***[כתבה+תמונות]דוקאטי: ההיסטוריה על רגל אחת*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

הידעתם, יצרן האופנועים האיטלקי שהפך שם נרדף לביצועים בלתי מתפשרים והילה של אופנועי מירוץ קשוחים, התחיל בכלל בעסקי הרדיו! ההיסטוריה של דוקאטי בראי פאנגס


דוקאטי. צריך להתעכב קצת על ה"קא" בשם דוקאטי בכדי לבטא אותו כמו שהאיטלקים התכוונו. ועם כל החרא שהם אכלו בדרך להפיכת השם לאגדה שהוא היום, מגיע להם הכבוד המינימלי הזה, של להתעכב על אחת ההברות ולבטא אותו נכון.
אם הייתם מספרים לאדריאנו דוקאטי בשנת 1922 שאיזה בחור מישראל יבקש להגות את שם המשפחה שלו ביראת כבוד בהקשר של אופנועים, הוא כנראה היה נקרע מצחוק. ואי אפשר להאשים אותו. באותם ימים אדריאנו שלנו בכלל התעסק ברכיבי רדיו, תחום שהיה אז בחיתוליו. ארבע שנים אח"כ, ב- 1926, הקימו אדריאנו דוקאטי ושני אחיו, ברונו ומרצ`לו, חברה לייצור רכיבי רדיו. תשע שנים אח"כ דוקאטי כבר הייתה חברה שמייצרת קבלים, רכיבים אלקטרוניים, מכונות גילוח, קופות רושמות ועדשות למצלמות. בכדי לשלוט באופרציה הזו כמו שצריך, רכשו האחים דוקאטי פיסת אדמה בפרוורי בולוניה, מקום שעתיד להיות למעוזה של דוקאטי עד היום.
בתשיעי לספטמבר 1943, בשעה תשע בבוקר, הופיעו טנקים גרמניים בשערי המפעל הבולונזי וכיתרו אותו. הפיקוד הגרמני דרש להעביר את כל המפעל, אנשים ומכונות, לגרמניה בכדי לעזור במאמץ המלחמתי. ההנהלה והעובדים, במבצע חשאי, הצליחו להעביר במהלך הלילה חלק מהציוד וחומרי הגלם למחסן סודי, אבל זה לא עזר: באוקטובר 44` בעלות הברית ריסקו את המחסן הזה בהפצצות יחד עם כל המפעל.

מרכיבי אלקטרוניקה לאופנועים
אחרי המלחמה התחיל שיקום ארוך של המפעל, תחת קשיים כלכליים קשים. זה היה הזמן לחפש מקורות הכנסה חליפיים, שהגיעו בדמות הדרישה לכלי רכב זולים וחסכוניים לאוכלוסייה המוכה של סוף מלחמת העולם השניה. התשובה של דוקאטי הייתה ה- Cucciolo של 1945: מנוע 50 סמ"ק ארבע-פעימות, כוח סוס אחד, שבתחילה נמכר בנפרד להתקנה על אופניים ומאוחר יותר נמכר ככלי דו-גלגלי שלם. ה- Cucciolo נמכר אמנם מצויין, אך לא מנע את התהליך שהחל עם סיום המלחמה והסתיים ב- 1948 כשהחברה עברה לבעלות ממשלתית. וזה, באיטליה "היעילה", לא יכול להיות חדשות טובות. בעשור שאח"כ דוקאטי ממשיכה לייצר קטנועים ואופנועים קטנים. ב- 1955 מצטרף אליהם המהנדס פאביו טגליאוני (בעל ניסיון מירוצים בחברת מונדיאל) שעתיד לשנות את פני החברה ולהוביל אותה לכיוון שיעשה את דוקאטי מה שהיא היום: חברה שמירוצים הוא השם האמצעי שלה. טגליאוני הוא גם אבי מנגנון ה`דזמו`: מערכת שסוגרת מכאנית את השסתומים, מבטלת את הצורך בקפיצים ומאפשרת עבודה בסל"ד גבוה מאוד. המנגנון הזה, שהפך למאפיין של דוקאטי, הוכיח את עצמו כמוצלח החל מהמירוץ הראשון בו השתתף ועבר בסופו של דבר גם אל האופנועים ה"אזרחיים" בשנת 1968.
שנה אח"כ, ב- 69`, הונדה משיקה את ה- CB750 ופותחת את מלחמת ההספקים. דוקאטי מגיבים לכל העסק באיחור, אבל בוחרים בגישה אחרת: עזוב הספק, תביא התנהגות. בתחילת שנות השבעים טגליאוני מסיים את פיתוח מנוע הווי-טווין 90 מעלות: מנוע בצורת "L" שהופך להיות אייקון של דוקאטי. זהו מנוע ששומר על המימדים הצרים של מנועי הסינגל של דוקאטי עד אז, ומוציא הספק מכובד ביותר יחסית ל- V2, אך בלתי מספק לעומת הענקים שמתחילים להשתחרר מיפן. אבל הספק, כבר אמרנו, זה לא המשחק בדוקאטי. ה- GT750 של תחילת שנות השבעים אמנם היה חלש משמעותית מהמתחרים, אבל הציע התנהגות ספורטיבית עדיפה בהרבה הודות לשלדה, בולמים ובלמים מהשורה הראשונה.
המנגינה הזו שהתחילה עם ה- GT750 עתידה להפוך להמנון של דוקאטי. מערכת ה`דזמו` מוצאת את דרכה בסופו של דבר אל מנוע ה"L" 750, ואחרי שהוכיחה את עצמה במירוצים מגיעה לכביש ב- 74` עם ה- 750SS: אבי הדוקאטי הספורטיבי המודרני. שנה אח"כ יוצאת לאור גרסת ה- 900 האגדית, שעליה התבסס הכלי איתו ניצח מייק הילווד את המירוץ באי-מאן, אחרי 11 שנים של פרישה. משם, אגב, מתחילה הידרדרות כלכלית. הכלים היפנים הופכים יותר ויותר חזקים והדוקאטים הקשים והקיצוניים לא מצליחים לטפח שוק לגישה האלטרנטיבית שלהם. ההחלקה במדרון החלקלק לאבדון ממשיכה עד שנת 1985, השנה בה קג`יבה רוכשת את דוקאטי ומחלצת אותה מהאימפוטנציה של הבעלות הממשלתית.

מ- 851 ועד ל- 999 של ימינו
קג`יבה וקסטיליוני היו אלה ששכרו את מאסימו בורדי, המהנדס הגאון שפיתח את הדור הבא של מנועי דוקאטי שהתבסס על צורת ה- "L", אבל היה מקורר מים, עם ארבעה שסתומים והזרקת דלק. אתם מכירים אותו בתור המנוע של ה- 851 מ- 88`. ה- 851 התפתח ל- 888 שב- 1994 מוליד את ה- 916. אופנוע שאין הרבה מה לומר עליו למעט: שעל נעליך מעל רגליך! ה- 916, בעיצובו של טמבוריני, גורם לעולם האופנועים להזיל ריר ולטאטא את החול עם הלשון. הדגם, שזכה בסריות רצופות של אליפויות סופרבייק, היה לזיקוק של מסורת דוקאטי שהתבססה כמעט כולה על גרזנים מבוססי אופנועי מירוץ מנצחים.
אותה תחושה דוקאטית אחודה ומגורזנת על הכביש, עוברת עד היום בכל אחד מדגמי היצרן הבולונזי. בין אם מדובר באבי הסטריטפייטרים הסדרתיים כמו המונסטר, או אופנועי ספורט תיור כמו סדרת ה- ST המודרנית, או אפילו מוטאציות כמו המולטיסטראדה. ועוד לא אמרנו אף מילה על ה- 999 יורשו של ה- 916 האגדי.

במבט כולל על הנחת לה זוכה דוקאטי בשנים האחרונות, מתברר שההימור של טגליאוני על אופנוע צר בעל התנהגות ספורטיבית השתלם. דוקאטי מעולם לא היו האופנועים הכי חזקים בעולם, אבל המורשת של אופנועים בעלי התנהגות כביש מזוקקת למביני עניין היא תפיסה שאם לא היו חושבים עליה בדוקאטי - היה צריך להמציא אותה.