[כתבה]האמת על ביטוח החובה באופנועים F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

<~MaTi~>

ביום שני נתחיל כולנו בפעולות המחאה נגד העלאת תעריפי ביטוח החובה, רגע לפני כדאי שכולנו נכיר את ההיסטוריה ואת האמת – שיהיה ברור לנו עד כמה אנחנו צודקים

כמו בכל שנה בעשור האחרון, רגע לפני סופה מתעוררים רוכבי הדו-גלגלי ומגלים שמנסים לייקר להם את ביטוח החובה, בשם הרפורמה, התחרות והשוק החופשי. לא פעם מנפנפים מולנו בנתונים ובעובדות וחלק מאיתנו טועה וחושב שיש בהם אמת. רגע לפני שמתחיל המאבק שלנו בתעריפי הביטוח, כדאי שנדע את האמת כדי שנוכל להשיב לכל המקטרגים אותנו.
שיעור בהיסטוריה
כדי להבין את חוק ביטוח החובה צריך לחזור כמעט 40 שנים לאחור לשנות השבעים של המאה הקודמת. כנסת ישראל, מתוך מחשבה סוציאלית אמיתית ותוך דאגה כנה לציבור בארץ חוקקה חוק ייחודי שאין כמעט כמותו ברחבי העולם. החוק קבע בפשטות שכל נהג חייב לרכוש ביטוח חובה וכל נפגע גוף חייב לקבל פיצוי ללא קשר לאשמה. כלומר, אם נפגעת בגופך בתאונת דרכים אתה זכאי לפיצוי ע"פ קריטריונים, ללא קשר לסיבת התאונה או מי אשם בה. גובה התעריף שנקבע היה מדורג, בעלי רכבים גדולים שילמו יותר, ובעלי רכבים קטנים שלמו פחות – כלומר המבחן היה סוציאלי העשירים סבסדו את העניים. באופן כללי החוק היה מוצלח מאוד ונתן מענה ראוי לנפגעים בתאונות דרכים אך היו לו שתי מגרעות עיקריות: הראשונה חברות הביטוח שניהלו את הכספים חגגו והרוויחו הון עתק, על חשבון הציבור, עקב תעריפים גבוהים. השנייה, החוק גרם לכך שאשמים ואחראיים להתרחשות תאונה, בעיקר אלו שאינם נהגים מתחמקים מחקירה ועונש. למשל, אם כתוצאה מהשקיית גינה ציבורית, רוכב אופנוע החליק על המים שזרמו לכביש ונפגע, אף אחד לא יבוא חשבון עם האחראי להשקיה אבל לנו ייקרו את תעריפי הביטוח.
המעבר של ישראל למשק כלכלי פתוח ותחרותי הוליד כמה תופעות לוואי שאינן בריאות. בהקשר שלנו התחילו ליחס תעריפים תחרותיים לביטוח החובה. האוצר, שהבין שחברות הביטוח גוזרות קופון שמן, התחיל לפני כ- 10 שנים בתהליך של רפורמה בביטוח החובה – מטרת הרפורמה הייתה ברורה, הוזלה בתעריפי ביטוח החובה. הרפורמה הטיבה עם מרבית ציבור הנהגים שראה בשנים האחרונות את מחירי ביטוח החובה צונחים בעשרות אחוזים אבל פגעה דווקא בנהגים צעירים, בכאלו שמחזיקים רכב זול וישן ובעיקר בנו רוכבי האופנועים והקטנועים.

כיצד מתנהל ביטוח חובה כיום
כמו בכל התנהלות עסקית, חברות הביטוח העדיפו להשקיע מאמץ ולהוריד תעריפים לנהגים שנגרמים להם פחות נזקים. כלומר ככל שהרכב בו אתה נוסע, יקר יותר, בטוח יותר וכבד יותר תשלם פחות. עלות ביטוח החובה למרצדס יוקרתית שעולה יותר ממיליון שקלים זולה יותר מהעלות לרכב קטן וישן שעולה 5,000 שקלים. ומעבר לכך חברות הביטוח הורשו לסרב לקבל מבוטחים שאינם מוצאים חן בעיניהם ולהפנות אותם ל`פול`, שם התעריפים גבוהים ב- 25% מתעריף האמצע שקובע משרד האוצר. נחשו לאן מופנים כל רוכבי הדו-גלגלי, לפול כמובן. מכיוון שכולנו בפול ומכיוון שאנחנו פגיעים יותר הפול מפסיד כסף ודורש להעלות את התעריפים כדי שלא ימשיך להפסיד. לכאורה נראה הגיוני, אבל למעשה כאן מתחיל הבלוף הגדול שגורם לאוצר לנסות להעלות את תעריפי ביטוח החובה לדו-גלגלי פעם נוספת.
האם יש אמת בדברי האוצר או במילים אחרות הבלוף הגדול ומה ניתן לעשות
1. חוק ביטוח החובה הוא חוק סוציאלי בעיקרו וככזה מבחן התשלום הוא מבחן הכנסה ולא מבחן ההוצאה. כלומר, עשיר ישלם יותר ועני ישלם פחות. האם מישהו באוצר מעלה בדעתו שזקנים וחולים ישלמו יותר בגין ביטוח בריאות ביחס לצעירים ובריאים – הרי המדד היחידי לתשלום ביטוח הבריאות הוא מבחן ההכנסה, אישה בהריון לא תשלם יותר מגבר צעיר רק בגלל שהוצאותיה הבריאותיות גדולות יותר.
2. האוצר טוען שבשוק תחרותי לא יתכן שנהגי המכוניות יסבסדו את רוכבי האופנועים. כלומר האוצר נרתע מכל סבסוד. זהו כמובן בלוף גדול של האוצר בנוגע למדיניות סבסוד ולביטוח, מפני שכל מהות הביטוח היא סבסוד. אלו שאינם נפגעים משלמים לאלו שכן נפגעים, מי שנגנבה מכוניתו מסובסד ע"י נהג שמכוניתו נותרה במקומה בלילה וכדומה. מדינת ישראל מסבסדת את מחיר הלחם מפני שחשוב לה הדבר וגם עלות התחבורה הציבורית לישובים מבודדים מסובסדת בגלל האינטרס הציבורי. מכיוון שיש למדינה אינטרס בתחבורה דו-גלגלית הטיעון שלא יתכן סבסוד אינו במקומו.
3. שוק חופשי מול חוק שהוא חובה. תחרות חופשית מתנהלת על מוצרים שאינם חובה. אם מחיר ארוחה במסעדה יוקרתית גבוה לנו כצרכנים אפשר לוותר על הארוחה בה, אבל אם המדינה מחייבת אותנו לאכול במסעדה יוקרתית, עליה לדאוג שהמחיר יהיה שווה לכל נפש! כך כאשר הביטוח הוא חובה ולא רשות על המדינה לדאוג שהעלות תהיה סבירה לכולם ולא ניתן להחיל כללי שוק חופשי על מוצר שהוא חובה.
4. הגורם האחראי. אנחנו הרי נפגעים יותר בתאונות דרכים אבל במרביתן האשמה אינה עלינו. על פי החוק הנוכחי מי שנושא בתשלום הנזק הוא המבטח של הניזוק. כך שלמרות שלרוב האשמה אינה בנו, המבטח שלנו נושא בנזק ולחובתו נרשמת ההוצאה ולו נגרמים ההפסדים. אם היו משנים את אופן חלוקת תשלום הנזק, כך שהמבטח של המכונית ישא במרבית תשלום הנזק (הרכב אחראי יותר) שנגרם לא היה שום צורך בהעלאת התעריפים – להיפך ניתן היה להורידם.
5. השתתפות עצמית – כבר לפני חמש שנים הצענו לאוצר לקבוע בתאונות אופנועים השתתפות עצמית בגובה כמה אלפי שקלים. חלק גדול מאוד מההוצאה שנגרמת לחברות הביטוח היא בגין תאונות קלות שנזקן מועט. השתתפות עצמית לרוכבי אופנוע הייתה מאפשרת להוריד את התעריפים ולא להעלותם.

האוצר כדרכו מעדיף לא להתמודד עם הטענות, להתעלם מההצעות לפתרון ולהעדיף את המבט הצר של העלאת התעריפים. לא משנה לו אם בדרך נגרמים נזקים אדירים לציבור רחב העיקר שהוא ממשיך לשמר את המנטרות המיושנות שלו.

האם יש פתרון למצב, או במילים אחרות מה לעשות

המאבק בתעריפי הביטוח הוא ארוך ומתמשך, אם יורשה לי להתנבא בדצמבר תימצא פשרה והתעריפים לא יועלו או יעלו במעט – עד לפעם הבאה!
ניהול מאבק מתמשך ללא פשרות, מבלי להסתפק בהישגי ביניים קטנים יכול להוביל לתוצאה המיוחלת. המאבק הוא שלנו ושל החברה הישראלית, אסור לו להיגמר עכשיו, עלינו להמשיכו עד שישונו כללי המשחק כמו בהצעות לעיל (או רעיונות אחרים טובים), ואז ירדו המחירים. המאבק צריך להיעשות מול כל הגזרות; כנסת ישראל, הממשלה, המפקח על הביטוח, מאבק ציבורי והפגנות כוח.

יום שני הקרוב הוא מבחן כוח לכולנו, אם נגיע לכיכר המדינה, בבוקר, נחנה במקומות חנייה של מכוניות ונתנהג בדיוק על פי ההוראות של ועד הפעולה נוכיח את כוחנו ונזכה בנקודות ציבוריות. צריך לזכור שזהו רק מהלך אחד קטן שחייב להיות לו המשך, במקביל כל הפעילים מאחורי הקלעים מול הרשויות השלטוניות כמו דרור גולדמן מאיגוד יבואני הרכב הדו-גלגלי, גיא בן ברק – עורך `מוטו` ועוד אנשים יקרים ואנונימיים חייבים להמשיך בפעילותם המבורכת ללא הפסקה עד שישונו כללי המשחק. אם נמשיך להתעקש לבטח נצליח – פשוט מפני שאנחנו צודקים.