שבבבתתתת שלוםםם צדיקיםםם F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

ב"ה

[img]http://einhaifa.com/Communities/Common/Images/HtmlTextBoxUserImages/שבת%20שלום%201.jpg[/img]

הלכות הדלקת נרות

http://www.shabes.net/shabat-files/first-step.htm

הדלקת נרות :
ירושלים 19:05
תל אביב 19:02
חיפה 19:02
באר שבע 19:01


הלכות הבדלה ומוצאי שבת

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=618

צאת שבת :
ירושלים 19:54
תל אביב 19:51
חיפה 19:51
באר שבע 19:50

פרשת שבוע: ראה
הפטרה: עניה סוערה

פרשת ראה
מעינה של תורה

''ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה'' (י''א, כ''ו)


ראה שלא תנהג בדרכי-בינים ובפשרו, כי אנכי נותן לפניכם ברכה וקללה, שהם שני ניגודים קיצוניים ביותר. אם לא בדרך הברכה, הרי זו כבר מילא דרך הקללה, דרך-ביניים אין בנמצא כלל.


פתח הכתוב בלשון יחיד: ''ראה'' ועבר מיד ללשון רבים: ''לפניכם''? שכן ליתן נותנים להכל במידה שווה, אבל לראות רואה כל אחד באופן אחד. אדם כמות שהוא, כך רואה הוא.


דרכו של עולם, כשרוצים לקרב לבו של ילד קטן ללימוד התורה, מראים לו אגורה ושוט ואומרים לו: ''אם תלמד תקבל את האגורה, ואם לא תלמד תספוג מלקות בשוט''.


וכל זה משום שעדיין שכלו של הילד פעוט מכדי להבין, שעצם לימוד-התורה ברכה הוא, ועצם אי-לימוד התורה קללה הוא, אבל משהוא מתבגר וקנה דעת, שוב אין צורך להראות לו את האגורה ואת השוט, כי מבין הוא מעצמו שעליו לחפוץ בלימוד התורה, לפי שיגיעת התורה ברכה היא לאדם ואי-ידיעתה קללה היא לאדם.


לפיכך אומר משה רבנו לבני-ישראל: ראו והיכלמו, עד היכת הגעתם בעולמכם, שעכשיו לאחרי אברעים שנות עמל ונסיונות – ''אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה'' – עדיין צריך אני להציע לפניכם ''אגורה'' ו''שוט''. ''את הברכה אשר תשמעו'' – הן כבר הגיעה העת שתבינו מעצמכם כי הברכה היא עצם העובדה שאתם שומעים, ''והקללה אם לא תשמעון'' – זה שאינכם שומעים היא היא הקללה. והנה לבסוף עדיין הנכם כילד מתחיל שיש לעורר את חשקו על-ידי ברכה ולאיים עליו בקללה.



''את הברכה אשר תשמעון'' (י''א, כ''ז)


על מנת אשר תשמעון (רש''י). מה כוונתו של רש''י בזה?
ברם, הדין הוא שכל תנאי צריך להיות קודם למעשה, ואם אין תנאי קודם למעשה – התנאי בטל.


וכאן הלא פשוטם של דברים הוא, שהשם-יתברך נותן את הברכה בתנאי שבני-ישראל ישמעו, אם-כן הרי ''אשר תשמעו'' זה התנאי ו''את הברכה'' זה המעשה, והיה צריך לומר להיפך: ''אם תשמעו – ברכה'' (כשם שנאמר: ''אם תאבו ושמעתם – טוב הארץ תאכלו'', וכן: ''אם בחוקותי תלכו – ונתתי גשמיכם בעתם''.


על-כן אומר רש''י: ''על מנת אשר תשמעון'' – היינו שהמלה ''אשר'' משמעותו כמי שאומר: ''על מנת'', והלא הדין הוא ש''כל האומר על-מנת כאומר מעכשיו דמי'', וב''מעכשי'' אין צורך עוד בדיני התנאים ואפילו המעשה קודם לתנאי גם-כן התנאי קיים.



''והקללה אם לא תשמעו וסרתם מן הדרך'' (י''א, כ''ח)


אצל ברכה נאמר רק: ''אשר תשמעו'', ואילו אצל קללה נאמר נוסף על ''לא תשמעו'' גם ''וסרתם מן הדרך''?


לפי שמחשבה טובה הקדוש-ברוך-הוא מצרפה למעשה, הרי ממילא בשמיעה גרידא, עוד לפני העשיה, כבר באה הברכה. אבל מחשבה רעה הלא אינה מצטרפת למעשה, לכן אין הקללה באה מיד אחרי אי-השמיעה, אלא מן ההכרח שיהיה גם מעשה – ''וסרתם מן הדרך''.

המשך הפרשה:
http://www.shofar.net/site/ARparasha.asp


הלכות שבת

ספר קצור שו"ע סימן עב - גודל קדושת שבת

(א) שבת קודש היא האות הגדול והברית שנתן לנו הקב"ה לדעת כי בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וכל אשר בהם ושבת ביום השביעי, והוא יסוד האמונה. וארז"ל שקולה שבת ככל המצות. כל המשמר את השבת כהלכתו, כאלו מקיים כל התורה כולה, וכל המחלל את השבת כאלו כפר בכל התורה כולה, וכן הוא אומר בעזרא, ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצוות ואת שבת קדשך הודעת להם:

(ג) לפיכך משבח הנביא ואומר אשרי אנוש יששה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וגו'. וכל השומר את השבת כהלכתו ומכבדו ומענגו כפי כחו, ג"כ מפורש על פי הנביא שכרו גם בעוה"ז חוץ מן השכר הרב הצפון לעוה"ב, שנא' אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי, וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, וכבדתו מעשות דרכיך, ממוצא חפצך ודבר דבר. אז תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר:

(ד) כתיב זכור את יום השבת לקדשו, פירוש שיזכור בכל יום ויום את יום השבת לקדשו. שאם נזדמן לו דבר מאכל חשוב שאינו שכיח בכל יום והוא דבר שאינו מתקלקל, יקנהו לכבוד שבת. ובערב שבת מצוה שישכים בבוקר לקנות צרכי שבת, ויכול לקנות גם קודם התפלה ובלבד שלא יאחר עי"ז תפלת הצבור. וטוב יותר לקנות בערב שבת לכבוד שבת מלקנות ביום חמישי אך דבר שצריך הכנה יקנה ביום ה'. ועל כל דבר שהוא קונה יאמר לכבוד שבת. מתקנת עזרא שיהיו מכבסין הבגדים בחמישי בשבת לכבוד שבת, ולא בע"ש, מפני שבע"ש צריך להתעסק בצרכי שבת:

(ה) מצוה על כל אדם שאע"פ שיש לו כמה משרתים, מ"מ יעשה גם הוא בעצמו איזה דבר לכבוד שבת כדי לכבדו, כדמצינו באמוראים, רב חסדא היה מחתך את הירק דק דק, ורבה ורב יוסף היו מבקעים עצים, ור' זירא היה מדליק את האש, ורב נחמן היה מתקן את הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת, ומפנה כלי החול. ומהם ילמד כל אדם ולא יאמר לא אפגום בכבודי, כי זהו כבודו שהוא מכבד את השבת:

הלכות שבת :

http://www.yeshiva.org.il/midrash/book. ... ub_cat=214

אתר שבת :

http://www.shabes.net/