תהילים פרק לה F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

תהילים פרק לה
א לְדָוִד: רִיבָה יְהוָה, אֶת-יְרִיבַי; לְחַם, אֶת-לֹחֲמָי.
ב הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה; וְקוּמָה, בְּעֶזְרָתִי.
ג וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר, לִקְרַאת רֹדְפָי; אֱמֹר לְנַפְשִׁי, יְשֻׁעָתֵךְ אָנִי.
ד יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ, מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי: יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיַחְפְּרוּ--חֹשְׁבֵי, רָעָתִי.
ה יִהְיוּ, כְּמֹץ לִפְנֵי-רוּחַ; וּמַלְאַךְ יְהוָה דּוֹחֶה.
ו יְהִי-דַרְכָּם, חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקֹּת; וּמַלְאַךְ יְהוָה, רֹדְפָם.
ז כִּי-חִנָּם טָמְנוּ-לִי, שַׁחַת רִשְׁתָּם; חִנָּם, חָפְרוּ לְנַפְשִׁי.
ח תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה, לֹא-יֵדָע:
וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר-טָמַן תִּלְכְּדוֹ; בְּשׁוֹאָה, יִפָּל-בָּהּ.
ט וְנַפְשִׁי, תָּגִיל בַּיהוָה; תָּשִׂישׂ, בִּישׁוּעָתוֹ.
י כָּל עַצְמוֹתַי, תֹּאמַרְנָה-- יְהוָה, מִי כָמוֹךָ:
מַצִּיל עָנִי, מֵחָזָק מִמֶּנּוּ; וְעָנִי וְאֶבְיוֹן, מִגֹּזְלוֹ.
יא יְקוּמוּן, עֵדֵי חָמָס: אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתִּי, יִשְׁאָלוּנִי.
יב יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה, תַּחַת טוֹבָה: שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי.
יג וַאֲנִי, בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק-- עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי;
וּתְפִלָּתִי, עַל-חֵיקִי תָשׁוּב.
יד כְּרֵעַ-כְּאָח לִי, הִתְהַלָּכְתִּי; כַּאֲבֶל-אֵם, קֹדֵר שַׁחוֹתִי.
טו וּבְצַלְעִי, שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ:
נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים, וְלֹא יָדַעְתִּי;
קָרְעוּ וְלֹא-דָמּוּ.
טז בְּחַנְפֵי, לַעֲגֵי מָעוֹג-- חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ.
יז אֲדֹנָי, כַּמָּה תִּרְאֶה:
הָשִׁיבָה נַפְשִׁי, מִשֹּׁאֵיהֶם; מִכְּפִירִים, יְחִידָתִי.
יח אוֹדְךָ, בְּקָהָל רָב; בְּעַם עָצוּם אֲהַלְלֶךָּ.
יט אַל-יִשְׂמְחוּ-לִי אֹיְבַי שֶׁקֶר; שֹׂנְאַי חִנָּם, יִקְרְצוּ-עָיִן.
כ כִּי לֹא שָׁלוֹם, יְדַבֵּרוּ: וְעַל רִגְעֵי-אֶרֶץ--דִּבְרֵי מִרְמוֹת, יַחֲשֹׁבוּן.
כא וַיַּרְחִיבוּ עָלַי, פִּיהֶם: אָמְרוּ, הֶאָח הֶאָח; רָאֲתָה עֵינֵנוּ.
כב רָאִיתָה יְהוָה, אַל-תֶּחֱרַשׁ; אֲדֹנָי, אַל-תִּרְחַק מִמֶּנִּי.
כג הָעִירָה וְהָקִיצָה, לְמִשְׁפָּטִי; אֱלֹהַי וַאדֹנָי לְרִיבִי.
כד שָׁפְטֵנִי כְצִדְקְךָ, יְהוָה אֱלֹהָי; וְאַל-יִשְׂמְחוּ-לִי.
כה אַל-יֹאמְרוּ בְלִבָּם, הֶאָח נַפְשֵׁנוּ; אַל-יֹאמְרוּ, בִּלַּעֲנוּהוּ.
כו יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ, יַחְדָּו-- שְׂמֵחֵי רָעָתִי:
יִלְבְּשׁוּ-בֹשֶׁת וּכְלִמָּה-- הַמַּגְדִּילִים עָלָי.
כז יָרֹנּוּ וְיִשְׂמְחוּ, חֲפֵצֵי צִדְקִי:
וְיֹאמְרוּ תָמִיד, יִגְדַּל יְהוָה; הֶחָפֵץ, שְׁלוֹם עַבְדּוֹ.
כח וּלְשׁוֹנִי, תֶּהְגֶּה צִדְקֶךָ; כָּל-הַיּוֹם, תְּהִלָּתֶךָ.

הלכה
ספר קצור שו"ע סימן ו - קצת דיני ברכות ודיני ב"ה וב"ש ואמן
סימן ו. קצת דיני ברכות ודיני ב"ה וב"ש ואמן, ובו י"א סעיפים:

(א) קודם שיברך איזה ברכה צריך הוא לדעת איזה ברכה שהוא צריך לברך, כדי שבשעה שהוא מזכיר את השם יתברך שהוא עיקר הברכה ידע מה שיסיים. ואסור לעשות שום דבר בשעה שהוא מברך. ולא יברך במהירות אלא יכוין פירוש המלות. וז"ל ספר חסידים - כשהוא נוטל ידיו או שמברך על הפירות או על המצות השגורות בפי כל אדם יכוין לבו לברך בשם בוראו אשר הפליא חסדו עמו ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם וצוהו על המצוה. ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב. ועל דבר זה חרה אף ה' ושלח לנו ביד ישעיהו ואמר יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה. אמר הקב"ה לישעיה ראה מעשה בני כי אינו אלא לפנים ומחזיקים בה כאדם שמחזיק ונוהג מנהג אבותיו בידו. באים בביתי ומתפללים לפני תפלות הקבועות כמנהג אבותיהם לא בלב שלם. הם מנקין את ידיהן ומברכין על נטילת ידים ובוצעין ומברכין ברכת המוציא, שותים ומברכין, כמו שהדבר שגור בפיהם. אף בעת שהן מברכין אינן מתכוונין לברכני, לכן ע"כ חרה אפו ונשבע בשמו הגדול לאבד חכמת חכמיו היודעים אותו ומברכים אותו במנהג לא בכוונה, דכתיב בתריה לכן הנני יוסיף כו' ואבדה חכמת חכמיו כו', לפיכך הזהירו חכמים על הדבר ואמרו עשה דברים לשם פועלם וכו' עכ"ל. וראוי לאדם שירגיל א"ע לומר את הברכות בקול רם כי הקול מעורר את הכוונה: