תשעה באב F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד



תשעה באב, הוא יום תענית, המציין את חורבן שני בתי המקדש: בית המקדש הראשון בשנת 586 לפנה"ס בידי נבוכדנצר השני מלך בבל, ובית המקדש השני בשנת 70 בידי המצביא הרומאי טיטוס (שמונה 9 שנים לאחר מכן לקיסר רומא). כמו כן, גירוש יהודי ספרד החל ביום זה בשנת 1492.

המקרא מזכיר תאריכים מעט שונים לגבי חורבן הבית הראשון: על פי מלכים ב כה,ח - בשבעה בחודש אב ואילו על פי ירמיהו נב,יב - בעשירי בחודש אב נחרב הבית, אך המסורת איחדה את התאריכים לתשעה בחודש אב.

צום זה מכונה הצום החמישי, היות וחל בחודש החמישי למניין החודשים מחודש ניסן, דהיינו: בחודש אב.

זה החשוב מבין ימי האבלות שבלוח השנה העברי. בנוסף ליום זה, נקבעו עוד שלשה ימי תענית הקשורים בחורבן ירושלים והארץ: שבעה עשר בתמוז, צום גדליה ועשרה בטבת. על תעניות אלה אומר הנביא זכריה: "כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי (י"ז בתמוז) וְצוֹם הַחֲמִישִׁי (תשעה באב)וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי (צום גדליה) וְצוֹם הָעֲשִׂירִי (עשרה בטבת) יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים". (זכריה, ח, יח-יט)


מקורות התענית
המקרא וחז"ל זקפו את חורבן שני בתי המקדש לחובתו של עם ישראל, ולשיטתם תשעה באב מסמל את חורבנו הלאומי של עם ישראל בעקבות רקבון מוסרי. על פי המקרא, עיקרו של החטא, היה המנגנון השלטוני שהושחת. השופטים רודפים שוחד ושלמונים, השרים סוררים חברי גנבים ומושחתים (ישעיה פרק א' כ"ג). והכהנים וחכמי העם עובדים עבודה זרה בבית המקדש עצמו. (יחזקאל פרק ח'). ואולם ירמיהו זוקף את הרס מדינת יהודה לחובת המדיניות של מלכי יהודה האחרונים, שסמכו על "משענת קנה רצוץ" וכרתו ברית עם מצרים המתפוררת כנגד בבל שהייתה אז בשיאה הצבאי והמדיני.

על פי חז"ל בית ראשון נחרב בגלל שלושת העבירות החמורות: רצח, גילוי עריות ועבודה זרה, ובית שני בגלל שנאת חינם.

לפי המסורת, יום זה היה מוּעד לפורענויות מאז ומתמיד, ואירעו בו חמישה אסונות היסטוריים: חטא המרגלים, חורבנות הבית, כיבוש ביתר בידי הרומאים, מותו של בר כוכבא, וחרישת ירושלים בידי הרומאים. כפי שמסכם זאת הרמב"ם, בביסוס על הגמרא בסוף מסכת תענית:

"ותשעה באב, חמישה דברים אירעו בו.

נגזר על ישראל במדבר שלא ייכנסו לארץ;
וחרב הבית בראשונה
ובשנייה;
ונלכדה עיר גדולה ובית תור היה שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל (ביתר במרד בר כוכבא) והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גויים ונהרגו כולם, והייתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש;
ובו ביום המוכן לפורענות, חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו, לקיים "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ" (ירמיהו כו,יח; מיכה ג,יב)."
(משנה תורה הלכות תענית פרק ה' הלכה ג')
במשנה שעליה מסתמך הרמב"ם, שבה רשימת הפורענויות, (תענית פ"ד מ"ו) וכן בגמרא המפרשת אותה (תענית דף כ"ט ע"א) לא הוזכר מותו של בר כוכבא, וזוהי הוספה מיוחדת של הרמב"ם, בהנחה שהוא נהרג עם נפילת עירו.


מנהגי אבלות
צום תשעה באב נוהג בסוף תקופה הנקראת שלושת השבועות או "ימי בין המצרים", שמתחילה בי"ז בתמוז ומסתיימת בט' באב. בשלושת השבועות הללו יש הנוהגים מנהגי אבלות שונים, כמו לא להסתפר ולא להתחתן, אי שמיעת מוזיקה והימנעות מרחיצה בים.

ביום תשעה באב חלים חמישה סוגי איסורים: אסור לאכול ולשתות, לקיים יחסי מין, להתרחץ רחיצה של הנאה, לסוך את הגוף בשמן ולנעול "סנדל", כלומר, נעל העשויה מעור. המחמירים נוהגים לישון בלילה על מזרן המונח הרצפה ולא לשבת על כסאות עד חצות היום. נוהגים גם שלא ללמוד תורה, משום שלימודה משמח, למעט קטעים מסוימים העוסקים בקינות ובחורבן הבית.

צום תשעה באב נמשך משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים למחרת, כ־25 שעות. בתפילת הערב קוראים את מגילת איכה. זו מגילת קינה על חורבן העיר, הפותחת במילים "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם". בקהילות רבות נהוג לקוראה אף בתפילת הבוקר. נוהגים בתפילה לכבות את האורות הגדולים ולהשאיר מעט אור או להדליק נרות וכן לשבת על הרצפה או על ספסלים הפוכים, כמנהג אבלים. לאחר התפילה נהוג לומר קינות נוספות מדורות מאוחרים.

בתפילת שחרית לא מתעטפים בטלית ולא מניחים תפילין, שהוא גם מנהג של אבלים.

לאחר חצות היום מקילים מעט בשניים ממנהגי האבלות של יום תשעה באב: מתירים לשבת על כסא או ספסל, ולא על הרצפה, ומניחים טלית ותפילין בתפילת מנחה, הנאמרת לאחר חצות היום.


נילקח מוויקפדיה