תהילים פרק לז F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

להצלחתך הצלחת בני משפחתך וכל עמו ישראל
את הפרק תהילים יש לקרוא עד השקיעה
את ההלכה מותר תמיד

תהילים פרק לז
א לְדָוִד: אַל-תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים; אַל-תְּקַנֵּא, בְּעֹשֵׂי עַוְלָה.
ב כִּי כֶחָצִיר, מְהֵרָה יִמָּלוּ; וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא, יִבּוֹלוּן.
ג בְּטַח בַּיהוָה, וַעֲשֵׂה-טוֹב; שְׁכָן-אֶרֶץ, וּרְעֵה אֱמוּנָה.
ד וְהִתְעַנַּג עַל-יְהוָה; וְיִתֶּן-לְךָ, מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ.
ה גּוֹל עַל-יְהוָה דַּרְכֶּךָ; וּבְטַח עָלָיו, וְהוּא יַעֲשֶׂה.
ו וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ; וּמִשְׁפָּטֶךָ, כַּצָּהֳרָיִם.
ז דּוֹם, לַיהוָה-- וְהִתְחוֹלֵל-לוֹ:
אַל-תִּתְחַר, בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ; בְּאִישׁ, עֹשֶׂה מְזִמּוֹת.
ח הֶרֶף מֵאַף, וַעֲזֹב חֵמָה; אַל-תִּתְחַר, אַךְ-לְהָרֵעַ.
ט כִּי-מְרֵעִים, יִכָּרֵתוּן; וְקֹוֵי יְהוָה, הֵמָּה יִירְשׁוּ-אָרֶץ.
י וְעוֹד מְעַט, וְאֵין רָשָׁע; וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל-מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ.
יא וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ-אָרֶץ; וְהִתְעַנְּגוּ, עַל-רֹב שָׁלוֹם.
יב זֹמֵם רָשָׁע, לַצַּדִּיק; וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו.
יג אֲדֹנָי יִשְׂחַק-לוֹ: כִּי-רָאָה, כִּי-יָבֹא יוֹמוֹ.
יד חֶרֶב, פָּתְחוּ רְשָׁעִים-- וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם:
לְהַפִּיל, עָנִי וְאֶבְיוֹן; לִטְבוֹחַ, יִשְׁרֵי-דָרֶךְ.
טו חַרְבָּם, תָּבוֹא בְלִבָּם; וְקַשְּׁתוֹתָם, תִּשָּׁבַרְנָה.
טז טוֹב-מְעַט, לַצַּדִּיק-- מֵהֲמוֹן, רְשָׁעִים רַבִּים.
יז כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים, תִּשָּׁבַרְנָה; וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים יְהוָה.
יח יוֹדֵעַ יְהוָה, יְמֵי תְמִימִם; וְנַחֲלָתָם, לְעוֹלָם תִּהְיֶה.
יט לֹא-יֵבֹשׁוּ, בְּעֵת רָעָה; וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ.
כ כִּי רְשָׁעִים, יֹאבֵדוּ, וְאֹיְבֵי יְהוָה, כִּיקַר כָּרִים; כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ.
כא לֹוֶה רָשָׁע, וְלֹא יְשַׁלֵּם; וְצַדִּיק, חוֹנֵן וְנוֹתֵן.
כב כִּי מְבֹרָכָיו, יִירְשׁוּ אָרֶץ; וּמְקֻלָּלָיו, יִכָּרֵתוּ.
כג מֵיְהוָה, מִצְעֲדֵי-גֶבֶר כּוֹנָנוּ; וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ.
כד כִּי-יִפֹּל לֹא-יוּטָל: כִּי-יְהוָה, סוֹמֵךְ יָדוֹ.
כה נַעַר, הָיִיתִי-- גַּם-זָקַנְתִּי:
וְלֹא-רָאִיתִי, צַדִּיק נֶעֱזָב; וְזַרְעוֹ, מְבַקֶּשׁ-לָחֶם.
כו כָּל-הַיּוֹם, חוֹנֵן וּמַלְוֶה; וְזַרְעוֹ, לִבְרָכָה.
כז סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; וּשְׁכֹן לְעוֹלָם.
כח כִּי יְהוָה, אֹהֵב מִשְׁפָּט, וְלֹא-יַעֲזֹב אֶת-חֲסִידָיו, לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ;
וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת.
כט צַדִּיקִים יִירְשׁוּ-אָרֶץ; וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ.
ל פִּי-צַדִּיק, יֶהְגֶּה חָכְמָה; וּלְשׁוֹנוֹ, תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט.
לא תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ; לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו.
לב צוֹפֶה רָשָׁע, לַצַּדִּיק; וּמְבַקֵּשׁ, לַהֲמִיתוֹ.
לג יְהוָה, לֹא-יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ; וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ, בְּהִשָּׁפְטוֹ.
לד קַוֵּה אֶל-יְהוָה, וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ, וִירוֹמִמְךָ, לָרֶשֶׁת אָרֶץ;
בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.
לה רָאִיתִי, רָשָׁע עָרִיץ; וּמִתְעָרֶה, כְּאֶזְרָח רַעֲנָן.
לו וַיַּעֲבֹר, וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ; וָאֲבַקְשֵׁהוּ, וְלֹא נִמְצָא.
לז שְׁמָר-תָּם, וּרְאֵה יָשָׁר: כִּי-אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם.
לח וּפֹשְׁעִים, נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו; אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה.
לט וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים, מֵיְהוָה; מָעוּזָּם, בְּעֵת צָרָה.
מ וַיַּעְזְרֵם יְהוָה, וַיְפַלְּטֵם: יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים, וְיוֹשִׁיעֵם--כִּי-חָסוּ בוֹ.

הלכה
ספר קצור שו"ע סימן ו - קצת דיני ברכות ודיני ב"ה וב"ש ואמן
סימן ו. קצת דיני ברכות ודיני ב"ה וב"ש ואמן, ובו י"א סעיפים:
(ג) אסור להוציא שם שמים לבטלה. וכל המוציא ש"ש לבטלה עובר על מצות עשה דכתיב את ה' אלקיך תירא וכתיב אם לא תשמור וגו' ליראה את השם הנכבד והנורא. וזהו מכלל היראה שלא להזכיר שמו הגדול כ"א בדרך שבח וברכה במה שהוא מחויב או בדרך לימוד. ויירא ויזדעזעו איבריו בשעה שהוא מזכיר את השם ית"ש אבל לא להוציאו ח"ו לבטלה. ולא שם המיוחד בלבד אלא כל השמות המיוחדים לשמו ית'. ולא לבד בלה"ק אסור אלא אפילו בכל לשון אסור. והמקלל את חבירו או את עצמו בשמו ית' או בכינוי (כנוי הוא מה שמשבחין בו הקב"ה כמו הגדול הגבור הנורא הנאמן האדיר והחזק והאמיץ העיזוז חנון ורחום קנא ארך אפים ורב חסד) בכל לשון חייב מלקות ובעו"ה רוב המוני עם אינם נזהרים ואומרים בלשון אשכנז גאט זאל איהם שטראפן וכדומה. ועוברים בזה על לאו של תורה. ואם קלל בלא שם ובלא כינוי או שהיתה הקללה באה מכלל הדברים כגון שאמר אל יהי פלוני ברוך לה' וכדומה אע"פ שאינו חייב מלקות איסורא מיהו איכא (חוה"מ סי' כ"ז) וכן אסור לכתוב בשום מכתב שמו ית' בכל לשון ורבים טועים וכותבים שמו ית' בלשון אשכנז או שכותבים תיבת אדיע והוא לשון צרפת וביאורו עם ה'. והוא איסור גמור כי לאחר זמן יתגלגל המכתב באשפה, ודבר זה גורם עניות בישראל מה ששם שמים מצוי ומכ"ש בבזיון ח"ו, וצריכין התחכמות והתאמצות לבטל זאת (אורים שם). כשבא לו רוק בתוך פיו ירוק תחלה ואח"כ יאמר את השם ולא שיאמר את השם ואח"כ ירוק. וכן כשמנשק את הספר ירוק תחלה ולא אח"כ. כשרוצה להזכיר את השם יאמר תיבת השם ולא כמו שטועים ההמון ואומרים אדושם, כי אין זה דרך כבוד של מעלה: