הרגעים שעשו את השנה בספורט!!! F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בני-סכנין – בית"ר ירושלים

ה-8 בינואר ייזכר כאחד הימים העגומים של הכדורגל הישראלי. מפגש טעון ב'דוחא' בין סכנין לבית"ר, הקבוצה של המגזר מול הקבוצה שמתיימרת להיות הדגל של המדינה. מלכתחילה ידענו שרק כמה מאות אוהדי בית"ר יגיעו, אבל המשטרה פעלה בטיפשות. בסוף המשחק החליטו השוטרים להשאיר האורחים ביציע מתוך תקווה שאוהדי סכנין יתפזרו. זו היתה טעות פטאלית.
בין מחנות האוהדים החלה תגרה קשה ואלימה. האולפן של ערוץ 10 הפך למטווח ברווזים, הצלם דני מרון חטף בקבוק בעין ועבאס סואן הותקף על-ידי אוהדים. המכונית של ארקדי ניזוקה קשות, אבל מה שבעיקר ניזוק זה האמון בדו-קיום, או סתם בעליונות החוק על החוליגנים. שוב טעינו.

מכבי ת"א מובסת בבלומפילד מול עכו ומודחת מהגביע

קשה לשים את האצבע על רגע שיסמל את התפרקות הקבוצה הגלאקטית. אבל נדמה כי דבר לא ישווה לתבוסה ביתית בגביע, 4:0 להפועל עכו מהלאומית, בחודש מרץ. בתולדות ישראל יצויין כי אחד טון קאנן עמד על הקווים, כפי ששמו של איתי אריכא מזוהה עד היום עם העשירייה המפורסמת בחיפה.

שחר מעניקה למיקי רגע נדיר של גאווה

בדרך כלל, לא הכי כיף להיות ישראלי בחו"ל. אבל בתחילת יוני האחרון, ועוד איך היה. בצהרי יום קייצי בפריז בתחילת יוני, שחר פאר השלימה ניצחון גדול ברולאן גארוס על הרוסייה אלנה דמנטייבה, המדורגת 6 בעולם ו-3,800 הצופים במגרש מספר 1 של המתחם העצום, עמדו והריעו לטניסאית שהיתה אנדרדוג ורשמה הפתעה גדולה בדרך לשמינית הגמר.
פאר תזכור זאת כאחד הנצחונות הגדולים בקריירה (ודאי יהיו גדולים ממנו), אבל אני ועוד כמה ישראלים נוכחים נסמן רגע נדיר של גאווה לאומית. הקהל, שהחל את המשחק בצד של דמנטייבה, עבר בהדרגה לצד של הישראלית ובסיום הוריד את הכובע בפני בת ה-19, שנלחמה באופן מרגש.

אלכס אברבוך שוב אלוף אירופה

ארבע שנים אחרי הישג השיא שלו בקריירה - מדליית הזהב באליפות אירופה במינכן, שלושים שנה לאחר רצח הספורטאים באולימפיאדה - הגיע אלכס אברבוך לאותה אליפות ב-2006, כמעט ללא ציפיות. למרות שלא זכה באף תחרות בינלאומית לפני ואחרי ה-13 באוגוסט, האתלט הטוב ביותר של ישראל מאז ומעולם זהר ברגע הנכון .

בית"ר ירושלים והפועל ת"א במשחק בלתי נשכח
אחרי כל המיליונים שנשפכו על בית"ר ירושלים, היא היתה צריכה את המשחק נגד הפועל תל אביב כדי להוכיח משהו - שהיה שווה. ההדחה המאכזבת מאופ"א השאירה רק את הליגה. ופה 'טדי' מציב כללים.
בשנה בה שפך גד זאבי את ממונו על הקבוצה נזרק אלי גוטמן מבית"ר, ובבושת פנים. לא בגלל התוצאות, לא בגלל הרכש, לא בגלל שלא הלך למחנה יהודה ולא בגלל שהוא אשכנזי, אלא בגלל הכדורגל הגועלי שנראה אז בעיר. כבר היו מאמנים שלא הביאו תארים, אבל ככה לוותר על כדורגל טוב?
העונה, בגביע הטוטו בית"ר לא הבריקה ואפילו הפסידה להפועל ת"א; בליגה, היא ניצחה איכשהו את מכבי ת"א אבל זה עוד לא היה זה; את גביע אופ"א הזכרנו. השילוב החמקמק הזה, ניצחון פלוס כדורגל טוב, נראה רחוק. עד שהפועל באה ל'טדי'. קיבלנו יופי של משחק כדורגל ודרמה. עכשיו אפשר להמשיך ולפתח ציפיות לשנה הקרובה. בקיצור, היה שווה.

כישלון נבחרת הכדורסל
בהתחלה זה נראה טוב. ההגרלה נראתה יחסית סבירה, ואחרי שכח צביקה הוכיח את עצמו באליפות אירופה, לא דמיינו שבית המוקדמות הזה יהפוך לסיוט. אז החלה שרשרת הפציעות. שלף, בורשטיין, טפירו וליאור אליהו, נפצעו וריסקו את הרוטציה של צביקה לאפס.


חגיגות ההפסד של מכבי ת"א בגמר היורוליג

הלילה של ה-1 במאי, בו חגגו שחקני צסק"א בפארג והאחים מהשלוחה התל אביבית האדומה בכיכר רבין את נפילת האימפריה הצהובה, היה סימן חיים לעולם הישן שבו הכל היה אפשרי.
נכון, היה בזה משהו ילדותי, אפילו טיפשי. האוהדים הצהובים לעולם לא היו יוצאים לרחובות כדי לחגוג הפסד של הפועל. כדרכם של תאגידים גדולים בעולם החדש, התעלמות טוטאלית וזלזול נחשבים לתגובה הכי טובה שיש. ההפסד לרוסים תקע טריז גדול בדרכם של המכבים לרמוס גם את הליגה האירופית הבכירה והיורוליג קיבל ארכה של כמה שנים לפני הפיכתו הסופית לגרסה האירופית של הליגה הישראלית.
אפילו אם אוהדי מכבי לא מבינים זאת כרגע, גם הם יצאו מורווחים מאותו הלילה. לפחות יהיה להם קצת עניין במאבקים על השליטה ביבשת בעתיד. את יצר האימפריאליזם הטמון בהם תמיד יוכלו להוציא באזור עפולה/גלבוע.