***[כתבה+תמונות]על עִיצוב, מִיצוב ותִקצוב*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

קטגורית ה`קרוס-אובר` מקבלת תגבור מוחצן על ידי `מוּרָאנו`, התשובה של ניסן ל-X5, RX350, XC90 ושאר `רכבי כאילו-שטח שאינם מיועדים לשטח`. עם תג מחיר של 427,000 שקל, איזו בשורה מביא המוראנו לישראל?

ככל שמידלדל היצע רכבי השטח האמיתיים בארץ ובעולם, כך מתרבים רכבי ה`כאילו-שטח`; ניסן מוראנו הוצג בארה"ב בשנת 2003, טיפטף לישראל בייבוא אישי, ורק לאחרונה (עם קבלת תקינה אירופאית) הוא מגיע לכאן באופן מסודר. יצאנו לראות מה מציע המוראנו ללקוח הישראלי, וניסינו גם לבדוק מה הוא יותר: פאת`פיינדר מסוקס, `מקסימה` מהודרת או 350Z ספורטיבית?

בעדשת העִיצוב
לא במקרה ציינו את המקסימה והפאת`פיינדר – גם הם חמושים באותו מנוע V6 בנזין 3.5 ליטר, המפיק בחרטום המוראנו 235 כ"ס ו32.5- קג"מ. אבל מנוע אינו הדבר החשוב ביותר במוראנו, גם לא איכות המתלים ובודאי לא יכולות השטח. כאשר מצפינים מעבר לרף ה-400,000 שקל, הלקוחות מצפים לקבל מיצוב ותדמית, מוניטין ועיצוב. במשחק מתוחכם זה, המוראנו אינו משאיר אותך אדיש: חרטומו משחר לטרף, חושף גריל מוכרם ואגרסיבי, בסגנון עמלץ לבן המחייך בטרם ארוחת הבוקר. כמו כל כריש הראוי לשמו, גם המוראנו מתהדר במגן גחון סמלי המדגיש אורינטציית שטח (שאינה קיימת...), עם זוג פנסי חזית אלגנטיים. קו המתנים מתחצף מעלה לקראת האחוריים, ומתקמר מסביב לישבן בוטה ויוצא דופן עד מאוד.

עיצוב כוחני זה מקנה למוראנו נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה. המוראנו משדר מזיגה מעניינת של רכב שטח ורכב יוקרה משפחתי, אבל השאלה היא אם הוא לא הלך רחוק מדי? קל היה לקבל עיצוב מחודד כזה בקטגוריית ביניים אבל נראה לי כי בפלח השוק היוקרתי של 400-אלף-פלוס, זה עלול להיראות צעקני מדי. מעצבי הסטודיו של ניסן בקליפורניה נתנו דרור למכחולם, אבל השאלה היא אם זו הדרך לזנב בלקוחותיהם הבורגניים של ב.מ.וו 5X, טוארג, וולוו XC90, או אפילו לקסוס RX350?

המוראנו ממשיך להלום בעינייך גם בפנים – מגרש כדורגל קטן משתרע בינך לבין השמשה הקדמית, מחוטב ומגולף, משובץ ברמקולים איכותיים. צבע שחור שולט בריפוד העור ובדיפוני הפלסטיק, עם שיבוצים נאים של אלומיניום מלוטש. החומרים מסיביים למראה ולמגע אבל ב-2006 ובמחירים כאלה, היינו מצפים לצפות ליותר עידון ותחכום, ומראה החומרים ובמגעם. שתי יחידות פלסטיק מסיביות מזדקרות אל מחוץ ללוח המחוונים: במרכז הלוח מותקנת יחידה המאכלסת את מערכות השמע, מזגן ומחשב דרך, מול הנהג מותקן מכלול החובק את מדי המהירות, סל"ד, דלק וחום. זהו פתרון עיצובי ייחודי ומקורי, אך הפלסטיקה אינה בסטנדרט המקובל בפלח שוק זה וההרכבה אינה מושלמת.

במבחן המִיצוב
העיצוב החריג יכול למשוך תשומת לב ראשונית באולמות התצוגה וברחובות העיר, אבל זה לא מספיק ליצירת רמת נחשקות שתגרום להעדיף את המוראנו על פני חלופות אחרות. בכל מחיר ובכל קטגוריה נחוץ מיצוב גבוה ויוקרתי, והדברים נכונים עוד יותר בקטגוריית היוקרה אליה מכוון מחיר המוראנו. אני מניח שעיצוב המוראנו ומיצובו מתאימים מאוד לשוק האמריקאי, בוודאי לקליפורניה החולמת; השאלה היא, מה מיצובו ביחס למותגי היוקרה האירופאים, או ל`לקסוס`?

כדי לקבל פרופורציה הבאנו למבחן את אחד המתחרים הישירים ביותר, פולקסוואגן טוארג בגרסת דיזל 2.5 ליטר, העולה מחיר כמעט זהה. לצורך ההשוואה אנו מרשים לעצמנו להתעלם לחלוטין מיכולות השטח המצוינות של הטוארג; אנו מניחים שהיעדר מוחלט של יכולות שטח לא יפריע ללקוחות המוראנו ובינינו – גם רוב לקוחות הטוארג אינם משלבים `קצר` בכל סופשבוע. אבל הם יודעים שהם יכולים ובפלח שוק זה, הידיעה חשובה יותר מהיכולת עצמה. עיצובו הבורגני של הפולקסוואגן המגודל עלול להיות מופנם מדי עבור חלק מהאנשים, אבל הוא בוודאי לא ירגיז אף אחד. עיצוב הפנים של ה`קרוסאובר` הגרמני מריח ומדיף יוקרתיות וטעם טוב, בורגנות מפונקת ושבעה. כמו לקוחותיו הפוטנציאליים, המסוגלים להוציא 420,000 שקל ולהשאיר אותם מונחים בלילה, ברחוב.

גם בנושא עידון הנסיעה יכולנו לצפות מהמוראנו ליותר. בדרכם לאירופה ולישראל עברו מתלי המוראנו מקצה שיפורים והם מתפקדים היטב בכביש משובח, מעניקים למוראנו התנהגות כביש ספורטיבית ומדויקת מאוד. אבל בנסיעה רגועה בכביש ישראלי טיפוסי, שיבושי הכביש עוברים בצורה חדה וישירה מדי אל תא הנוסעים וגם הבידוד האקוסטי אינו עומד במשימתו – בנסיעה רגועה הרכב שקט למדי אבל ברגע שמגבירים את הקצב אפשר לשמוע את נהמת המנוע, זמזום חגורת המתכת של התיבה הרציפה, פמפום בולמי הזעזועים. ביחס למוראנו, הטוארג (מכל דגם) הוא אי של שלווה מלכותית, רגוע ומפנק.

המוראנו צובר נקודות זכות בסעיף ביצועי המנוע; יחידת הבנזין מספקת ערימות של סוסים, ברכות ובקלות. המוראנו מצויד בתיבת הילוכים רציפה Xtronic המסוגלת להעניק אינסוף יחסי העברה, אבל היפנים התחכמו והציעו פתרון טוב יותר – לתיבה יש שישה יחסי העברה עיקריים, המעניקים לנהג תחושה של העברת הילוכים אמיתיים, ולא את הזמזום החדגוני והמעצבן, האופייני לתיבות רציפות. אבל בנוסף לששת היחסים הקבועים (אלקטרונית) מסוגלת התיבה לתמרן על פי הצורך, ולתת למנוע את יחס ההעברה האופטימלי. יכולת זו מורגשת בעיקר במהירויות גבוהות, והיא מעניקה לניסן ביצועי מנוע מצוינים לקטגוריה. סגולה זו גורמת להתנהגות מעט מוזרה בניסיונות תאוצה במהירויות שונות, אבל היא בהחלט חיובית. בהשוואות תאוצה נלחם הניסן היטב בטוארג הדיזל; הספקי המנועים דומים מאוד (235 כ"ס למוראנו, 225 לטוארג), אבל המומנט של הטוארג עדיף בענק (51 קג"מ לטוארג מול 32 למוראנו). לעומת זאת, משקלו הגדול של הטוארג (2600 ק"ג) מקשה על ההתמודדות במוראנו השוקל 1900 ק"ג בלבד. ניסן מוראנו נהנה מיתרון ביצועים לא זניח, ומנועו גם מעודן ושקט יותר בזמן תאוצה, בוודאי יותר ממנוע הדיזל של טוארג המזכיר לך את נוכחותו בכל לחיצת דוושה.

הטוארג גם פחות טוב בנהיגה ספורטיבית; הוא גמלוני וקצת מתנדנד ביחס למוראנו המחודד והזריז. כמו רוב רכבי הקרוסאובר והג`יפונים המודרניים, המוראנו נע רוב הזמן בהנעה קדמית, הגלגלים האחוריים משולבים אוטומטית בעת הצורך. יש מתג הנועל את חלוקת הכוח ב-50% לפנים ולאחור, הוא מתנתק במהירות מעל 30 קמ"ש.

במסגרת התִקצוב
קל היה למצוא לקוחות שיתאהבו בניסן מוראנו – אלו יכולים להיות אנשים שכבר מיצו את חוויית הג`יפאות העירונית, ורוצים לטפס שלב נוסף בסולם. הם כבר יודעים שהם בכלל לא יורדים לשטח, לא בא להם לקנות רכב אירופאי, והלקסוס בורגני מדי עבורם. הם יכלו להסתפק בסופר-ג`יפון קוריאני, אבל הם רוצים Made in Japan, ובוודאי לא רוצים לפגוש מכונית אחות, בכל קרן רחוב (אם תסלחו לי על ההגזמה...). שוחרי הנהיגה הספורטיבית יאהבו את ביצועי המוראנו ומנהגי הכביש החדים שלו, העיצוב המוחצן הולם את אורח חייהם. ובנהיגה רגועה יכול המוראנו להיות רכב מפנק ומענג מאוד, בוודאי עם מערכת הצליל המשובחת מתוצרת Bose.

אבל את המוראנו אנחנו חייבים לשפוט לפי קבוצת ההתייחסות הרלוונטית, וזו מוגדרת על פי תג המחיר היומרני שלו. במי הוא מתחרה? במונחים של ב.מ.וו X5 או אודי Q7 מחיר המוראנו נראה די אטרקטיבי, הוא זול מהם בכ-100 אלף שקל. עבור הבורגני המאותגר תקציבית (זה אנחנו, אם לא שמתם לב...), תשלום פרמיה של 100 אלף שקל עבור יוקרה ומוניטין עלול להיראות כמו בזבוז בלתי נסלח; אבל צריך לזכור שאנחנו לא הלקוחות הטיפוסיים של ג`יפוני-על אלה, וכי בהפרש המחיר אתה לא מקבל רק מחזיק מפתחות יוקרתי, אלא גם רמת עידון ופינוק שהמוראנו אינו מתקרב אליה בכלל. ואם אנחנו בענייני `חסכון יוקרתי` כי אז אפשר לקנות טוארג או וולוו XC90 בסיסיים, ולצאת עם קצת עודף בכיס ועם ערימות של יוקרה בורגנית מבוססת.
427,000 שקל הוא תג מחיר גבוה מאוד, הגבוה ביותר שהופיע אי פעם במחירוני ניסן ישראל; למוראנו יש מפרט טכני והופעה היכולים לקסום לרבים, אבל האם זה מספיק כדי להוציא את פנקסי הצ`קים של הלקוחות התובעניים? האם יעדיפו את התיבה הרציפה על פני האוטומט הקונבנציונלי יותר? כמה מהם ישקיעו 427,000 במותג ניסן? לעתיד פתרונים

תודה