תהילים פרק סו F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

להצלחתך הצלחת משפחתך וכל עמו ישראל

תהילים פרק סו

א לַמְנַצֵּחַ, שִׁיר מִזְמוֹר: הָרִיעוּ לֵאלֹהִים, כָּל-הָאָרֶץ.
ב זַמְּרוּ כְבוֹד-שְׁמוֹ; שִׂימוּ כָבוֹד, תְּהִלָּתוֹ.
ג אִמְרוּ לֵאלֹהִים, מַה-נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ; בְּרֹב עֻזְּךָ, יְכַחֲשׁוּ לְךָ אֹיְבֶיךָ.
ד כָּל-הָאָרֶץ, יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ--וִיזַמְּרוּ-לָךְ; יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ סֶלָה.
ה לְכוּ וּרְאוּ, מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים; נוֹרָא עֲלִילָה, עַל-בְּנֵי אָדָם.
ו הָפַךְ יָם, לְיַבָּשָׁה--בַּנָּהָר, יַעַבְרוּ בְרָגֶל; שָׁם, נִשְׂמְחָה-בּוֹ.
ז מֹשֵׁל בִּגְבוּרָתוֹ, עוֹלָם-- עֵינָיו, בַּגּוֹיִם תִּצְפֶּינָה;
הַסּוֹרְרִים, אַל-יָריּמוּ (יָרוּמוּ) לָמוֹ סֶלָה.
ח בָּרְכוּ עַמִּים אֱלֹהֵינוּ; וְהַשְׁמִיעוּ, קוֹל תְּהִלָּתוֹ.
ט הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ, בַּחַיִּים; וְלֹא-נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ.
י כִּי-בְחַנְתָּנוּ אֱלֹהִים; צְרַפְתָּנוּ, כִּצְרָף-כָּסֶף.
יא הֲבֵאתָנוּ בַמְּצוּדָה; שַׂמְתָּ מוּעָקָה בְמָתְנֵינוּ.
יב הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ, לְרֹאשֵׁנוּ: בָּאנוּ-בָאֵשׁ וּבַמַּיִם; וַתּוֹצִיאֵנוּ, לָרְוָיָה.
יג אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת; אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי.
יד אֲשֶׁר-פָּצוּ שְׂפָתָי; וְדִבֶּר-פִּי, בַּצַּר-לִי.
טו עֹלוֹת מֵיחִים אַעֲלֶה-לָּךְ, עִם-קְטֹרֶת אֵילִים;
אֶעֱשֶׂה בָקָר עִם-עַתּוּדִים סֶלָה.
טז לְכוּ-שִׁמְעוּ וַאֲסַפְּרָה, כָּל-יִרְאֵי אֱלֹהִים: אֲשֶׁר עָשָׂה לְנַפְשִׁי.
יז אֵלָיו פִּי-קָרָאתִי; וְרוֹמַם, תַּחַת לְשׁוֹנִי.
יח אָוֶן, אִם-רָאִיתִי בְלִבִּי-- לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי.
יט אָכֵן, שָׁמַע אֱלֹהִים; הִקְשִׁיב, בְּקוֹל תְּפִלָּתִי.
כ בָּרוּךְ אֱלֹהִים-- אֲשֶׁר לֹא-הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ, מֵאִתִּי.



הלכה
ספר קצור שו"ע סימן כט - מדות שירגיל בהם האדם את עצמו
סימן כט. מדות שירגיל בהם האדם את עצמו, ובו כ"א סעיפים:

(א) האנשים חלוקין הם בדעותיהם (פי' בטבעיהם). יש אדם שהוא בעל חמה וכועס תמיד, ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל, או שהוא כועס פעם אחת בהרבה שנים. יש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח ביותר. יש שהוא בעל תאוה לא תשבע נפשו מהלוך בתאוה, ויש שהוא בעל לב טהור ולא יתאוה אפילו לדברים מעטים שהגוף צריך להם. יש בעל נפש רחבה שלא תשבע נפשו מכל ממון שבעולם, כענין שנאמר אוהב כסף לא ישבע כסף, ויש מקצר נפשו ודי לו אפילו דבר מועט שלא יספיק לו, ולא ירדוף להשיג די צרכו. יש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על ידו, ומה שהוא אוכל משלו אוכלו בצער, ויש שהוא מפזר כל ממונו. וכן בכל המדות והדעות כגון מהולל ואונן, כילי ושוע, אכזר ורחמן, רך לבב ואמיץ לבב וכיוצא בהן:

(ב) הדרך הטוב והישר הוא שירגיל האדם את עצמו ללכת בדרך אמצעי. לא יתאוה אלא לדברים שהגוף צריך להן וא"א לחיות זולתן, כענין שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו. וכן לא יהא עמל בעסקיו אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה, כענין שנאמר טוב מעט לצדיק. ולא יקפוץ ידיו ביותר, וגם לא יפזר ממונו, אלא יתן צדקה כפי מסת ידו, ומלוה כראוי למי שצריך. ולא יהא מהולל ושוחק, ולא עצב ואונן, אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות. וכן בשאר רוב המדות, מי שהולך בדרך האמצעי נקרא חכם:

ועל הדרך.......

נאמר בגמרא (ברכות לה: )
כל הנהנה מן העולם הזה בלי ברכה, כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. שהרי מצינו בדוד המלך אומר בתהלים פרק כ"ד "לה' הארץ ומלואה" ואילו בפרק קט"ו אומר "והארץ נתן לבני אדם" , כיצד? משיבה הגמרא ואומרת כאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה כלומר לפני ברכה שייכת הארץ ומלואה לה' וכל הנהנה ממנה הריהו נחשב כגוזל ואילו לאחר הברכה מעניק לו ה' את טוב הארץ ופירותיה, כי הברכה נחשבת כעין נטילת רשות מה' להנות מעולמות, ברכות אלו נקראות "ברכות הנהנין"
(הבית היהודי)

לוח ברכות נהנין :
http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=7948