***[כתבה]לשוטר מותר מה שלנהג אסור?*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בית המשפט החליט להרשיע נהג בעבירת מהירות, למרות שהשוטרת האוכפת לא נהגה לפי הכללים. רק לאחר ערעור השתנתה הגזירה. משפט צדק?


נניח שתוזמנו למשפט לאחר שעברתם עבירת תנועה כלשהי. חציית צומת באור אדום למשל. עכשיו, סביר להניח כי אילו תטענו לחפותכם בטענה כי לא יתכן שביצעתם עבירה שכזו, מכיוון שאתם תמיד מקפידים לחצות צמתים רק באור ירוק, השופט ימצא עצמו מחייך חיוך רחב. טענה שכזו תזכה לכל היותר ליחס של ביטול, תוך שהשופט מדגיש כי השאלה העומדת למבחן אינה מה אתם נוהגים לעשות במקרים אחרים, אלא מה אירע במקרה שבגינו אתם מוצאים עצמכם בבית המשפט. נכון או לא?

נכון, אבל לא תמיד


סביר להניח שאתם מסכימים עם טענה הגיונית זו של השופט. אבל מה תגידו במקרה בו בית המשפט דווקא מקבל טענות מסוג זה? ניחשתם נכון, הוא עשוי לעשות זאת כאשר מדובר בעדות של שוטר, מטעם התביעה. למשל כאשר טוען השוטר כי תמיד יקפיד על מילוי הוראות מחייבות, גם אם אין הוכחה לכך שעשה זאת בפעם האמורה, בגינה הוא מעיד.


כך למשל במקרה שהגיע לבית המשפט לתעבורה בתל אביב, שם הועמד לדין נהג שהואשם בנהיגת רכב בדרך עירונית, במהירות 73 קמ"ש במקום 50. הסניגור


טען כי לא הוכח שהדרך היא עירונית, ואם אכן אינה כזו, הרי שהמהירות המותרת עומדת על 80 קמ"ש, ודין הנאשם לזיכוי.



במהלך שמיעת הראיות נחקרה השוטרת רושמת הדו"ח. כאשר נשאלה האם בדקה כי בכניסה לדרך בה אכפה את המהירות מוצבים תמרורים ההופכים את הדרך לכזו, ענתה כי באותו בוקר יצאה מתחנת השכונות הנמצאת בהמשך לרחוב קיבוץ גלויות בתל אביב (שם נרשם הדו"ח). קודם שהגיעה לכביש בו הציבה את המכשיר, כך אמרה, בדקה את התמרורים באזור לרבות אלה המראים כי מדובר בדרך עירונית, ורק לאחר מכן הגיעה למקום ההפעלה.



אלא שלשאלה האם הפעולה עליה העידה השוטרת נרשמה בדו"ח, השיבה כי אכן הדבר לא נרשם בדו"ח. לזכותה טענה כי "לפני כל הפעלה אני בודקת את תמרורי ב-24". לאחר שנשאלה שוב מדוע הפעולה לא נרשמה, השיבה השוטרת כי "אני בדרך כלל רושמת, אך הפעם זה לא נרשם". לאור דברים אלה, ביקש הסניגור לזכות את הנאשם בטענה לפיה אין הצדקה להאמין לשוטרת כי גם במקרה דנן, בדקה את קיומם של התמרורים. מה גם שהשוטרת, לדבריה, לא זכרה את האירוע אלא העידה על נוהל עבודה שגרתי.



תתפלאו, אך שופט התעבורה דחה את טענת הסניגור וקבע כי לאור עדות השוטרת, לפיה היא תמיד בודקת קודם את קיומם של התמרורים, מצא בית המשפט להאמין לדבריה ולקבל את גרסתה כאמת. זאת, חרף העובדה שבדיקת התמרורים לא נרשמה בדו"ח.


על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. שם קיבלה השופטת, נורית אחיטוב, את טענת הסניגור וזיכתה את המערער. בנימוקי הזיכוי כתבה השופטת כי בהתחשב בכך שאת המקרה עצמו השוטרת אינה זוכרת, וכיוון שהתרשלה ברישום לגבי בדיקת התמרורים, התעורר בלב השופטת ספק שמא השוטרת שכחה לא רק לרשום את הדברים, אלא אף לבדוק אם אכן התמרורים מוצבים בכניסה לדרך העירונית טרם צאתה למשמרת.


כן הוסיפה השופטת וציינה כי אין די בהסבר כי "בדרך כלל נבדקים התמרורים בטרם הפעלת המכשיר". זאת שכן השוטרת עצמה ציינה שבדרך כלל היא גם רושמת זאת, אך הפעם לא ביצעה רישום בהתאם. בנסיבות אלו נוצר בלבה השופטת ספק ולכן קבעה כי לא הוכח שהדרך עירונית. כיוון שהדבר לא הוכח, נהיגת רכב במהירות הפחותה מ-80 קמ"ש הינה חוקית. בנסיבות אלו, המערער אשר הואשם בנהיגת רכב במהירות 73 קמ"ש, יצא זכאי בדין.