוחדות שיש בזמנים משתנים כגון 'יעלה ויבוא' בראש חודש וכדומה. ועל כן, טוב יעשה האדם אם יתרגל להתפלל מתוך סידור, ויועיל לו הדבר בראש חודש שלא ישכח לומר 'יעלה ויבוא', ורמז לכך מהמגילה "אמר עם הספר" – כלומר אם הוא אומר את התפלה עם הספר פתוח לפניו, אז "ישוב מחשבתו הרעה" - לא יטעה ולא יחשוב דברים לא ראויים בתפלה.

לא אמר יעלה ויבוא בברכת המזון
דעת הרמב"ם שבראש חודש חייבים לשמוח, ואסור לצום בו מדאורייתא, ומיהו אין חיוב לאכול פת דוקא. יש חולקים ואומרים שאיסור הצום בראש חודש אינו אלא מדרבנן, וחייבו רבנן לאכול פת בראש חודש. הנפקא מינה בין שתי הדעות למי שלא הזכיר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון, שכן אם נאמר שיש חיוב לאכול פת בראש חודש, הרי דינו כמו שחייב לחזור וכמו בשבת אם לא אמר 'רצה' חייב לחזור שכן יש חיוב לאכול בשבת פת. מה שאין כן אם נאמר שאין חיוב לאכול פת בראש חודש, אין חיוב לחזור מראש אם לא נאמר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון. למעשה, קי"ל שאין חובה לאכול פת בראש חודש, אלא יכול לאכול כל מה שירצה, ועל כן אם לא אמר יעלה ויבוא בברכת המזון, לא חוזר, אלא יכול לומר ב'הרחמן הוא יחדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה – אלקינו ואלקי אבותינו יעלה ויבוא וכו' (ועיין על כל הנ"ל שו"ע סי' תי"ח, וכן שם סעי' ד', ובבא"ח שם).

סדר היום הרמוז ב'יעלה ויבוא'
הרמב"ם כותב (הלכות ת"ת פ"א הי"א וי"ב) שאדם צריך לשלֵש את סדר לימודו, וכמו כן לשלש את יומו. היוצא מכך, שמונה שעות - יקבע עתים ללמוד תורה, ושמונה שעות - יעבוד לפרנסתו, ושמונה שעות הנותרות - למאכל ומשתה ושינה (אין הדבר אמור לבני תורה הממיתים עצמם יומם ולילה על שקידת התורה). והנה, דבר זה רמוז ב'יעלה ויבוא', שכן אומרים זכרנו ה' אלקינו בו לטובה, ופקדנו בו לברכה, והושיענו בו לחיים טובים - בו בגמטריה שמונה וזה רומז לשמונה שעות ביומו של האדם. בתחילה אומרים זכרנו ה' אלקינו בו לטובה - אין טוב אלא תורה, מכאן שצריכים לקבוע שמונה שעות ביום ללימוד תורה. אחר כך אומרים 'ופקדנו בו לברכה ' - הברכה היא הפרנסה ומבקשים שתהיה בה ברכה שלא יאבד את ממונו. ולבסוף, 'והושיענו בו לחיים טובים' , לומר שהחיים הטובים שהם המאכל והמשתה והשינה, יהיה גם כן לישועה ולבריאות טובה, ויקדיש לזה שמונה שעות הנותרות.

מוסף ראש החודש 'הזה'
בתפילת מוסף של ר"ח אנו אומרים "את מוסף ראש החודש הזה נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות חוקי רצונך". יש שאמרו שלא נוהגים לומר "הזה". ומיהו אומר הרב, נכון הוא לומר 'החודש הזה' דוקא. והטעם הוא משום שכוונתינו היא, שכל הקרבנות שצריכים להקריב בראש חודש, אנחנו מוכנים ומזומנים להקריבם.
כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו, יבאו רבים מעם ישראל בתחילה בהתלהבות להקריב קרבן חטאת ואשם, וישמחו מאוד על ההזדמנות שסו"ס ניתן לכפר על חטאתם, וכי חיכו וציפו לכך כל כך הרבה שנים, אלא שהכהנים יהיו עסוקים מאוד בהקרבת קרבנות ציבור, ויאמרו להם להמתין עד שיסיימו את חובם בהקרבת קרבנות הציבור קודם, כולל קרבנות ראשי חודשים מיום החורבן עד יום שיבנה ביהמ"ק בב"א.

מעלת ר"ח על פני יום חול
מעלתו של ראש חודש גדולה משל יום חול רגיל, וניתן לראות זאת מהגמרא שמפרטת את מספר העולים לקרוא בתורה, ותולה זאת בכמות המלאכה ובחשיבותו של אותו היום, וז"ל: (מגילה כא ע"א) "בראשי חדשים ובחולו של מועד - קורין ארבעה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא". והגמ' מביאה לזה טעם וז"ל (שם כב ע"ב) "תא שמע, זה הכלל, כל שיש בו ביטול מלאכה לעם, כגון תענית צבור ותשעה באב - קורין שלשה, ושאין בו ביטול מלאכה לעם, כגון ראשי חדשים וחולו של מועד - קורין ארבעה, שמע מינה". הקשר שבין ביטול מלאכה לבין העולים לתורה הוא משום שבזמנם כל מי שעולה לתורה היה קורא את העלייה שלו, והיה בזה קושי ועיכוב בימים שהיו צריכים לצאת למלאכתם. טעם נוסף המובא בגמרא, כיון שכל יום חשוב מחברו, נוספה בו עלייה אחת, ומונה הגמ' שם את מדרגות החשיבות מיום חול ועד שבת שהיא החשובה שבכל הימים (יותר מיום כיפור).

מצוה להרבות בסעודה בר"ח
יש מצוה מיוחדת להרבות בסעודה בראש חודש, וכך כותב בקיצור שולחן ערוך (סימן צז ס"ב) וז"ל: "מצוה להרבות בסעודה בראש חודש, ואם חל בשבת יעשה תבשיל אחד יותר מבשאר שבתות". יש שטוענים ואומרים שכיון שראש חודש הוא יום טוב לנשים שלא יעשו מלאכות קשות ביום זה, אם כן מן הראוי שלא יבקשו מהן לעשות מאכלים ותבשילים נוספים שלא להקשות עליהן, ובאמת אם הדבר עלול לגרום למחלוקת, יעשה שינוי קל לכבוד ר"ח כגון ישתה מעט יין וכדו', ודי בכך. ועיין בשו"ע (סי' תי"ט) שכתב סימן מיוחד לזה, ובס"ה כתוב בו "מצוה להרבות בסעודת ר"ח".

הדלקת נר לכבוד ר"ח
הבא"ח כותב שיש נוהגים להדליק בליל ראש חודש שתי נרות לכבוד ראש חודש. בימינו אין צורך להדליק שתי נרות, אלא מספיק נר אחד, מפני שבזמנם כל התאורה היתה ע"י נרות, וכיון שהיה ממילא נר אחד דלוק לתאורה, היה צריך נר נוסף שיהיה בו היכר שהוא לכבוד ראש חודש. אבל בימינו שהתאורה ע"י חשמל, מספיק להדליק נר אחד בלבד, ויש בזה היכר גמור שהוא לכבוד ראש חודש. נר זה טוב שיהא משמן זית וכדומה, ואם אין לו, יכול להיות מכל סוג (עיין לבא"ח שם אות י"א, ופר"ח ס"ק א').

החודש הזה לכם ראש חודשים
את קידוש החודש היה בי"ד קובע על פי עדותם של עדים שראו את הלבנה. לפעמים היו העדים מאחרים או לא מספיקים לראות את הלבנה או שהיו העננים מסתירים אותה, ועל כן בי"ד היו קובעים את ר"ח יומיים.
כיום יש לנו חשבונות של המולד, שנה מעוברת, חודש מלא או חסר וכו' מזמן בריאת העולם עד ביאת המשיח. יתאר אדם לעצמו כשמשה רבנו קבע מתי יחול ר"ח, לא היה לו לוויינים או משקפות הרואות למרחוק – אלא הקב"ה לימד את משה רבנו את כל סדר ומהלך קידוש החודש, ואמר לו החודש "הזה" - כזה ראה וקדש. ויש מצוה לדעת מתי לעבֵּר חודשים.

מסופר על רב אחד שבא להבחן לרבנות העיר. והוא בא לבית הכנסת באותה קהילה, וראה והנה היא סגורה, וביקש מהשמש שיפתח לו את בית הכנסת אך הוא לא הסכים. בינתיים הוציא לוח שנה מכיסו והחל לעיין בו מתי מולד הלבנה של החודשים, מתי חודש מלא או חסר וכו'. בינתיים הגיעו ראשי הקהילה, "בחנו" אותו על מנין ימי החודשים ומולד החודשים, וראו שהוא בקי בכל הדברים.
(כדי לדעת את ההלכות הקשורות בעיבור החודשים ניתן לעיין בשו"ע לפני הלכות הפסח, וכן בספר 'נתיבי עם' של הרב עמרם אבורביעי זצ"ל ובספר 'חוקת עולם').

אנו מבקשים מרבש"ע שימחול לנו על כל עונותינו, ויה"ר שהחודש הזה שיבוא עלינו יהיה סוף וקץ לכל צרותינו, תחילה וראש לפדיון נפשנו. וכשם שהקב"ה עשה נסים לאבותינו בחודש זה, כן יעשה עמנו נסים ונפלאות, וידבר שונאינו תחתינו, וישלח לנו משיח צדקנו, ונזכה לראות בביאת הגואל ובנין אריאל, בב"א.


http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1338

תודה