''תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק'' F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס''ד

החיוב המיוחד לצאת ידי חובת מחית זכר עמלק בפרשת 'כי תצא' שלפני שנה מעוברת


ההלכה היא; שאחת לשנים עשר חדש חיבים לזכור את אשר עשה עמלק. ה'מהר''ם שיק' מעלה שאלה מענינת בנוגע לשנה מעוברת: כידוע פרשת 'זכור' נקראת בה בסמוך לפורים, החל באדר ב' ויוצא שמאז זכירת עמלק בשנה שעברה עברו יותר משנים עשר חדש וכיצד יש, אם כן, לנהוג?
והשיב בשם ה'חתם סופר': שאכן לפני שנה מעוברת, כמו השנה, יש להקפיד לצאת ידי חובת מחית זכר עמלק בקריאת הפרשה בשבת זו 'כי תצא' ובכך לצמצם את ההמתנה בין 'זכור' של השנה היוצאת לבין זו שנקרא בשנה הבאה, שהיא שנה מעוברת.
ובעצם, מדוע הקפידו כל כך במחית זכר עמלק דוקא ולא במחית רשעים אחרים שנטפלו לעם ישראל בכל הדורות?
עונה על כך ה'עונג יום טוב' בשם הראשונים ומסביר: ששנאתו של עמלק היתה טבועה בדמו. היא היתה שנאה טבעית ומכיון שהטבע בא בירושה, גם בזרעו של עמלק טבועה אותה שנאה ולכן מצווים אנחנו למחות אותם.
לפי זה ניתן להבין את הנאמר: ''וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג'' (שמואל א טו לג). ואת הנאמר על הפסוק במדרש תנחומא: 'היה מחתך מבשרו כזית ומאכיל לבת יענה'. למה דוקא לבת יענה ולא לשאר עופות השמים?
אלא שבמסכת חולין (סד: ) נאמר: 'מנין לביצה טמאה שהיא אסורה מן התורה? שנאמר: ''וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה'' (ויקרא יא טז). וכי בת יש לה ליענה? אלא; זו ביצה טריפה'. מכאן אנו למדים 'שכל היוצא מן הטמא, טמא'. ולכן ביצת עוף טמא היא טמאה. את זה בקש שמואל לרמז, שכשם ש'היוצא מן הטמא טמא' שכן הטבע בא בירושה, כך אסור לרחם על זרעו של עמלק הרשע, שטבעו הוא רע והוא שונא ישראל.

אשריך

אשריך אחי