***[כתבה + תמונות] מבחן: ב.מ.וו HP2*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

מד המהירות של ה- HP2 מטפס כאילו אנחנו על אופנוע כביש, רק שאנחנו על אופנוע שטח - בשטח, ובהרכבה... רז סוחט את המצערת בזמן שהנוף מתקפל סביבינו ואני כבר לא בטוח מה עדיף: עיניים סגורות או פתוחות?

מיקי אלקלס, אותו חדי-הזיכרון מביניכם בוודאי זוכרים כבעליו של ה- ק.ט.מ 950 אדוונצ`ר, החליף את האוסטרי בגרמני. אחרי היכרות עם מיקי והאופנוע אני לא חושב שיש התאמה מדוייקת יותר מהשילוב הזה. מיקי הוא גם בחור נדיב במיוחד, ובדיוק באותו האופן בו תרם לנו בזמנו את הק.ט.מ הייחודי שלו למבחן, כך גם הפעם עם הב.מ.וו R1200HP2 ושוב אנחנו מורידים את הקסדה בפני מיקי ונדיבות ליבו.

אחרי קרוב לשעה תמימה בה נדב שחם, מנהל מוסך היבואן, בודק כל בורג ופינה אפשרית באופנוע כולל לחצי אוויר לפי בקשתי, גובה רגלית הילוכים וכיוון סאג נכון למתלים עבור הרבע-עוף שיבלה על-גבו במהלך היום. כבוד, וסחטיין ענק למוסך ב.מ.וו. מאחר וככה צריך יבואן לדאוג שאופנוע שיוצא למבחן יהיה מכוון כדי לתת את התוצאה הטובה ביותר.

10:00 בבוקר יום יפה
סיבוב דאווין קצר בתוך ת"א מגלה שהאופנוע מאוד נמרץ בכל תחום שתיבחרו: היגוי טיל ותמרון זריז, שדה ראייה נהדר כפונקציה של מושב בשמיים (כן, עם הגובה שלי עדיף היה לעצור ליד איי-התנועה) ומנוע. אח, כן, המנוע. מדובר בפגז של מנוע! שילוב תכונות המנוע העולץ יחד עם מבנה השלדה והמתלים מניב אופנוע מאוד שמח. מאוד. כמות הטרור שתוכל להשליט סביבך ברכיבה עירונית תלויה ביחס ישר לכמה אתה מוכשר/מטומטם ברכיבה על אופנוע. אין יותר מידי מה לפרט לגבי היכולות העירוניות של האופנוע הזה מאחר והוא מתוכנן לאתגרי עבירות גדולים פי-כמה. משמע כל-עוד הגז פתוח האופנוע עובר, זאת לפחות התחושה המתקבלת.
120 קמ"ש, הילוך שישי. המצערת פוגשת את העצר, וכעבור חצי שנייה בה לוקח למנוע ומערכת ההזרקה להבין מה אני רוצה, ממריא ה- HP2 ל- 210 קמ"ש... לא חסר מומנט ולא בטיח. המהירות הסופית אומנם נמוכה יחסית לדגם הרגוע יותר ה- R1200GS, וזאת עקב יחסי ההעברה הצפופים יותר המתאימים לרכיבת שטח. עוד בכביש המהיר, מצליח ה- HP2 לשדר ספורטיביות חסרת פשרות יחסית לאותו אח דו"ש המוכר והחביב.
כלומר מתחיל להסתמן כאן כיוון: אם יכולות השטח של ה- GS אינם מספקות אתכם (כי אתם קצת לא נורמליים), אז במחיר מעט מהנוחות בכביש תקבלו אח קליל ושש-אליי קרב. נצטרך להשלים את קטע השטח של היום כדי להחליט, מה שכן נראה כי בכביש זה אכן המצב. יחסית ל- GS ה- HP2 ספורטיבי, קל ומשחר לטרף אחר פניות וגזים בסיבובים (כמו-גם אופנועים אחרים שיוכל להכות ולמרות הצמיגים הלא אופטימליים לשימושי כביש). אך זאת במחיר ויבראציות מודגשות ומושב קשיח יותר פלוס שיוט בהרגשה כי המנוע "עסוק" יותר מגרסת הדו"ש.

פגז ושמו רז
בוודאי שמעתם על רז היימן, בכירי רוכבי השטח בישראל, בוגר הדקאר, מתחרה מצליח בליגות הראלי, האנדורו ולעיתים במוטוקרוס, בוחן השטח של `מוטו` והנווט הטוב בישראל בהפרש דמיוני; אולם כנראה לא שמעתם איך זה להיות מורכב של רז, בשטח, על אופנוע שטח שמתמודד באופן הרציני ביותר על תואר "הדבר הכי מהיר על שני גלגלים בדרכים לא סלולות". ואת זה בדיוק אתם עומדים לקרוא: שניות ספורות אחרי שהנפנו רגל מעל המושב (הספקנו בינתיים להתרחק מביתו) חזרתי לגיל שלוש - עת הייתי מהופנט למד-המהירות של האלפא של אבא שלי כשברקע נמרחים הברושים של כביש הסרגל נטול-הניידות והמסוקים. רק שהפעם אנחנו בשטח, ובחיי-אלוהים שהיו רגעים בהם היינו יותר קרובים ל- 200 מאשר ל- 100 (ואני לא מתכוון ל- 151 קמ"ש). כל תפיסת המרחב שלי השתבשה, ואם עד לפני כמה דקות ידעתי לפחות איפה הצפון, הרי שעכשיו הדבר היחיד שידעתי הוא שאני בגיהינום, או לכל-הפחות עומד בתור. באמת שאני לא יודע להסביר את זה בצורה נורמאלית, אבל טיסת הטאנדם הראשונה שלי עם רוכב ראלי על-גבי אופנוע עם מעל 100 כ"ס בשביל כורכר חתחתי, דמתה באופן מוזר לרכיבה בכביש מהיר. כולל הטיות שקרובות ל- 45 מעלות וכל הסיפור של הנוף שנמרח מסביב. חמיקה מזדמנת אך לא בלתי-מיומנת של האיש והאגדה מבורות ושאר מריעין בציר ההתקדמות שלנו, דמו מאוד לזיגזוג אופנוע ספורט בכביש מהיר דו-נתיבי סביב גרוטאות הפח הבולמות את התפרצותו לפנים. מה זה בעצם אומר? שהוא עוד יכול לרכב מהר יותר!
אם הייתי מסוגל לדבר, אני מניח שהייתי מבקש שנעצור, רק שהיו שתי בעיות: הראשונה הייתה שממש נהניתי מכל הסבל הזה, והשנייה היא התזמון. בקטעים הבודדים בהם ירדנו למהירות שאם הייתי אומר משהו (צורח) הוא היה יכול לשמוע, והכוונה להאטות לקראת פניות, מעבר למאמץ בו הייתי נתון כדי לא להימרח עליו ולערער את שליטתו באופנוע שגם כך נראתה גבולית ביותר (אך היא ממש לא כזו), הייתי צריך להתמודד גם מול השאלה - האם אופנוע במשקל הזה ועמוס בזוג רוכבים יכול להתמודד עם הרדיוס הקרב בשילוב המהירות הנוכחית? כדי לקצר לכם את תהליך, התשובה הייתה מאמץ תנכ"י להישאר על האופנוע בזמן שרז טוחן את האמא של הגז דרך ההילוכים, כשהצמיג האחורי של הבימר המפלצתי אוחז איתן בקרקע הבוגדנית עקב המשקל הרב. התוצאה היא שוב המהירויות הפסיכיות האלה בשטח. חולי נפש רוכבי-הראלי האלה...

משהו שונה לגמרי
הב.מ.וו HP2 הוא אופנוע צעיר, רענן ושובב הרבה יותר מהאח הדו-שימושי, R1200GS, אך משמעותית פחות נוח לטיולים ובוודאי בהרכבה (גם אתם לא מורכבים בשטח מאחורי רוכב ראלי). אבל הרי אפילו בפאריז-דקאר כבר לא משתתפים דו-צילינדריים... למה לבנות כזאת מכונה/בהמה מופלאה ומושקעת? מעבר להפגנת יכולת נוספת מצד ב.מ.וו, שמזה שנתיים פשוט לא עוצרת במירוץ החידושים, הדגמים וההשקעות, הרי שמדובר ביריב לק.ט.מ 990/950 אדוונצ`ר שמוכר ממש לא רע בשוק האמריקני, וכמובן גרסה משלימה, קרבית וספורטיבית ל- R1200GS רב-המכר ההיסטרי.

נכון שלא מדובר בנוחות של סוזוקי וי-סטרום או הונדה ואראדרו, אך מצד שני הבימר הזה ממש לא יקיא את אחת מבוכנותיו כדי להוציא גימלים לפני שנכנסים לשטח "על-אמת". ושוב נכון, שלא מדובר בעז-סלעים קופצנית, אבל אם אתה בחור גדול וחזק, גבוה, בעל ביצים גדולות ושעירות ומיומן ברכיבת שטח - באמת לא נראה לי שיש מישהו או משהו שיוכל לעצור אותך עם ה- HP2.
היגיון? אין כאן היגיון. במחיר שהאופנוע הזה עולה, 185,400 שקל לפני תוספות (ורק שיהיה ברור - רגליות מורכב זה תוספת), אפשר לקנות שלושה אופנועים שיענו על כל צורכיכם ברכיבה על שניים. אבל אף אחד, למעט אולי המתחרה מבית ק.ט.מ אותו נצטרך לבחון גב לגב כדי להחליט, אף אחד לא יוכל לספק חווית רכיבה אולטימטיבית ומגוונת כפי שסיפק לי הב.מ.וו R1200HP2 המופלא.

תמונות: