***[כתבה+תמונות]רגע אחרי הפרישה: סיפורו של כל הגדול מכולם*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

אחרי 15 שנים בהן הפך שם נרדף לספורט מוטורי, 15 שנים של הפגנת כישרון כמעט בלתי אנושי לצד שערוריות מביכות, מיכאל שומאכר תולה את הכפפות. הכול על האיש הכי מהיר בהיסטוריה של האנושות, על הכסף, על ההתחלה המוזרה, ועל הרקע להודעת הפרישה

"ברור שאני לא הולך ונעשה צעיר ואני צריך לשאול את עצמי אם אצליח למצוא את האנרגיה, את הכוח והמוטיבציה שאתה חייב שיהיו לך כדי להיות מסוגל להתחרות בטופ. ברור שכרגע אני עדיין בכושר ועדיין תחרותי, אבל האם אני אהיה באותו המצב בעוד כמה שנים?"
(מיכאל שומאכר בריאיון ל-BBC).

אחרי 15 שנה בפורמולה 1, שבע אליפויות עולם ושבירת כל שיא אפשרי זה קורה: מיכאל שומאכר בן ה- 37, הנהג הכי טוב שהמין האנושי הוציא מתוכו, פורש. האומנם הוא פורש כי הוא חושב שהוא נעבך כבר "זקן" מדי? ממש לא: לפי הכושר הנוכחי של הפנומן הגרמני, נראה שבלי להזיע יותר מדי הוא מסוגל להוסיף לחגורה שלו עוד לפחות שתי אליפויות עולם. אז למה בכל זאת? על כך יש פרשנויות שונות: יש שאומרים שזה בגלל שמנהלי פרארי, ז`אן טוד ורוס בראון, החליטו לעזוב, וברור לו שבלעדיהם הוא לא ימשיך, יש שאומרים שהופעל עליו לחץ מכיוון פרארי ומכיוון "מועצת חכמי התורה" FIA (מתוך מחשבה שחייבים לרענן את השורות כדי להחיות את הספורט הזה), ויש שאומרים שאחרי שבאמת הוא כבר שבר כל שיא, ולאור העובדה שאין סיכוי שכסף יחסר לו בחיים, הוא ראה לנכון לתלות את הכפפות. המעניין הוא שאף אחד מהפרשנים לא תולה את הודעת הפרישה בהיחלשות או היעדר כושר, ואולי זאת הסיבה האמיתית: שומאכר רוצה לפרוש כשהוא בטופ, ובשלב זה של הקריירה הוא עדיין בטופ שבטופ.

"מיכאל הוא הנהג הכי לא ספורטיבי שחטף הכי הרבה עונשים בהיסטוריה של הפורמולה 1. עובדה זו לא משנה כהוא זה את העובדה שהוא גם היה הנהג הכי טוב בהיסטוריה. היה לי העונג והכבוד להתחרות מולו ומעכשיו הכוחות בפורמולה 1 יהיו יותר שווים"
(פרננדו אלונסו, אלוף העולם, בריאיון לעיתון הספרדי מארקה)

מיכאל שומאכר, או בקיצור "שומי", נולד בינואר 1969. בגיל חמש, בעל פני בולדוג וקסדה ענקית, הוא כבר התחרה במרוצי קארטינג. בשנת 1984, בלי אף מתחרה ברמתו, הוא זכה באליפות גרמניה במרוצי קארטינג לנוער. שנות הילדות והנערות שלו התאפיינו באימונים מפרכים, ולמעשה מבחינת לימודים פורמאליים הוא השלים בסך הכול 10 שנות לימוד, במגמת מכונאות רכב. ב- 1987, שומי הצעיר זכה הן באליפות גרמניה והן באליפות אירופה במרוצי קארטינג לבוגרים. שנה אחר כך, במסלול שטוף גשם, בהקפה אחת נקלע הנער המחונן מהמקום השביעי היישר למקום הראשון. הדבר עורר את תשומת ליבו של ווילי וובר, בעל קבוצה בפורמולה 3, שתקופה ארוכה חיפש כשרון צעיר. וובר הזמין את שומי לנסיעת מבחן, ואחרי שבע הקפות הנער הקדים בשנייה וחצי את הנהג הקבוע של וובר. שומאכר הוחתם לשנתיים, ובשנת 1990 זכה באליפות פורמולה 3. מאז ועד היום, וובר משמש כמנהלו האישי של שומאכר. תגידו מה תגידו על שומאכר, מדובר באיש נאמן (לאשתו, למקצוע שלו, ואפילו לפרארי – 11 שנים בקבוצה).

באוגוסט 1991, כשעונת המרוצים הייתה בשיאה, בקבוצת ג`ורדן חיפשו נהג מחליף. מרצדס פנתה אל אדון אדי ג`ורדן והציע שייתן צ`אנס לנהג האלמוני. בתמורה, הודיעה הקבוצה, ג`ורדן יקבל 150 אלף ליש"ט למרוץ. הסכום הנכבד סנוור את עיניו של הבוס האירי, הוא הסכים לעסקה, ומהר מאוד ראה כי טוב: בנסיעת המבחן בסילברסטון, שומי הקיף את המסלול במהירויות שמכונית הג`ורדן המסכנה מעולם לא חלמה שהיא מסוגלת להגיע.
במרוץ הבלגי של אותה עונה, שומאכר רשם את הופעת הבכורה שלו בפורמולה 1. במבחני הדירוג הוא התברג שביעי בגריד, מקדים את בן קבוצתו, אולם העולם עדיין לא הכיר בעובדה ששחר חדש הפציע בשמיים המוטוריים. נכון שאחרי הזינוק הוא שרף מצמד, אבל בכל זאת ג`ורדן מיהר להציע לכישרון הגרמני חוזה לשלוש שנים. שומאכר משך בכתפו, חייך את חיוך השיניים הצחורות המוכר שלו, ולא חתם. בשבועיים הבאים עד למרוץ הבא השתולל מאבק איתנים על שירותיו. בסופו של דבר שומאכר "נחטף" לקבוצת בנטון, ועונה אחת אחר כך, שוב במרוץ הבלגי, הוא כבר קטף את הניצחון הראשון שלו.

"מיכאל הוא אדם מאוד מיוחד, יש לי יחסים מאוד טובים איתו ואני רואה בו כחבר אמיתי. אני אתגעגע אליו, זה בטוח, ואני מקווה שהוא יישאר באזור, אפילו רק כדי שנשחק כדורגל ביחד. אני חושב שיש לו בלב יחס מיוחד לקבוצה, וזה מספיק כדי שהוא לא ייעלם"
(פליפה מאסה, עמיתו של שומאכר בפרארי, בריאיון לערוץ ITV)

בשני המרוצים הראשונים של עונת 1994, איירטון סנה זינק ראשון, אבל פעמיים נאלץ לפרוש. שומאכר בנהיגה מדויקת ניצח את שני המרוצים. בסיבוב השלישי של העונה, בסן מרינו, סנה שוב זינק ראשון, אבל בהקפה השביעית פגע בקיר במהירות 200 קמ"ש ומאוחר יותר מת מפצעיו. שומאכר שהיה צמוד לסנה, יכול היה לראות את המטרים האחרונים של שאיש היחידי שיכול היה לעצור אותו בשנים שיבואו. כאשר התחדש המרוץ, שומאכר זינק ראשון וניצח ללא קושי. על הפודיום, מבלי לדעת שסנה במצב אנוש, הוא חגג. שש שנים מאוחר יותר, שומאכר השווה את הישגו של סנה, 41 ניצחונות, ובמסיבת העיתונאים שאחרי המרוץ פרץ בבכי גדוש בשיניים צחורות. כעבור פחות מעונה, הוא כבר השווה את שיאו של פרוסט, 51 ניצחונות.
את אליפות העולם הראשונה שלו, ב- 1994, רשם שומאכר בזכות אחת מהתפרצויות הכיעור שאפיינו את הקריירה הפנומנאלית שלו: במרוץ האחרון של העונה, בגרנד-פרי האוסטרלי, כאשר שומאכר הוביל את המרוץ, הוא התנגש בקיר בטיחות. דיימון היל, שהיה מיד אחריו, אמור היה אפוא לקחת את הן את המרוץ והן את האליפות. מה עשה שומאכר? בתמרון נלוז הוא התנגש בהיל, ושניהם יצאו מהמרוץ. שומאכר הוכרז כאלוף העולם הצעיר בהיסטוריה (עד שב- 2005 פרננדו אלונסו לקח את זה ממנו).

למרות שבעונת 1995 גרף שומאכר תשעה ניצחונות מוחצים ורשם את אליפות העולם השנייה שלו, במונחים של מיליונים בבנק האלוף הגרמני עדיין היה בתחילת דרכו. הכסף הגדול החל לזרום לחשבון הבנק (השוויצרי) לקראת סוף אותה עונה, כאשר הוא חתם על חוזה חסר תקדים עם קבוצת פרארי: כמעט 30 מיליון דולר לעונה. הילד בעל פרצוף הבולדוג והשיניים הלבנות בן לילה הפך למיליונר.
את החישוב תעשו אתם: מעונת 1996 ועד היום, כלומר מזה 11 עונות, מקבל שומאכר לפחות 30 מיליון דולר לעונה, לא כולל בונוסים ותמלוגים על חסויות. אבל לא רק זה: רגע לפני שהוא נכנס למכונית, מי שמתבונן בו טוב יוכל לשים לב שהבנאדם באופן קבוע מחזיק פחית רד-בול בידו, וזה בוודאי לא מקרי. נמשיך: רגע לפני שהוא מניף גביעים, כדאי לשים לב שיד אלמונית מניחה על פרק ידו את השעון שהוא מפרסם, ובין יתר עסקיו יש בבעלותו גם חברת מכוניות קארטינג בינלאומית (וגם מסלול מאוד יוקרתי וידוע בגרמניה). אם נכליל את כל זה, נבין איך זה שמזה שנים מנהל שומאכר מלחמה עם שחקן הגולף טייגר וודס, שמרוויח מעל 47 מיליון ליט"ש בשנה, על התואר "הספורטאי העשיר בעולם".

בין כל מה שאפשר לומר על האיש הכמעט בלתי אנושי הזה, לרבות כל השערוריות שנקשרו בשמו, צריך לומר גם את זה: בתחילת 2005, לאחר שאסון הצונאמי החריב אזורים נרחבים במזרח אסיה, יצא שומאכר בהודעה דרמטית: נהג המרוצים הגרמני הודיע שהוא יתרום עשרה מיליון דולר לנפגעי האסון. צריך לקלוט את גודל התרומה: מדובר בתרומה הכי עצבנית שניתנה אי פעם על ידי אדם בודד לנפגעי אסון, פי עשרה יותר מיתר התרומות שהרימו מיני עשירים מופלגים נודעים למען הנפגעים (סנדרה בולוק, ג`וליה רוברטס...), תרומה הדומה בהיקפה לסך כל תרומתה שהרימה כוויית, מעצמת הנפט הידועה.