המילון החרדי F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

המילון החרדי

אברך – תלמיד ישיבה נשוי (תרגום למונח היידי "יונגערמאן" - איש צעיר). תלמיד־ישיבה רווק נקרא בחור.
ביטחון – אמונה, ביטחון בקב"ה. מידת הביטחון – (תכונה של) היות האדם בעל ביטחון.
בין הזמנים – שנת הלימודים בישיבה נחלקת לזמנים: זמן חורף וזמן קיץ. לקראת סוכות ולקראת פסח הישיבות יוצאות לחופשות קצרות, המכונות "חופשות בין הזמנים".
גדר (ז') – הגדרה, קבוצה מוגדרת. בהשאלה: איסור, סייגים על התנהגות.
גדר החיוב – חובה. למשל: "גדר החיוב הוא לשמור".

גדר החילוק – ההבדל; ההבחנה, כיצד מבחינים. למשל: "מהו גדר החילוק בין דברים אשר דרך הבהמה לעשותם למה שאין דרכה בכך?"
גוידל (ר' גדוילים) – החברה החרדית היא חברה הירארכית מובהקת, ובראש הפירמידה החרדית נמצאים הגדוילים – הרבנים הגדולים שהכל נעשה בדברם.
ד' אמות – ארבע אמות, שהן כשני מטרים. זהו מרחק מינימלי לעניינים שונים בהלכה, למשל, חדר שאין בו ד' אמות פטור ממזוזה. הביטוי משמש בהשאלה גם לציון סביבתו הקרובה של האדם. למשל, "הנמצאים בד' אמותיו של הרבי" - המקורבים של הרבי.
הסתלקות – פטירה של רב חשוב זי"ע (זכותו יגן עלינו).
הפרש – מרחק פיזי בין שני דברים שאין ביניהם חפיפה. בהשאלה: הבדל ערכי המצדיק יחס שונה.
"כמו שיש הפרש בין הרקיע למים שעל הארץ, כך יש הפרש בין מים העליונים לרקיע" (הרמב"ן, בראשית א)
"יש הפרש בין קדושת שבת לחול ולפיכך צריך טבילה" בערב שבת (מדברי האר"י)
"יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו, שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין" (רש"י, שמות כ)
התקלקל – יצא לתרבות רעה. למשל: פרש מלימודים בישיבה, התגייס רח"ל.
התוועדות – מפגש של חסידים (הביטוי כבר מתחיל להקלט אצל ה◄חרד"לים).
חידוש (במלעיל) – פרשנות חדשה ומקורית למקורות.
חיוב (במלעיל) – הכרח (דתי), במובן של חובה. נאמר לרוב על אבל במשך שנת האבל שבה הוא חייב לשמש כשליח ציבור. למשל, אם בשטיבאלאך של איצקוביץ מישהו ניגש אל הדוכן, מייד יקום מישהו אחר וישאל אותו "יש לך חיוב?", שמשמעו – האם אתה אומר קדיש במהלך שנת אבל אחרי אחד מהוריך? אך אם ישאל הבן את אמו "יש חיוב בכך?" זה פשוט "אני באמת מוכרח?".
חילוק – 1. אי־הסכמה, טענה שבאה לחלוק על דעה אחרת. למשל: "לא הבנתי את החילוק שלך". 2. הפרדה, הבחנה. למשל: "יש לחלק בין מזיק לשומר" (צריך להפריד בין האחריות שעל המזיק לבין זו שעל השומר).
חצר – מרכזה של חסידות; לפעמים הביטוי מכוון לכלל החסידות. למשל: "מה חדש בחצר ויזניץ?" – מה נתחדש בקרב קהילת חסידי ויזניץ.
חשש, חשד (שתיהן בחי"ת שוואית!) – שמות עצם, לא פעלים!
טעם – סיבה, נימוק.
ייחוד – גבר ואישה הנמצאים יחד במקום סגור בלי נוכחות אנשים אחרים. על גבר ואישה שאינם נשואים יש איסור ייחוד כדי למנוע התפתות למעשים אסורים. לעומת זאת, לאחר החופה נכנס הזוג הצעיר לחדר ייחוד – חדר סגור, שבו השניים נמצאים לבדם, כדי להדגיש את השינוי שחל במעמדם.
ייחוס – ערך המיוחס לאדם על פי גדולתם של אבותיו – בעיקר לצורך נישואין. יש סוגים שונים של ייחוס: משפחה של אדמו"רים, רבנים, גבירים, עסקני־ציבור ועוד.
יש לו קול של עגלה ערופה – תגובת יושבי הספסלים האחוריים בבית הכנסת לחזן מסוג ב'.
ישיבה של מעלה – לשון נקיה לעולם הבא: "הוא נקרא לישיבה של מעלה".
לא עלינו – נאמר אחרי אזכרת מקרה אסון
למסור שיעור – אומרים "למסור שיעור" במקום "לתת שיעור" או "להעביר שיעור" וכו'. לדוגמה: "מי מוסר אצלכם שיעורים?"
לשון הרע – רכילות, דברים שאינם מכבדים את הזולת (לעומת דברי שקר שנקראים "הוצאת שם רע"). על פי ההלכה אסור לספר לשון הרע ואסור גם לשמוע דברים כאלה.
מוקצה (במלעיל) – מחוץ לתחום. עיקר השימוש במונח הוא לעניין שבת - כל דבר שאסור להשתמש בו בשבת הוא בבחינת מוקצה ואסור גם לגעת בו. יש גם מוקצה מחמת מיאוס, מושג שיש לו משמעות הלכתית בחג. ובהשאלה – דבר שיש להתרחק ממנו.
מדי יקר – הפיכת סדר המילים (במקום "יקר מדי"). באופן דומה: "מדי קטן", "מדי גדול" וכו'.
מיוחדת (בחורה) – כשאומרים על בחורה שהיא מיוחדת לא מתכוונים חלילה שיש לה מחשבה מקורית, או שהיא יצירתית באופן יוצא מן הכלל. התנהגות כזאת יכולה, לא עלינו, להוביל גם לביקורתיות. כשאומרים על פרומה (שם בדוי) שהיא "באמת בחורה מיוחדת", מתכוונים בעצם שהיא עוד יותר כנועה מחברותיה. את כולן מחנכים לקבל את עולו של בעל "בן תורה", אבל פרומה שלנו, שהיא "מיוחדת, באמת מיוחדת" (מה עוד נותר להגיד עליה), תהיה הבחורה העדינה, שהיא באמת צנועה בלי להתחכם. תמר אלאור בספרה "משכילות ובורות" מתארת בפרטי פרטים את המיוחדת (היא התארחה אצלה בכל תקופת התצפית): פרומה תזכה באמת לבעל בן תורה. כזה שידרוש שהיא תחבוש כובע מעל לפאה, או שתדבר יידיש עם הילדים, או שיעברו לגור באיזו קריה חסידית אי־שם. ידרוש – וגם יקבל.
מעשה מכוער – סטיה מינית כלשהי. כולל קיום יחסי-מין לפני הנישואין.
מקשן – מי שאינו מסתפק בהסבר שניתן לו, ומתעקש לשאול שאלות ולהקשות קושיות נוספות.
נכשל בדבר עבירה – מי שמעד ועבר עברה באופן חד פעמי.
נקט – אמר, השתמע.
סגולה – שיטת ריפוי לא קונבנציונלית או לא מוכחת שמשמשת כמנהג מסורתי לצד הרפואה המדעית. למשל, להניח יונים על בטנו של חולה צהבת ובכך לרפאו על ידי העברת המחלה אליהן. יש הבדל בין סגולה של ריפוי או של מילוי בקשה כגון "תגידי ארבעים יום רצוף את כל התהילים, זו סגולה גדולה" – שהכוונה: ובכך יש סיכוי שבקשתך תענה, לבין "מסכן, הוא הלך לסגולה" שאצל החרדים בפתח תקוה משמעו "הוא נפטר", משום שבית העלמין של פתח תקוה נמצא בשולי איזור התעשיה סגולה.
סגולה ל.. – דרך בדוקה ל.., דרך להשיג משהו. למשל: "סגולה לשכחה".
סידור מלא – כאשר הורי אחד מבני הזוג נותנים לזוג הטרי דירה זה נקרא "סידור מלא". יש גם "חצי חצי" וחלוקות נוספות, על פי המקובל בחצר ובהתאם ליכולת הכלכלית של ההורים.
סמוך ונראה (ל..) – קרוב אל דבר אחר, כך שניתן לראות אותו משם. בהשאלה, גם סמוך בזמן. למשל: נמצאים אנו סמוך ונראה לחג הפסח.
ענבי הגפן [בענבי הגפן] – המלצת השדכן לשידוך מוצלח; שידוך בין שתי משפחות מיוחסות (על פי פסחים מט א).
פקאלע (מיידיש: צרור, חבילה) – שקית עם ממתקים ודברים טובים שנותנים לילדים בערב שבת.
פשיטא – דבר פשוט שאין צורך להסבירו, ברור מאליו.
קבלה – שמו של ענף ביהדות שעוסק בחקר הנסתר. אבל כשאדם אומר "קבלה היא בידי מאבי זקני", הכוונה היא לקביעה שאין לערער עליה שהוא קיבל מאבותיו.
קפידה (ה־פ' בצירה) – הקפדה על ..; תרעומת על מישהו.
שייך ב.. – קיים, תופס לגבי. למשל: "טעם זה לא שייך באיש" - הנימוק הזה אינו תופס לגבי איש (כלומר גבר) אלא רק לגבי אשה.
שייך ל..
ראוי, נכון. למשל: "שייך להודיע".
אפשר? או: מתאים לך? למשל: "אני גר מחוץ לעיר ומאד ממהר, שייך לעשות לי את זה על המקום?"
מוטל על, מתאים שיקרה אצל. למשל: "המצווה שייכת לאב".
ועוד: "האם היה שייך להפך?" – האם המקרה היה יכול לקרות גם אם המצב היה הפוך
תמים – כינוי לצעיר חסידי, לפעמים גם נשוי, שמוגזם עדיין לקרוא לו "הרב".
וכמה ביטויים נוספים:
כשרוצים להסתייג באדיבות מדברי חבר מקובל לעבור ל◄ארמית :

אִין הכי נמי – כן, אתה צודק (מילולית: כן, כך גם כן)
אֵין נפקא מינה – מעשית זה לא משנה כלום.
מאי קא משמע לן – מה כבודו רוצה לומר בזה?

וכשרוצים להסתייג מדברים שנכתבו על ידי גוידל (רב גדול), אפשר לומר שזו:
פליטת קולמוס – כלומר, הגדול לא התכוון למה שנאמר
תלמיד טועה כתבו – את הדברים בכלל לא כתב הגדול, אלא איזה תלמיד טועה
כד הוי ניים – הדברים נכתבו מתוך שינה (בארמית: "כאשר נמנם")
ראשי תיבות של חרדים
אא"ז – אדוני אבי זקני
אאמו"ר – אדוני אבי ומורי
אאמע"ר – אין אדם משים עצמו רשע
אאע"ה – אברהם אבינו עליו השלום
אב"ד – אב בית דין (הדיין הראשי בבית הדין, לפעמים הכוונה לרב העיר)
אבד"ק – אב בית דין קהילת ...
אדמו"ר – אדוננו מורינו ורבינו (כינוי של כבוד בקרב החסידים לצדיק מנהיג העדה)
אחב"י – אחינו בני ישראל
אחדשה"ט – אחר דרישת שלומו הטוב (בפתח מכתב)
אחדש"ת – אחר דרישת שלום תורתו (כתיבה רבנית, מקובל למשל בשו"ת)
אי"ה – אם ירצה השם
אכי"ר – אמן כן יהי רצון
אכמ"ל – אין כאן המקום להאריך / אין כאן מה להאריך
אע"ה – אבינו עליו השלום

בד"צ – בית דין צדק
בכה"ג – בכהאי גוונא. באופן זה
בכ"ר – בן כבוד רב
במחכ"ת – במחילת כבודך (נוסח פניה מנומס לאדם כאשר יש כוונה לחלוק על דבריו)
בס"ד – בסיעתא דשמיא [◄מארמית: בעזרת השם]
בע"ה – בעזרת ה'
בשכמל"ו – ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

גמ"ח – גמילות חסדים (צורות שונות של עזרה חומרית ומוסרית לזולת)
ג"ע – גילוי עריות
גחש"א – גילוי חסד של אמת. סיוע בהכנת סידורי הלווית המת ללא ציפיה לגמול מצידו. גמילות חסד למת נקראת "גמילות חסד של אמת" (גחש"א), מפני שהעוסק בה אינו מצפה לגמול. זהו חלק משמן של חברות קדישא.

דפח"ח – "דִּבְרֵי פִי-חָכָם, חֵן" - נכתב אחרי איזכור "חידוש" מעניין במיוחד (על פי קוהלת י יב).

הגה"צ – הגאון הצדיק
הדה"נ – הדלקת הנרות
הושע"ר – הושענה רבה
הי"ד – השם ינקום דמו. נהרג עק"ה [=על קידוש השם]: בדור הקודם נהרג בשואה וכיום בפיגועים
הי"ו – ה' ישמרהו וינצרהו/ויחייהו (ה' יחייהו ויחזקהו)
הרה"ג – הרב הגאון
הרה"ק – הרב הקדוש
הקב"ה – הקדוש ברוך הוא
השי"ת – השם יתברך

ובלצ"ג – ובא לציון גואל (המשמעות: "ובכך תיפתר הבעיה")
וד"ל – ודי לחכימא (ברמיזא) [◄מארמית] – "והמבין יבין". קיצור שבא בסוף הסבר חלקי ומטרתו לומר למאזין שעליו להבין לבד את אשר הדובר מעדיף שלא לאמרו במפורש.
וז"ל – וזה לשונו (פתיחה של ציטוט).

זי"ע – זכותו יגן עלינו (שימו לב לשיבוש הלשוני)
זיע"א – זכותו יגן עלינו, אמן
זצ"ל – זכר צדיק לברכה
זצוקללה"ה – זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא

ח"ו – חס ושלום (חס וחלילה)
חו"ח – חס וחלילה
ח"ן – חכמת הנסתר

ט"ס – טעות סופר

יבדל"א – ייבדל לחיים ארוכים אמן
יבלטו"א – ייבדל לחיים טובים וארוכים אמן
יצ"ו – ישמרהו צורו ויחייהו (ישמרהו צורו וגואלו)
יר"ש – ירא שמים

כטו"ס – כל טוב סלה. נכתב בתחילת מכתב ובסופו
כ"ק – כבוד קדושת
כתי"ק – כתב יד קודשו

לה"ק – לשון הקודש (נאמרת "לשון הקוידש")
לפ"ק – לפרט קטן (ציון השנה העברית ללא האלפים – למשל – תשס"ד לעומת ה'תשס"ד)

מה"מ – מלך המשיח (כינוי בחב"ד לרבי מלובאביץ')
מלוב"ן – מלומד בניסים. בעיקר בשימוש במודעות אבל אצל עדות המזרח.
מנב"ת – מנשים באוהל תבורך
מעכ"ת – מעלת כבוד תורתו (נוסח פניה מנומס)
ממ"ה – מלך מלכי המלכים
מו"ר – מורנו ורבנו

נ"א – נוסח אחר
נבג"מ – נשמתו בגנזי מרומים
נלע"ד – נראה לעניות דעתי
נ"י – נרו יאיר
נ"ע – נשמתו עדן

ס"א – סיטרא אחרא, ספרים אחרים
סת"ם – ספרים, תפילין, מזוזות

ע"ה – עליו השלום
עוה"ב – עולם הבא
עוה"ז – עולם הזה
עו"ע – עוברי עבירה
עיה"ק – עיר הקודש (שם לארבע ערים בארץ ישראל שהתקדשו במיוחד: ירושלים, חברון, צפת וטבריה).
עכו"ם – עובדי כוכבים ומזלות (כינוי לעובד אלילים. בשל הצנזורה השתמשו בכינוי זה גם לגוים בכלל)
עכ"ל – עד כאן לשונו (סיום של ציטוט)

פ"נ – פה נטמן (כיתוב על מצבה)
פ"ש – פרשת שבוע

ציס"ע – צדיק יסוד עולם (כינוי לצדיק היחיד בדורו בצדקותו)
צ"ל – צריך לומר

(ה)קב"ה – (ה)קדוש ברוך הוא
ק"ו – קל וחומר
קמ"ל – קא משמע לן (משמיע לנו)
ק"ק – קהילת קודש
ק"ש – קריאת שמע

ראב"ד – ראש אב בית דין
רבש"ע – ריבונו של עולם
רוה"ק – רוח הקודש
רח"ל (גם ר"ל) – רחמנא ליצלן (בארמית: ה' יצילנו). נאמר אחרי אזכור של תופעה שלילית: אסון, חטא וכדומה, כניסיון להתנער ממנה
ר"ל – רחמנא ליצלן, רצונו לומר
ר"מ – ריש מתיבתא (מארמית: ראש־ישיבה). בפועל יש הבחנה ברורה בין ראש־ישיבה לר"מ: ראש־ישיבה עומד בראשה של הישיבה כולה, ואילו ר"מ הוא מורה באחת הכיתות או השיעורים.
רמ"ח – בגימטריה: 248 (מספר האיברים באדם – על פי משנה מסכת אהלות). נהוג לומר שבגוף האדם יש רמ"ח איברים ועוד שס"ה גידים ביחד תרי"ג (כמספר המצוות).
רשכבה"ג – רבן של כל בני הגולה (כינוי לרב בעל סמכות הלכתית גבוהה), כיום למשל הרב עובדיה יוסף.

שד"ר – שלוחה דרבנן (או: שלוחא דרחמנא). שליח מארץ ישראל אל הגולה האוסף כסף ללומדי תורה עניים.
שה"י פה"י (שְׁהִ"י פְּהִ"י) – שבת היום, פסח היום. תירוץ להתחמק מבקשה לעשות משהו (על פי מגילה יג ב)
שו"ב – שוחט ובודק
שובבי"ם ת"ת – תקופה בשנה (בעונת החורף) שבה נקראות פרשיות השבוע הפותחות באותיות אלו
שו"ת – שאלות ותשובות (כינוי לספרות של תשובות לשאלות הדנות ביישום ההלכה בחיי היום יום, שהשיבו גדולי תורה לשואליהם).
שׂחנ"ש – שיחת נפש
שליט"א – שיחיה לאורך ימים טובים אמן (שליטא"ס = שליט"א, סלה)
שמבב"ז לב"ז – שבת מפגש בין בן זוג לבת זוג
ש"ס – ששה סדרי (משנה). לפעמים הכוונה בביטוי זה לתלמוד בלבד.
שס"ה – בגימטריה: 365. מספר לאוים בתורה כמניין ימות החמה. (גם מספר ה–"גידים" בגוף האדם)
ש"ע – שמונה עשרה (קטע בתפילה)
שעטנ"ז ג"ץ – האותיות בספרי סת"ם שמעוטרות בתגים [◄]
שפ"ד – שפיכות דמים
ש"ץ – שליח ציבור
שר"י – שם רשעים ירקב. נאמר אחרי הזכרת מפורסמים משומדים, או סתם חילונים

ת"ו – תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן. ביטוי ברכה הנכתב לאחר הזכרת שמה של עיר כדוגמת ירושלים (על פי במדבר כא כז)
תובב"א – תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן במהרה בימינו אמן
תושלב"ע – תם ונשלם, שבח לבורא עולם (משפט סיום לספר שמשמעו הודיה לה' על סיום החיבור)
ת"ח – תלמיד חכם
תנצב"ה – תהה נשמתו צרורה בצרור החיים (נוסח מקובל על מצבות של נפטרים, המקור בשמואל א')
תרי"ג – בגימטריה: 613, כמספר המצוות בתורה.
תשב"ר – תינוקות של בית רבן. כינוי לילדים שמתחת לגיל מצוות.

http://www.safa-ivrit.org/dialects/ultradox.php

נהול מיועדדדד רק לקריאה