*** הכל על הסהרנה ! כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול : )*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

סהרנה - מדריך לכורדי המתחיל
נכתב: על ידי כרמית
כל השנה אני ואחותי מחכות לחול המועד סוכות. שבועיים לפני הסהרנה מתמלאים העיתונים במודעות ואנחנו לא מפסיקות לדבר על זה. שולחות אחת לשנייה הודעות תזכורות מלאות סימני קריאה. שולחות תזכורות גם לחברות. כאילו מישהי תשכח. יום הסהרנה זה יום קרנבל. אנחנו מסתובבות שם כמו ילדות בנות-שש בלונה-פארק. אירועי הסהרנה מספקים לנו חומר שיחה לשנה שלמה. עד חול המועד סוכות הבא, כמובן.

השנה, שכן חדש (נחשו מאיזו עדה) שמע אותנו מתרגשות. כולו נבוך הוא שאל, תגידי, מה זה סהרנה? גם אנחנו יכולים לבוא? אז הנה, המדריך לכורדי המתחיל. כל מה שרציתם לדעת על הסהרנה ולא העזתם לשאול.

באמא שלך, מה זה סהרנה?

סַהַרָנֵה, בעברית, זה פיקניק. טיול בחיק הטבע שכולל ארוחה שמביאים מהבית. בכורדיסטן, נהגו היהודים לצאת לסהרנה צבעוני מלווה במוזיקה ובריקודים בחול המועד סוכות. סהרנה צנועים יותר נערכו בפסח (סהרנה פטירה), בשבועות (סהרנה סיגלארה), בפורים (סהרנה מגילה) ובחנוכה (סהרנה חנוכה). באזורים המושלגים של כורדיסטן, נחוג הסהרנה הגדול יותר דווקא בפסח, עם הפשרת השלגים ובוא האביב.

למה יש כאלו שקוראים לו סַיְירָנֵה?

“כורדית” זה בעצם שם כללי לארבע שפות נפרדות, שלוש אינדו-אירופיות, ואחת שמית. העדה הכורדית בישראל דוברת כרמנג’ית (כרמנג’ית צפונית/כורדית צפונית), סורנית (כרמנג’ית דרומית/כורדית מרכזית), גורנית (כורדית דרומית), או ארמית (שפה שמית ייחודית ליהודים, גלגול מודרני של שפת התלמוד). בנוסף, לכל אחת משלוש השפות האינדו-אירופיות, יש מאות דיאלקטים. או, כמו שאמא שלי אוהבת להגדיר את זה: “בכורדיסטן, כל כפר מדבר איך שבא לו”. ההגייה “סהרנה” היא ההגייה היהודית-ארמית. דוברי כרמנג’ית יאמרו לפעמים “סיירנה”, ויש כאלו שאפילו יאמרו “סיירַן”.

איך חוגגים את הסהרנה בישראל?

החל משנת 1975 נחוג הסהרנה בחול המועד סוכות כ”חג עממי” של העדה הכורדית בישראל. שנים רבות הוא נערך בגן סאקר בירושלים, עד שהופסק עקב בעיות תקציב ופוליטיקה פנימית בין המארגנים. לאחרונה התחדשו החגיגות, והן נערכות בחוף צמח בטבריה, ולפעמים, גם במקביל בריכוזי אוכלסייה כורדית (כמו יקנעם). גם בסהרנה המרכזי בטבריה, וגם בחגיגות האחרות, שמאורגנות על ידי הארגון הארצי של יהודי כורדיסתאן בישראל, מוצגת גם תערוכת מורשת ופולקלור, ומוקרנים סרטים המספרים את ההיסטוריה הארוכה של היהודים בכורדיסטן, מההגלייה לממלכת אשור ועד החיים המודרניים בישראל.

הסהרנה הישראלי הוא בעיקרו חגיגה של מוסיקה ומחול כורדי. שאר האספקטים של הפולקלור כמו תלבושות, אוכל, מנהגים, והיסטוריה אמנם קיימים בפסטיבל, אך תופסים מקום משני. העיקר בסהרנה זה לרקוד, לרקוד, לרקוד…

בישראל, האוכל הפשוט והמסורתי של הפיקניק בחיק הטבע הפך לנפנופי מנגל או נעלם כליל (כי העיקר זה לרקוד). נאומים של פוליטיקאים מיותרים מקדימים את המוזיקה והריקודים, טקס שמחה לספר תורה נערך כתשלום מס-שפתיים על האופי הלא-דתי של החגיגות, והעסק גם קצת התמסחר (דוכני אוכל, דוכנים לממכר דיסקים, במות עם זמרים מקצועיים, וכו’). למרות כל זאת, הסהרנה הישראלי הוא קרנבל צבעוני, עממי ואופטימי.

אז אנחנו יכולים לבוא גם?

בטח. הכניסה חופשית, המוזיקה מרתקת, הריקודים סוערים, והחוגגים מסבירים פנים. אז כמה שיותר אנשים, ככה יותר טוב. אני גם אגלה לכם סוד: הכורדי הממוצע שואב סיפוק בל-יתואר מלא-כורדים שמצליחים ללמוד את צעדי הריקוד, או לזמזם את המילים של השירים. במיוחד רוסים. רוסים שרוקדים ריקודים כורדיים זה מבחינתנו ה-דבר. אז תבואו, תבואו.

אבל אנחנו לא יודעים לרקוד את הריקודים הכורדיים.

את רובם לא קשה ללמוד תוך כדי השתתפות. פשוט תצטרפו למעגל. אתם לא חייבים להישאר לריקודים עם הצעדים המסובכים. יש אחדים כאלו, ויש גם אחד שאם רוקדים אותו כמו שצריך, אפילו דורש קצת כוח פיזי (צ’ופי. תזהו אותו לפי זה שהמוני רוקדים עוזבים את המעגל עם תחילת המנגינה, וגם לפי קריאות הקרב “צ’ופי צ’ופי”. מה שכן, זה ריקוד מדהים לצפייה.)

כמה כללי נימוסין מקובלים: המעגל תמיד נשאר פתוח. מי שלא יודע את הצעדים, מצטרף לסוף המעגל ומתאמן שם. מי שיודע את הצעדים מצטרף תמיד לאמצע המעגל. אף פעם אין להצטרף לראש המעגל ולקחת את מקומו של המוביל. המקום הזה בדרך כלל שמור לרקדן ותיק ומנוסה, שיודע איך לוסת את הקצב ואת האנרגיה של הריקוד.

תגידי, בחייך, מה זה “דללה דללה”?

השיר “דַּלָלֵה דַּלָלֵה” הוא נכס צאן ברזל של הקהילה הכורדית בישראל. בתרבות הישראלית הפופולרית הוא הונצח על ידי אוהדי בית”ר ירושלים, שהצמידו לו מילים חלופיות בעברית, והשאירו רק את הפזמון החוזר, “דללה דללה”. באמנות הכורדית המסורתית, מוזיקה וריקוד הם לא ז’אנרים נפרדים. לכל שיר יש ריקוד מיוחד לו. “דללה” הוא שיר וריקוד המשתייכים לז’אנר אהבה וחיזור. “דלל”, בכרמנג’ית זה יפהפה או יפהפייה. השיר בעצם מפרט את כל תכונותיה הטובות של איזו עלמת חמד, שכן, ניחשתם, היא “יפהפייה, יפהפייה”.

והשיר הזה שרוקדים בריקודי עם, “בוקי דללה”?

“בּוּקִי דַּלָלַה” הוא שיר חתונה כורדי מסורתי. “דללה”, כמו שאמרנו, זה יפהפה או יפהפייה. “בּוּק” היא המילה הכרמנג’ית לכלה. בוקי דללה היא “הכלה היפהפייה”. היום, השיר והריקוד “בוקי דללה” פופולריים לא רק בחתונות כורדיות, אלא, משום מה, גם בחוגים לריקודי עם. (דווקא את זה? הריקוד הכי קל, בחייכם. נראה אתכם רוקדים צ’ופי או נורה-נורה.)

ואיזה שיר כורדי את הכי אוהבת?

בחירה קשה. כמי שגדלה על המוזיקה הכורדית והאמנות הכורדית, אני די אוהבת את הכל. עם זאת, השיר שאני מוכנה לשמוע כל היום בלופ במערכת הוא “קֵרַסֵתַה מַלַסָה”, או בעברית “שמלתה עשויה משי צבעוני”. השיר מספר על עלמה שיש לה שמלה (קְרַס) מתנפנפת עשויה משי טורקי צבעוני (מלסה). יש לו מנגינה עליזה ושובבית, והוא קצת מזכיר לי את “ישנן בנות” של להקת הנח”ל/דנה אינטרנשיונל. אני גם מאוד אוהבת את “אז ברנדם” (”לא רוצה”) בביצוע של אהרן מנחם.

מילא השירים, אבל מה זו החצוצרה המחרישת-אזניים הזאת?

דּוֹל וזוּרְנָה, תוף וחצוצרה, הם כלי הנגינה המסורתיים של הכורדים. בישראל, יש כמה וכמה נגני דול וזורנה. הם מנגנים בחוגים לריקודים כורדיים, חתונות, בר-מצוות, וכדומה. נגינת הדול והזורנה היא המנגינה המקובלת לכניסת חתן וכלה לחופה. נגני הדול וזורנה האהובים עליי הם כמובן בועז ורונן האגדיים, שכמובן יהיו גם בחגיגות הסהרנה ביקנעם הערב וגם בסהרנה של טבריה מחר. אגב, אם בעלי לעתיד, מי שהוא לא יהיה, קורא עכשיו, אני מבקשת שתתכונן נפשית. בלי בועז ורונן אנחנו לא מתחתנים.

אז מה, אפשר לפגוש אותך השנה בסהרנה?

אני אהיה הערב בסהרנה של יקנעם, ומחר בערב בסהרנה של טבריה. תבואו, תבואו.