[כתבה+תמונות]מבחן: סיטרואן C2 VTS F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

<~MaTi~>

לפני קצת יותר משנה נהגנו בה בכבישי צרפת, אבל רק עכשיו היא מגיעה לישראל. היינו חייבים לקחת אותה שוב לסיבוב כדי להבין מדוע היא גורמת לפרץ רגשות נוסטלגית אצל האחרים ולבדוק אם באמת מכוניות הספורט `של פעם` טובות יותר

את חנות המשקפיים הגדולה בעולם אל תחפשו במילאנו, בפריז או בניו יורק. החנות הגדולה בעולם שייכת לזמן, ובה מחלקים חינם משקפיים ורודים לכל אחד שרוצה להביט בעברו. במשקפיים הללו כל אחד מאתנו יכול לראות ממרחק של עשרים שנה כמה `מכוניות הספורט ההן` היו מדהימות ואיך הן הצליחו לרגש אותנו. בעלי המשקפיים הוורודים במיוחד יכולים אפילו למצוא לספורטיביות של פעם לא מעט צידוקים שונים; המשקל העצמי של המכוניות אז, ההגה חסר התגבור ועוד אינספור `עובדות` טכנולוגיות שונות ותירוצים מוטוריים אחרים.

פרספקטיבה
גם טירונות במשמרות המהפכה האירניים תיזכר לאחר עשרים שנה כחוויה נוראה הרבה פחות ממה שהייתה באמת. הזמן שחולף יודע לצייר אצלנו פרספקטיבה שונה בכל היבט. הוותיקים שביניכם עוד זוכרים את הימים שמשפחה שלמה יכלה לנסוע לאילת באסקורט 1.1 ליטר עם מזרנים על הגג ובלי מזגן. אף אחד לא יזכור שהיה אז צפוף או חם. ככה זה, הסתדרנו. היום כל מכונית סופר-מיני מציעה מרחב גדול משמעותית מאותה אסקורט, ולמרות שיש בה מזגן והיא מהירה ונוחה יותר – זה נראה לנו סיוט לדחוק את כל המשפחה ולנסוע בה יותר מחצי קילומטר לקניון.
שיטוט בפורומים שונים חושף בעיה שבחנות המשקפיים של הזמן כנראה לא שמו לב אליה; הם מחלקים שם משקפיים ורודים שמאפשרים לנהגים צעירים להביט אל העבר שלא היו בו. האם יש כאלה שיכולים `להיזכר` במכוניות הספורטיביות שלא נהגו בהן מעולם? כנראה שכן. מצחיק שרוב הטיפוסים הנוסטלגים הללו יודעים לשנן כל שורה ממשנתו של עיתונאי רכב זקן שכתב את רשמיו בימים בהם קורטינה 1.6 עם קפיצי עלים נחשבה משפחתית חורכת אספלט. היום הדברים נראים אחרת, וגם אם איש אינו מוכן להודות בכך – הסטנדרטים שלנו גבוהים הרבה יותר..

דז`ה וו
את הסיטרואן 2C בגרסת ה- VTS הספורטיבית פגשנו לפני יותר משנה בכבישי צרפת; יותר מ- 2,000 קילומטרים ברחבי ארץ הבאגט עזרו לנו לעמוד אז על טיבה בכל היבט, אבל עם הנחיתה בנתב"ג ומחיאות הכפיים במטוס מיהרנו לשים עליה את ידינו כדי לבדוק אם היא לא שכחה משהו בנכר ולבחון איך נראים בעיניה הכבישים המקומיים. גם את ה- VTS הזו קיבלנו למבחן במדי קרב אדומים ובנעלי ספורט בקוטר 16 אינץ` עם סוליה ספורטיבית במיוחד (195/45), ואחרי מבט בוחן גילינו שהיא גם לא שכחה דבר; את דוושות האלומיניום המחוררות, את מושבי הספורט התומכים במיוחד, את ידית ההילוכים המתכתית, את ההגה מצופה העור ואת כל האביזרים ההכרחיים. היא שכחה רק את הצבעוניות בתא הנוסעים; מכונית המבחן הגיעה עם תא נוסעים מרופד בשחור, אולם ב`לובינסקי` טוענים שאפשר לקבל אותה גם עם תא נוסעים בשילובי צבעים אחרים.
אחרי שבדקנו שהכל נמצא, סובבנו את המפתח והערנו את מנוע ה- 1.6 ליטר ואת 125 סוסיו. עד הרמזור הראשון כבר נזכרנו שיחידת הכוח הזו די חלשה עד תחום הסל"ד הבינוני, וכדי לשמור על קצב התקדמות טוב – היא מעדיפה להישאר בתחום שבין 4,500 ל- 6,500 סל"ד. וכדי לסייע לה להישאר שם השתמשה סיטרואן בטריק מן העבר – גיר קצר. כמה קצר? בואו נגיד שבמהירות של 130 קמ"ש, מחוג הסל"ד (שנמצא אגב במיקום בעייתי ומוסתר על ידי ההגה בתנוחות נהיגה מסוימות) חוצה את קו ה- 4,500 סל"ד בהילוך החמישי. הגיר הקצר אולי מעניק בונוס נאה של תאוצות זריזות יחסית כמעט בכל מצב (8.3 שניות למאה), אבל הוא גובה את המחיר מהאוזניים של הנוסעים – והצליל של מנוע ה- 1.6 הזה אינו מלהיב במיוחד. ההגה המתוגבר חשמלית מהיר מאוד (2.6 סיבובים מנעילה לנעילה). הוא משנה את משקלו בהתאם למהירות הנסיעה ומקל את התמרון בתוך הכרך (גם אורך כללי של 366 ס"מ תורם לעניין). כשיוצאים מהעיר והולכים לחפש כביש מפותל ונטוש מגלים את פרצופו האמיתי של ההגה; כיאה למכונית עם בסיס גלגלים קצרצר (232 ס"מ) הוא חד מאוד ויודע לכוון את האף של הסיטרואן בדיוק רב לנקודה שעיני הנהג מביטות אליה. אף שחסרים לו מעט היזון חוזר ומשקל – זהו אחד ההגאים הטובים שבנמצא במכוניות סדרתיות – ובוודאי כאשר מדברים על מחיר בסדר גודל כזה.
גם אחיזת הכביש של ה- VTS מצוינת בזכות הגומי הספורטיבי והמתלים הקשיחים השומרים על המרכב מאוזן, אך גובים מחיר יקר - יקר מדי - בסעיף נוחות הנסיעה. מחיר כזה שעשוי לצנן לכם את ההתלהבות מהר מאוד בכביש - אפילו לא משובש יותר מדי.
אחרי לא מעט פניות וסיבובים במהירות שלא הייתה מביישת גדולות וחזקות ממנה, ה- VTS סירבה להתעייף; הבלמים המעולים שמרו על כוח הבלימה שלהם ובקרת היציבות העדיפה להביט מהצד מנותקת כיצד המרכב האדום והקטן משליך את עצמו מפנייה לפנייה. היחיד שאיבד את הסבלנות היה המנוע שהעדיף לשלוח אותנו אל הגיר בכל פעם שביקשנו ממנו לצאת מתחום הסל"ד החביב עליו. הוא גם דאג להודיע לנו כמה קשה הוא עובד.

גילוי נאות
בשמונה השנים האחרונות חיי שלובים בחיי אחת המכוניות המהנות ביותר שייצרה סיטרואן מעולם – AX GT. אף שהיום היא רחוקה מאוד ממצבה הסדרתי, אני זוכר טוב מאוד את זוויות הגלגול שהיו לה פעם, את האחיזה הרפה ואת ההיגוי המקורי שלה. האמינו לי, זה אופנתי מאוד `להיזכר` ב`מכוניות הספורט ההן` כאילו היו יצירות מופת על גלגלים. הן אכן היו – אבל אז. היום הסטנדרטים שלנו שונים וגבוהים יותר, אבל אין כמו המשקפיים הוורודים של הזמן, הא?
לכל מי שמתגעגע לספורטיביות של פעם היינו רושמים סיבוב גדול ב- VTS כפול שלוש פעמים ביום כדי להיגמל. במחיר של 120 אלף שקל אנחנו מוכנים לסלוח לה על המנוע הרועש וחסר הגמישות, על הקופצניות המוגזמת ועל מושבים שהיו יכולים להיות נוחים קצת יותר. במחיר הזה אנחנו יותר משמחים לקבל מכונת נהיגה אמיתית שמתנהגת מדהים ואפילו נראית מצוין. שאפו לובינסקי.

תמונה