להצלחתך הצלחת משפחתך וכל עמו ישראל F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

להצלחתך הצלחת משפחתך וכל עמו ישראל


תהילים פרק עא

א בְּךָ-יְהוָה חָסִיתִי; אַל-אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם.
ב בְּצִדְקָתְךָ, תַּצִּילֵנִי וּתְפַלְּטֵנִי; הַטֵּה-אֵלַי אָזְנְךָ, וְהוֹשִׁיעֵנִי.
ג הֱיֵה לִי, לְצוּר מָעוֹן לָבוֹא-- תָּמִיד, צִוִּיתָ לְהוֹשִׁיעֵנִי:
כִּי-סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה.
ד אֱלֹהַי--פַּלְּטֵנִי, מִיַּד רָשָׁע; מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ.
ה כִּי-אַתָּה תִקְוָתִי; אֲדֹנָי יְהוִה, מִבְטַחִי מִנְּעוּרָי.
ו עָלֶיךָ, נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן--מִמְּעֵי אִמִּי, אַתָּה גוֹזִי; בְּךָ תְהִלָּתִי תָמִיד.
ז כְּמוֹפֵת, הָיִיתִי לְרַבִּים; וְאַתָּה, מַחֲסִי-עֹז.
ח יִמָּלֵא פִי, תְּהִלָּתֶךָ; כָּל-הַיּוֹם, תִּפְאַרְתֶּךָ.
ט אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי, לְעֵת זִקְנָה; כִּכְלוֹת כֹּחִי, אַל-תַּעַזְבֵנִי.
י כִּי-אָמְרוּ אוֹיְבַי לִי; וְשֹׁמְרֵי נַפְשִׁי, נוֹעֲצוּ יַחְדָּו.
יא לֵאמֹר, אֱלֹהִים עֲזָבוֹ; רִדְפוּ וְתִפְשׂוּהוּ, כִּי-אֵין מַצִּיל.
יב אֱלֹהִים, אַל-תִּרְחַק מִמֶּנִּי; אֱלֹהַי, לְעֶזְרָתִי חיּשָׁה (חוּשָׁה).
יג יֵבֹשׁוּ יִכְלוּ, שֹׂטְנֵי נַפְשִׁי: יַעֲטוּ חֶרְפָּה, וּכְלִמָּה--מְבַקְשֵׁי, רָעָתִי.
יד וַאֲנִי, תָּמִיד אֲיַחֵל; וְהוֹסַפְתִּי, עַל-כָּל-תְּהִלָּתֶךָ.
טו פִּי, יְסַפֵּר צִדְקָתֶךָ--כָּל-הַיּוֹם תְּשׁוּעָתֶךָ: כִּי לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת.
טז אָבוֹא--בִּגְבֻרוֹת, אֲדֹנָי יְהוִה; אַזְכִּיר צִדְקָתְךָ לְבַדֶּךָ.
יז אֱלֹהִים, לִמַּדְתַּנִי מִנְּעוּרָי; וְעַד-הֵנָּה, אַגִּיד נִפְלְאוֹתֶיךָ.
יח וְגַם עַד-זִקְנָה, וְשֵׂיבָה-- אֱלֹהִים אַל-תַּעַזְבֵנִי:
עַד-אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר; לְכָל-יָבוֹא, גְּבוּרָתֶךָ.
יט וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים, עַד-מָרוֹם:
אֲשֶׁר-עָשִׂיתָ גְדֹלוֹת; אֱלֹהִים, מִי כָמוֹךָ.
כ אֲשֶׁר הִרְאִיתַנִו (הִרְאִיתַנִי), צָרוֹת רַבּוֹת-- וְרָעוֹת:
תָּשׁוּב תְּחַיֵּנִו (תְּחַיֵּנִי); וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ, תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי.
כא תֶּרֶב גְּדֻלָּתִי; וְתִסֹּב תְּנַחֲמֵנִי.
כב גַּם-אֲנִי, אוֹדְךָ בִכְלִי-נֶבֶל-- אֲמִתְּךָ אֱלֹהָי:
אֲזַמְּרָה לְךָ בְכִנּוֹר-- קְדוֹשׁ, יִשְׂרָאֵל.
כג תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי, כִּי אֲזַמְּרָה-לָּךְ; וְנַפְשִׁי, אֲשֶׁר פָּדִיתָ.
כד גַּם-לְשׁוֹנִי-- כָּל-הַיּוֹם, תֶּהְגֶּה צִדְקָתֶךָ:
כִּי-בֹשׁוּ כִי-חָפְרוּ, מְבַקְשֵׁי רָעָתִי.
הלכה
ספר קצור שו"ע סימן מ - הלכות נטילת ידים לסעודה


(א) הרוצה לאכול פת שמברכי עליו המוציא, צריך ליטול ידיו מקודם. אם הפת גדול כביצה (54 גרם), מברך על הנטילה, ובפחות מזה אין מברכין על הנטילה:

(ב) נט"י צריך להיות דוקא מן הכלי וצריך שיהיה הכלי שלם בלי שום נקב או סדק מפולש, וגם למעלה יהיה שוה בלי שום חריץ או בליטה. ואותן קנקנים שיש להם כמין מרזב בולט בגובה לשפת הכלי שיוצקין ממנו דרך שם, אין נוטלין ממנו לידים דרך שם, כי שם אין לו דין כלי, כיון שאינו מחזיק שם משקים, אלא צריכין ליטול דרך שפת הכלי מקום שמחזיק שם משקין:


(ד) שיעור המים קשה לשער בצמצום. וצריכין לשפוך על כל יד מים בשפע. דא"ר חסדא אנא משאי מלא חפני מיא, ויהבי לי מלא חפני טיבותא. ונוטלין תחלה יד ימין ואח"כ יד שמאל (כדלעיל סי' ב' ס"ג). ויבואו המים על כל היד, דהיינו עד הקנה של הזרוע ולא ישאר מקום בלי מים. ועל כן יפריד קצת האצבעות, ויגביהם קצת כלפי מעלה, בכדי שיגיעו המים בכל אורך האצבעות ובראשן וברחבן סביב, ויבואו המים בשפיכה אחת. ולכן אין ליטול ידיו מכלי שפיו צר ואין המים יורדין בבת אחת. ונכון לשפוך על כל יד ב' פעמים:

(ה) לאחר שנטל שתי ידיו, ישפשפם ביחד ויגביהם נגד ראשו כמש"ה שאו ידיכם וגו', וקודם שמנגבן יברך אקב"ו ענט"י (ואע"ג דכל המצות מברך עליהם קודם עשייתן כדלעיל סי' ט' ס"ח מ"מ בנט"י כיון שלפעמים אין ידיו נקיות קודם נטילה לכן תקנו בכל נט"י לברך אחר הנטילה ועוד דגם ניגוב הידים הוא מן המצוה). ומי שנוהג לשפוך על כל יד ב"פ, ישפוך תחלה על כל יד פ"א וישפשפם ויברך ואח"כ ישפוך פעם שנית על כל יד. ויזהר לנגב ידיו יפה, ולא ינגבם בחלוקו, משום דקשה לשכחה:

(ו) אם לאחר ששפך המים על ידו אחת, נגע שם בידו השניה, או אדם אחר נגע שם, אזי נטמאו המים שעל ידו, וצריד לנגבן וליטול פעם שנית. אך אם אירע לו כן לאחר שכבר בירך, לא יברך שנית:

(ז) מי שאין לו כלי, יכול לטבול ידיו בנהר או במקוה הכשרה לטבילת נשים (וע"ל סי' קמ"ב דין הנהרות), או במעין אפילו אין בו מ' סאה רק שמתכסים בו ידיו בפעם אחת, ומברך ג"כ על נט"י. ובשעת הדחק יכול לטבול ידיו גם בשלג, אם יש על פני הארץ הרבה כמו שיעור מקוה. ואם צריך ליטול ידיו מתוך משאבה [פלומפ], יניח ידו האחת סמוך לארץ, ובידו השניה ימשוך להביא עליו את המים. ואח"כ יחליף ידיו, או שחברו ימשוך לו. אבל אם הידים גבוהות מן הארץ, לא עלתה לו נטילה (ס' דה"ח ע"ש):

(ח) מים שנשתנו מראיהן, בין מחמת מקומם, בין מחמת איזה דבר שנפל לתוכן, פסולין לנט"י. אבל אם נשתנו מחמת עצמן, כשרים. מים שנעשה בהם מלאכה, כגון שהודחו בהם כלים, או ששרו בהם ירקות, או שנתנו בהם כלים עם משקים לצננן, או שמדד בהן מדות ג"כ פסולין. ויש פוסלין גם מים שנמאסו כגון ששתה מהם כלב, או חזיר וכדומה, משום דנעשו כשופכין. ויש לחוש לדבריהם:


ועל הדרך.......

נאמר בגמרא (ברכות לה: )
כל הנהנה מן העולם הזה בלי ברכה, כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. שהרי מצינו בדוד המלך אומר בתהלים פרק כ"ד "לה' הארץ ומלואה" ואילו בפרק קט"ו אומר "והארץ נתן לבני אדם" , כיצד? משיבה הגמרא ואומרת כאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה כלומר לפני ברכה שייכת הארץ ומלואה לה' וכל הנהנה ממנה הריהו נחשב כגוזל ואילו לאחר הברכה מעניק לו ה' את טוב הארץ ופירותיה, כי הברכה נחשבת כעין נטילת רשות מה' להנות מעולמות, ברכות אלו נקראות "ברכות הנהנין"
(הבית היהודי)

לוח ברכות נהנין :
http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=7948


מדרש תמורה

ומעשה באחד שבא מין אחד ואמר לרבי עקיבא העולם הזה מי בראו אמר לו הקדוש ברוך הוא אמר לו הראני דבר ברור אמר לו למחר תבא למחר בא אצלו אמר לו מה אתה לובש אמר לו בגד אמר לו מי עשאו אמר לו האורג אמר לו איני מאמינך הראני דבר ברור אמר לו ומה אראה לך ואין אתה יודע שהאורג עשהו אמר לו ואתה אינך יודע שהקדוש ברוך הוא ברא עולמו נפטר אותו המין אמרו לו תלמידיו מהו הדבר ברור אמר להם בניי כשם שהבית מודיע על הבנאי והבגד מודיע על האורג והדלת מודיע על הנגר כך העולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא בראו אשרי האיש אשר לבו מלאו להתבונן במעשיו להכיר את בוראו כי מוצאו מצא חיים ויפק רצון מה' (משלי ח לה)