***[כתבה+תמונות]מבחן: סקודה אוקטביה קומבי RS*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

איך הגיב נהג האימפרזה טורבו לסטיישן הכחולה שעקפה אותו במהירות? מי לא הצליחו לנחש מהי מהירות הנסיעה, ובאיזה חלק של הסקאלה אפשר עדיין לדבר בלי שהרעש יקטע את השיחה. נהיגה ראשונה באוקטביה קומבי RS

מכירים את החידה איך מכניסים ארבעה פילים לחיפושית? אז הנה לכם חידה קשה יותר: איך מכניסים את כל המשפחה למכונית ונוהגים מהר בלי שאף אחד מהם ירגיש. לבני אנוש יש מין פרצוף כזה שהם עושים כשהם מהרהרים בינם לבין עצמם ותוהים אם מה שעיניהם רואות אכן קיים במציאות. כך נראה פרצופו של נהג ה- WRX שעקפתי בפיתולי הכביש היורד ממצפה רמון. כשאתה נוהג בגרסה הספורטיבית של האימפרזה, אתה לא מצפה להיעקף על ידי כלי רכב אחרים, ובטח שלא על ידי אוקטביה. כן-כן, זו שמיוצרת על ידי היצרן הצ`כי-גרמני שמזוהה בארצנו בעיקר עם מוניות ועם מכוניות ללימוד נהיגה.

נהג ה- WRX הזכיר לי מקרה שנהגתי בכביש מפותל בדרך שבין פירנצה לסן-מרינו שבאיטליה לפני מספר שנים; אחרי קרוב לשעתיים של נהיגה באלפא המענגת ההיא, בפיתולים המחייבים שימוש בהילוכים שני ושלישי בלבד, יכולתי להישבע שאין משהו או מישהו שיוכל לעקוף אותי. אלא שאז נראה בראי כתם קטן וירוק, וזה הלך וגדל מרגע לרגע; לא עבר זמן רב והכתם נהיה פוסטר המקשט את חלונה האחורי של האלפא שלי. הכתם, כלומר הפוסטר, זאת אומרת הפיאט פנדה הזערורית, תפסה אותי לגמרי לא מוכן ועקפה אותי כאילו עמדתי במקום. כמה פניות לאחר מכן היא כבר נעלמה הרחק לפנים, ורק צליל האגזוז הרועש שלה נשמע למרחקים. באותו רגע למדתי שהמשפט What you see is what you get לא תמיד נכון.

קומבי-נע כחולה
האוקטביה קומבי החדשה נראית טוב. זאת כמובן בהנחה שקנה המידה שלנו הוא מכונית משפחתית בגרסת סטיישן. העיצוב שלה משדר אלגנטיות וסולידיות ואינו `אנמי` כמו זה של הגרסה הקודמת. ובחליפה הכחולה שלבשה מכונית המבחן - אפשר כמעט לדבר על יופי. אבל אל תתנו למראה החיצוני והמופנם להטעות אתכם משום שבתוך המכונית הזו החביאה סקודה - חיה אRSית במיוחד. מנוע טורבו וגיר ידני המגיעים היישר מהגולף GTI, אגזוז ניקל כפול מאחור, חישוקי 18 אינץ` וגומי שמן ברוחב 225 וחתך 40 רומזים שהמבחן הזה הולך להיות חם ומהיר; 7.5 שניות מעמידה למאה קמ"ש ומהירות מרבית של 240 קמ"ש מעמידים את הסטיישן המגודלת הזו ראש בראש עם כמה ממכוניות `הוט-האצ`` ספורטיביות מהטובות ביותר בשוק. לפני שנגלה לכם כמה מרשרשים ידרשו מכם עבור התענוג, נוסיף ונאמר שרשימת הפינוקים בגרסת ה- RS כוללת בין השאר הגה, ידית הילוכים ומושבים מצופים עור, בקרת אקלים מפוצלת, מחשב דרך, דוושות מתכתיות, בקרת שיוט ומערכת שמע מקורית. המחיר - 200 אלף שקל - עשוי להיחשב לא יקר עבור משפחתית בעלת ביצועים ספורטיביים כאלו, אבל בינינו, כמה אנשים אתם מכירים שיהיו מוכנים לשלם את הסכום הזה עבור מכונית משפחתית מתוצרת `סקודה`?

הנהיגה באוקטביה רגועה ונינוחה. נוחות הנסיעה טובה, אם כי מורגשת נוקשות מסוימת. רעש המנוע כמעט אינו נשמע, ומלבד רעשי רוח קלים, השקט נשמר גם כשמד-המהירויות מורה על הצד הפלילי של הסקאלה. בסוד אגלה לכם שגם ברבע האחרון של הסקאלה עדיין אפשר לנהל שיחה רגועה עם הנוסעים ברכב. השקט, היציבות והנינוחות הללו כה מטעים, עד שאפילו שאר הבוחנים שנתבקשו לנחש את מהירות הנסיעה בלי להציץ במד-המהירות העריכו אותה בכ- 60 קמ"ש פחות מהמהירות האמיתית!
המושבים בעלי העיצוב המעניין (שחור ולבן) נראים ותומכים מצוין, אך נוחים קצת פחות. התחושה בתא נוסעים שאיכות ההרכבה בו כה טובה, החומרים איכותיים, ורשימת הפינוקים כה ארוכה, היא של סגמנט גבוה יותר מזה שהאוקטביה הזו משתייכת אליו, תענוג.

מנוע ה- 2.0 ליטר טורבו בעל 200 כוחות הסוס מפיק מומנט של 28.6 קג"מ הזמינים כבר מ- 1,800 סל"ד נמוכים ומאפשר להאיץ בקלילות בהילוך הגבוה ביותר, בכל עקיפה בכביש בין-עירוני. השהיית הטורבו כמעט אינה מורגשת, הדחף מוחשי והכוח זמין כמעט בכל מצב וללא מאמץ - נהדר. התיבה, בעלת שש מהירויות, מחולקת היטב, ושילוב ההילוכים הקל והמדויק מזמין. את הדרך במורד המהירות ה- RS עושה טוב לא פחות בזכות ארבעת הדיסקים המגודלים וכמובן הקליפרים הירוקים (ירוק בולם טוב יותר, נכון?), חבל רק שהתחושה בדוושה אינה טובה מספיק.

סטייתו של הכותב
כידוע, לכתבי רכב יש מן סטייה כזו המעוררת בהם את הצורך לבדוק עד כמה המכונית מהנה לנהיגה. שלא כמו במבחני רכב אחרים, בגרסתה האתלטית של האוקטביה יש לכך הצדקה, ולכן סטינו אל הכבישים המפותלים ופצחנו בריקודים. למרות הקשר המשפחתי לגולף, האוקטביה אינה מרגישה קלילה כמוה. שעשועי זנב בהחלט אפשריים, אך אינם מרגישים טבעיים עבור גרסת הקומבי המגודלת. עם זאת, קל מאד לשלוט בה, וכיף לנהוג בה מהר מאוד. בזכות רזרבות האחיזה העצומות, נהיגה מהירה אינה הופכת מיד למבחן אמיתות לתאוריות התת-היגוי וההיגוי-יתר, ורק לחיצה בריאה על הדוושה הימנית בשיאה של פנייה מהירה, תשלח את חרטום המכונית לחפש קו נסיעה חדש מחוץ לסיבוב. אלא שאז תתעורר לה משנתה כלבת השמירה האלקטרונית ובנשיכת בלם קצרה תחזיר את החרטום הסורר למקומו. ההגה בעל המשקל המצוין מצליח לשלב דיוק עם רמת תקשורת סבירה, ועם זווית גלגול שטוחה, משרה על הנהג ביטחון רב.
נדמה שהאוקטביה RS עושה הכל; היא נוחה, שקטה, מהירה, מתנהגת, ומפנקת, וזה עוד לפני שהגענו לתחום השימושיות שגרסת הקומבי באמת מצטיינת בו. מרווח הפנים שלה מצוין (למעט מחסור קל במקום לרגל ימין במושב הנהג), יש לה שפע תאי אחסון, ובכלל זה תא כפפות מקורר ותא מטען ענקי (580 ליטר) עם אפשרות לקיפול המושב האחורי כמובן. גם תחום הבטיחות שופע כל טוב, עם כל בקרות היציבות, הבלימה והמשיכה, לחץ אוויר בצמיגים, שש כריות אוויר וארבעה כוכבים במבחן הריסוק.

סוגרים חשבון
אז מה בכל זאת חסר? קהל יעד. מצד אחד אין מדובר בגרסה ספורטיבית מסובבת ראשים, שתוכל להתחרות באימפרזה WRX המוחצנת למשל. אין לה צליל מנוע מוחשי, אין כונסי אוויר, וללא החישוקים הגדולים וכמה פרטי עיצוב מוצנעים היה אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בגרסת ה- 1.6 ליטר של השכן. מצד שני, קשה לי לחשוב על משהו מהיר, מהנה ושימושי כל כך בפחות מ- 200 אלף שקל. ואולי הקונה הפוטנציאלי של המכונית הנהדרת הזו הוא אותו בעל משפחה מהחידה שבתחילת הכתבה. זה שמחפש חיית פרא מבויתת, שאינה נושכת. הוא אינו מוכן לוותר על המהירות ועל היכולת הספורטיבית, ובלבד שבת הזוג במושב שלידו לא תרגיש. לה הוא יספר שזו `כולה` סקודה ...