טיפקס הייתה להקה ישראלית, המשלבת השפעות ים תיכוניות ומוזיקת רוק.
במשך שנות פעילותה הרבות השתנה הרכב הלהקה מספר פעמים, אך הבסיס, ובראשו כותב השירים, המלחין והסולן קובי אוז, נשאר זהה.
היסטוריה:
בשנת 1988 נפגש קובי אוז, מוזיקאי מתחיל, עם גל פרמן, כשזה עוד טרם עסק במוזיקה. השניים צירפו אליהם מספר חברים מקיבוצים מאזור שדרות, ושינו את הרכבם תדירות, בעיקר עקב גיוס של חברים בלהקה לצה"ל. שם הלהקה המקורי היה "ההוצאה לפועל", לאחר שהלהקה עברה מהדרום לתל אביב שונה שמה ל"טיפקס". הלהקה שינתה את שמה באנגלית ל"Tea Packs" (שקיות תה) ב-1995 כדי להבדיל בין המוצר ללהקה.
בשנת 1990 הקליטה הלהקה שיר ראשון, "העוול". ההרכב כלל אז את אוז בשירה וקלידים, פרמן על הבס, עינב כהן בגיטרה ותמיר ימיני בתופים. בתום ההקלטה צורפו רמי יוסיפוב ואבינועם מרטון. המפיק דני רכט התמנה לתפקיד מנהל הלהקה ויועצה האמנותי, ובשנת 1992 הוציאה הלהקה אלבום ראשון בחברת "הד ארצי", בשם "שביל קליפות הגרעינים". האלבום כלל מוזיקה מעורבת: פופ עם השפעות של רוק ומוזיקה מזרחית. מילות השירים עסקו במחאה לצד שירים פשוטים יותר. האלבום זכה להצלחה מזערית עם צאתו, והתפרסם מתוכו שיר אחד בלבד, "הרבי ג'ו כפרה", שכתב אוז יחד עם רכט. באותה שנה השתתפה הלהקה לראשונה בפסטיגל, עם השיר "המסיבה של גודו", שהגיע למקום השמיני בתחרות.
בתחילת 1993 הקליטה הלהקה את אלבומה השני, "האחרון בעשירון התחתון". הרכב הלהקה כלל אז את אוז, פרמן, יוסיפוב, ימיני, רונית שפי ואבינועם מרטון, והתארחו בו חיים אוליאל ולהקת שפתיים. השיר המפורסם ביותר באלבום היה לאחד מלהיטיה הגדולים של הלהקה: "בתוך נייר עיתון", שכתב אוז על פי לחן מרוקאי עממי. אוז כתב והלחין את יתר השירים באלבום, ביניהם "זמנים קטנים" ו"עננה". האלבום זכה לפרסום רב יותר מקודמו, ואף להצלחה מסחרית. בתום העבודה על האלבום נפרדה הלהקה ממנהלה דני רכט, שהוחלף ביניב דוידסון.
המהפך הגדול של הלהקה הגיע בשנת 1995, עם הוצאת האלבום "החיים שלך בלאפה". האלבום היווה מעין שיא למסר התרבותי של אוז: לא עוד מוזיקה מזרחית או פופ, אלא מוזיקה ישראלית חדשה. הפעם השתתפו בהקלטות אורי מילס, נוריאל עמר ושרון בן צדוק. בין השירים הבולטים באלבום נכללו "התחנה הישנה", "מה עשית", "יש לי חברה" ו"והפעם: שיר אהבה" עם הזמרת רונית. גם באלבום זה כתב והלחין אוז את כל השירים, ועל העיבודים היו אחראים חברי ההרכב. באותה שנה השתתפה הלהקה בשנית בפסטיגל, עם השיר "הפילון הזה" שהגיע למקום הרביעי.
בשנת 1996 הקליטה הלהקה את אלבומה הרביעי, פסקול הסרט "כלבים לא נובחים בירוק". האלבום הוקלט בביתו של אוז, והיה מעורב מבחינת תוכנו: קטעי דיבור מתוך הסרט (עם חברי החמישייה הקאמרית), קטעים אינסטרומנטליים ("הבלדה לסופי" ו"גחליליות"), רמיקסים לשירים מהאלבום הקודם ("למה הלכת ממני", "יש לי חברה" ו"מה עשית"), גרסאות כיסוי לשירים של אחרים ("היא" של נקמת הטרקטור, "מאמי" של מחפוד פטישי, "מתנה לחג" של נושאי המגבעת, "מה אומרות עינייך" ו"זה הזמן לסלוח"), ואף שני שירים מקוריים: "גבר רומנטי" ו"כלבים לא נובחים בירוק".
בשנת 1997 הוציאה טיפקס את אלבומה החמישי, "נשיקה לדוד". אורי מילס ונוריאל עמר נשארו גם להקלטת האלבום הזה, אוז כתב והלחין את רוב השירים, והעיבודים היו של כל חברי הלהקה. מהאלבום התפרסמו השירים "עוד שבת", "סתם", "אני אוהב אותך ממש מוגזם", "איזה עולם", והדואט "למה הלכת ממנו" עם שרית חדד, שעד אז לא הייתה מוכרת לציבור הרחב. האלבום זכה להצלחה מסחרית עוד יותר מקודמיו, לא מעט בזכות סדרת הטלוויזיה הפופולרית "שמש", שבה שימש השיר "איזה עולם" כשיר הפתיחה. במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג' לשנת תשנ"ז נבחרה הלהקה כ"להקת השנה". בסוף סיבוב ההופעות שליווה את האלבום הפסיקה הלהקה את הופעותיה באופן זמני, וחבריה שמרו בסוד את מועד ואופן חזרתם לבמה.
בשנת 1998 חגגה טיפקס עשור לפעילותה, והוציאה מיני-אלבום בשם "העצב עבר לגור כאן", שכלל חמישה שירים. האלבום נשמע שונה מכל מה שטיפקס עשתה בעשר שנות פעילותה, והוקלט בצורה שונה: הלהקה נכנסה לאולפן ללא חזרות והזמינה אנשים רבים לבקר ולקחת חלק בתהליך. באלבום שיתף אוז פעולה לראשונה עם "ביג אם" (מאיר עמר), שהיה שותף לעיבודים.
בשנת 1999 יצא האלבום "דיסקו מנאייק". האלבום המשיך את הקו המוזיקלי החדש של הלהקה והשתתפו בו יותר מ-20 נגנים. האלבום כלל 26 קטעים, חלקם הגדול מעברים קצרים או קטעים אינסטרומנטליים, ואורכו היה כ-78 דקות. בין השירים הבולטים ניתן למצוא את "סמי וסומו", "שלוש בלילה", "בשפכת הזורם" והדואט עם שרית חדד "כשאני איתך אני כמו דג", שנכלל גם באלבומה "כמו סינדרלה" שיצא באותה שנה. בשנת 2000 נבחרה הלהקה בפעם השנייה כ"להקת השנה" במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג'.
בשנת 2001 הוציאה טיפקס את אלבומה הבא, "יושבים בבית קפה", הפעם ללא המתופף תמיר ימיני שעזב את הלהקה. האלבום הזכיר בסגנונו את אלבומיה הראשונים של הלהקה יותר מאשר את "דיסקו מנאייק". שיר הנושא היה ללהיט גדול, בנוסף ל"כמו לפני עשרים שנה" ו"תזרח". הלהקה זכתה בפעם השנייה ברציפות בתואר "להקת השנה", ו"יושבים בבית קפה" נבחר כ"שיר השנה" במצעד הפזמונים השנתי של גלי צה"ל. לאחר הוצאת האלבום הצטרפו ללהקה דני אברג'ל בגיטרה ומוטי יוסף בתופים.
באותה שנה השתתפה הלהקה בפעם השלישית בפסטיגל, עם השיר "בצלחת מעופפת" שזכה במקום השלישי.
בשנת 2003 הוציאה הלהקה אלבום אוסף ראשון, "כל הלהיטים". לצד להיטיה הישנים של הלהקה כלל האלבום גם את השיר החדש "ריקודי עמבה", גרסת כיסוי ל"הימים האחרים" של להקת פיקוד מרכז שהוקלטה עבור השירותרום וביצוע משותף עם שרית חדד ל"התקווה".
כעבור שנה הוציא אוז אלבום סולו, "דמעות וים". בניגוד לכל אלבומיהם של "טיפקס", שיצאו בחברת "הד ארצי", יצא האלבום בחברת "הליקון", על מנת לעשות את ההפרדה בין עשייתה של "טיפקס" לעשייתו של אוז. יחד עם זאת, על אף שהיה אוז החתום היחיד על האלבום, העבודה עליו הייתה כאלבום של "טיפקס" לכל דבר וכל חברי הלהקה לקחו חלק ביצירתו.
יוסף ואברג'ל נשארו גם לאלבום הבא של הלהקה, ואליהם הצטרף נועם ינקלביץ' כקלידן. האלבום, "רדיו/מוזיקה/עברית", יצא בשנת 2006. נכללו בו מספר דואטים, בהם "פרח השכונות" עם השחקנית עלמה זק, "כלוב של זהב" עם מירי מסיקה ו"אהבה ראשונה" עם שחר סויסה.
טיפקס נבחרה לייצג את ישראל בתחרות אירוויזיון 2007 שהתקיימה בהלסינקי.
פירוק הלהקה:
ב-10 בנובמבר 2008 הודיעה הלהקה על פירוקה לאחר 20 שנות פעילות. הלהקה התפרקה ב-1 בינואר 2009.
ב-12 באוגוסט 2010 הוציאה חברת "עננה" אלבום אוסף של הלהקה בשם "טיפקס: האוסף הרומנטי". באלבום זה נכלל לראשונה השיר "כל יום אני כמעט", שיצא כסינגל בשנת 2003 אך לא נכלל באחד מאלבומי האולפן של הלהקה.
סגנון הלהקה:
האקלקטיות של להקת "טיפקס" באה לידי ביטוי בכך שמאז שהוקמה, לא יצרה אלבום אחד שנשמע דומה לקודמו. סגנונם נע בין רוק אוריינטלי כבד, לפרקים מורכב ואפל ("האחרון בעשירון התחתון"), מוזיקה אלקטרונית ("דיסקו מנאייק"), ג'אז ("והפעם: שיר אהבה"), ואפילו נגיעות של מוזיקה אירית. "טיפקס" השתמשה רבות גם בכלים לא אופייניים ללהקת פופ, כגון עוד, כינור, חמת חלילים, פלוגלהורן, ועוד.
הקו האמנותי/רעיוני של "טיפקס" תמיד היה ונשאר זהה, אמנם. "טיפקס" מתאפיינת בשירים עם מילים בעלות מסר חברתי נוקב וחריף, שבאות לידי ביטוי בדרכו המיוחדת של קובי אוז, מה שגורם תכופות למאזין הממוצע לא להבינם, ולחשוב כי "טיפקס" איננה יותר מלהקת "חפלות" ושיצירתה איננה אמנות, אף על פי שבפועל מדובר באחת מן הלהקות האמנותיות והלא מסחריות ביותר שקמו בישראל. דוגמה בולטת לשיר שכזה הוא "ריקודי עמבה", שהפך ללהיט בישראל, בעוד הוא בעצם שיר מחאה נוקב שמלגלג בדיוק על אותם האנשים שרוקדים לצליליו.
דיסקוגרפיה:
1992: שביל קליפות הגרעינים
1993: האחרון בעשירון התחתון
1995: החיים שלך בלאפה
1996: כלבים לא נובחים בירוק
1997: נשיקה לדוד
1998: העצב עבר לגור כאן
1999: דיסקו מנאייק
2001: יושבים בבית קפה
2006: רדיו/מוזיקה/עברית
אוספים:
2003: כל הלהיטים
2010: טיפקס-האוסף הרומנטי
