***[כתבה+תמונות]המלחמה לא תכריע את האופנוענים*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

"זה אינסטינקט אצלי. הפעם הראשונה שיצאתי לרכב בזמן תקיפות על העורף ומתח ביטחוני הייתה במלחמת המפרץ". גיא בן-ברק עורך מגזין `מוטו` יצא לרכב בתחילת המלחמה וחזר עם כמה תובנות


עם פרוץ המלחמה יצאתי עם האופנוע, על אספלט יולי הרותח, לגלח את הזיפים שצימחו הברידג`סטונים, אתם יודעים. אני חייב במצבי חרום כאלה את תחושת החופש והשליטה בגורל שהרכיבה מעניקה לי. קריאת תיגר על מי שמנסים להכריח, להגביל, לכלוא אותי, לאמור: הנה אני דווקא יוצא, חשוף, בואו נראה מה אתם יכולים לעשות בעניין.

בתחילה לקח אותי ה-R לכיוון דרום, לכביש שהמטוסים שממריאים מהבסיס הסמוך עוברים ממש נמוך. תמיד שאנחנו נפגשים - הם ב- 250 קשר בגובה קילומטר ואני נמוך יותר אבל לא איטי בהרבה - אני צורח אליהם שלום, לפעמים גם מנפנף עם יד שמאל. במיוחד אחרי שנודע לי שהבן של יוסק`ה ברנדס, מבעלי `מטרו` לשעבר וידיד טוב, הוא טייס F15. הפעם שעברתי שם הם המריאו כבדים, חמושים, רציניים, ילדים שובבים לעיתים קרובות על גז של איזה WR250F אבל בתא הטייס מקצוענים עד אימה. החבר`ה טוחנים מטס אחר מטס ואני אוהב ומעריץ אותם על זה. צעקתי. בטח צעקתי להם. והם גם שמעו...

אחר כך אנחנו על חוצה ישראל בדרך צפונה. ככל שמתרבים המסגדים מתמעטות המכוניות. וואדי ערה ריק, צומת מגידו יום כיפור. מדכא? ממש לא. מהקוקפיט של ה- R כל מכונית פחות על הכביש זה טוב, אוטובוס פחות בכלל טוב. במיוחד אם אתה בעניין של לטחון את כביש בית אלפא מלכישוע. מעולם לא ראיתי את הכביש הזה כל כך ריק, ועוד בחופש הגדול.
כנגמרים לי האוויר והאצבעות אני מנמיך לקדשאי. בית העסק העצום שלו ושל רעייתו רווית, `אביב סוכנויות`, מתנשא בפאתי עפולה, מעסיק עשרות עובדים, מפרנס המוני משפחות, המבנה שני בגודלו רק לבנייני היבואנים, אות ונס לפועלה האדיר של המשפחה הזאת. "תן לי D9 עכשיו" נוהם עלי אביב, "למה אין לי D9?! זה הכלי הכי אפקטיבי נגד מטענים - ההדף של המטען מתפזר באוויר תחת הכף ולא תחת גחון של טנק שם הכוח בחלל הסגור גדול לאין ערוך" הוא חותך. קדשאי, תרכיז נדיר של אומץ לב וציונות יוקדת, דרייב להנהיג, לנצח, שנאה לבירוקרטיה כי היא הורסת את המדינה ואומרת לו מה לעשות בעוד לו לא אומר אף אחד מה לעשות. מלך אמיתי. עלה יום קודם לקריית שמונה עם נדב לוגסי ומכלית 18,000 ליטר בנזין. אף נהג של נדב לא היה מוכן לעלות לעיר המופצצת ונגמר הדלק בתחנות המעטות שעוד פתוחות, אז אביב נהג את המכלית.

ממרחביה אני ממריא על הכביש המקיף את צידו הצפוני של עמק יזרעאל. נפלו במגדל העמק קטיושות באותו בוקר. זה ממש לא חכם לרכב על אופנוע שנופלות קטיושות, שהרי הגולות שהמנייאקים שמים ברקטות הללו חדרו פח של מכונית ממרחק של עשרות מטרים, לא קשה לתאר מה יעשו לחליפת פרת משה דיינזה 2.5 מ"מ שלי.
אבל זה אינסטינקט אצלי. הפעם הראשונה שיצאתי לרכב בזמן תקיפות על העורף ומתח ביטחוני הייתה במלחמת המפרץ. לפני 15 שנה, האזעקה הראשונה תופסת אותי על ה- F600 תוקף את רחובות תל אביב הנטושים. לא יכול להישאר בבית, עם החוסר אונים הזה, עולה על האופנוע ונוסע בלי מטרה, רק כדי להיות תוך כדי תנועה ולא ברווז נייח, חולף מול פרצופיהם הנדהמים של שומרי הקריה עטויי חליפות האב"כ.

אחרי ראשי הבטון של סדאם חוסיין חוויתי עם אופנוע (הפעם ימאהה FZR600) התקפת קטיושות שאמנם לא פגעו אבל עברו מה זה קרוב. היה זה בטיול `אוירופאן` (מועדון הרוכבים האקסקלוסיבי במדינה הכולל בעיקר טייסי חיל האוויר ואל-על) לצפון, ואנחנו עם כחמישים אופנועים, רובם כפולי-רוכבים, יושבים על הדשא בכפר הנופש של אכזיב ופתאום שריקות ופיצוצים. הדחף הראשוני היה לברוח, אבל אריק עזוז אמר "לא עוזבים אדמה תחת אש". אז נשארנו בבונגלוס עד שבחצות הצבא גירש אותנו משם. אריק, עם ה- F1100 שלו, רחלי ודגל חיל האוויר עם סמל ה`אוירופאן` הנצחיים גוערים בנהגי המכוניות ומתנוססים מאחור, הוביל אותנו למלון חוף התמרים בעכו. מיד פקד על פקיד הקבלה להעיר את אחראי המשמרת - ותוך דקות אולם המבואה של המלון הפך לחדר אירוח המוני. בשלוש בלילה. עם שרות מלצרים מלא. טוב מי שמכיר את עזוז לא מתפלא. דווקא מתאים עכשיו לשמוע את דברי העידוד שלו, טייס הפאנטום הכי מדליק במדינה, איש הפלדה והאלומיניום והפקנים מנהלל. חבר טוב אריק, מסר לי ד"ש באמצעות אשת המכירות ליוויה, והיא לא יכולה הייתה להירגע מעצמת דבריו של עזוז והנחרצות בה הוא מדבר. נחישות לא מוכרת אצלנו יותר.

במשרד המערכת מחכה לי גם מייל מדוד וקנין. הבחור קרוע. יושב בבולוניה וכותב לנו ולשבועון האיטלקי היוקרתי `מוטו ספרינט` כתבות נפלאות על מיטב חידושי השטח בעולם, כולל מאמר על דגמי השטח החדשים של שנת 2007 (גיליון `מוטו` 221). עיתונאי ואופנוען ששום דבר לא עוצר אותו. אבל הוא קרוע. הוא שם בעוד הלב שלו בנהריה, עם המשפחה שחוטפת קטיושות כל יום. וכאילו זה לא מספיק הוא קרוע בין השמחה על הולדת הבת הבכורה שלו ושל רעייתו גלית, לבין הבשורה שקיבל כי חברו הטוב, אהוד גולדווסר נחטף ע"י האויב. "אהוד היה אופנוען ותיק ומנוי ל`מוטו` מאז היה בן 15" כותב לי דוד, ובדיקה במחשב שלנו מעלה כי אכן מנוי `מוטו` הבחור. אהוד, כשתחזור הביתה בשלום, אני מתחייב לתת לך מנוי `מוטו` מתנה לכל החיים. רק תחזור.
ובקנה מידה אחר, אנחנו - השוק הדו-גלגלי - אוכלים אותה בשיתוק, כפי שניתן לראות בנתוני מכירות החדשים לחצי הראשון של 2006, המופיעים כאן באופו בלעדי (ראו קישור), היינו בעיצומו של תהליך צמיחה מרשים, עד שב- 13 ליולי זה נעצר.