***[כתבה+תמונות]צהוב לוהט!!!*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

טנדר על בסיס ניסאן פטרול עם גלגלי 35 אינץ`, מרכב מקוצר ומכלולים מקוריים מוכיח עד כמה מוצלח המקור


מתגלגלים החוצה מהמוסך כשרעש יניקת האוויר למנוע מהדהד בתא הנהג. כיכר אחת ושלוש מאות מטר מאוחר יותר ואנחנו על דרך עפר בשדות העמק, טסים מתחת לטווח המכ"ם וחיוך של הנאה נמרח על הפרצוף. רק כמה דקות קודם הידקתי את עצמי למושב וידעתי שהיום יהיה יום מעולה. הטורבו פורק בקולות יניקה עצמתיים, מלפנים השביל חוצה חומה תחומה בירוק של חיטה, ובמראה נעלם חקלאי על טרקטור בתוך ענן אבק שלא שוקע. אני מתנצל, סבלנות היא לא הצד החזק שלי, אז רמזתי בעדינות לעמיחי שיעוף כבר מההגה ויתן לי לנהוג. מתחלפים. לפני שבעליו של הרכב הספיק להגיד "הבולם ש..." העברתי את הידית ל- drive, והדבקתי את הדוושה לרצפה...

חזרה לחיים
הגרזן הצהוב בו ישבתי הוא ניסן פטרול סדרתי משנת 2001 בבעלותם של האחים עמיחי ויהודה ביטון ומוני כהן ממוסך מוני שבעפולה. את מוני ועמיחי פגשנו בבוקר שמשי במוסך, ואחרי מבטים מלאי תשוקה מעל ומתחת לניסן התיישבנו על כוס קפה כדי לשמוע כמה פרקים בהיסטוריה של הרכב ואדוניו. עמיחי מתחיל ומספר שאחרי תאונה שעיוותה את אחוריו, נקנה הפטרול ע"י יהודה ומוני והובל אחר כבוד אל הליפט. מהארון נשלפו הדיסקים והרתכות ובמשך כמה חודשים עבר הרכב שינוי תדמית מקיף.
השלב הראשון היה יישור הקורות האחוריות וקיצורן ב- 30 ס"מ. כל זנב הפטרול נעלם, והבג`ז הפך לארגז טנדר מקוצר. אחרי הדיאטה הרצחנית ירדו 700 ק"ג מחלקו האחורי, מה שהתברר במהרה כפגיעה קשה ביציבות הכללית. אחרי הדיאטה הגיע תור הבניה ובקרבו של הפטרול נבלעו כלוב התהפכות ועליו גלגל רזרבי, היי-ליפט ואביזרי חילוץ. אל הארגז התווספו להם גלגל רזרבי נוסף ו-200 ליטר סולר. כננת בחזית ואחת נוספת מאחור, כמו גם מוטות מתכת לחיזוק מוטות רדיוס ושאר ברזלים השלימו את החסר, עכשיו שעון השקילה מתייצב על 2,200 קילו שמנמנים.
מערכת הבולמים והקפיצים שודרגה עם קיט של Tught dog וגלגלי 35" אותם נועל הפטרול עזרו בהרחקה של פגעי הארץ מבטנו. נראה לי שאת המילים `מקורי` ו`סדרתי` שמעתי פעם או פעמיים במשך היום. עמיחי הדגיש שכל מכלולי הרכב מקוריים: מנוע, גיר, מרכב, יחסי העברה, ציריות וצלבים – הכל הגיע עם הרכב. אמנם נעשו שינוים מזעריים כמו רדיאטור מוגדל ותיבת האוויר שעברה לסביבה סטרילית בפנים האוטו, אבל אלו זוטות ביחס לרכבים אחרים מולם מתחרה הצוות במרוצים של העונה האחרונה.


דרך חדשה
בואו נחזור למה שקרה אחרי שהדבקתי את הרגל לדוושה. מה שאני ציפיתי שיקרה בשנייה הראשונה – לא קרה. רציתי שהאונה העורפית שלי תיטרק בעוצמה במשענת הכיסא ושכוחות ה-G יעוותו את פני, אבל... נאדה. המשיכה היתה איטית ביחס למה שציפיתי ואז נזכרתי שמתחת למכסה המנוע משתכנים רק 165 סוסים, לא ממש הרבה ביחס לאורוות כמעט כפולות בגודל שמאכלסות ג`יפים אחרים באותה קטגוריה. מה שקרה בשניות הבודדות שעברו עלי במחשבות על סוסים הוא שגיליתי פתאום שמחוג המהירות נמצא אי שם למעלה, ההגה רועד לי בידיים, ועיקול בשביל מתקרב אלי במהירות. אני לא מודה שנלחצתי – אבל אולי הדופק קצת עלה – ואז בקלילות מפתיעה (אבל עם קצת נדנודים שהחריבו שיבולת או שתיים בשוליים) צלח הפטרול את העיקול מבלי להניד פנס.
עמיחי מחייך אלי ואומר באדישות: "אה כן, לא הספקתי להגיד לך, אבל נדפקה הבוכנה של הבולם הגה, אז נוסעים בלעדיה בינתיים..." . יופי טופי. דרוש טווח זמן סביר להסתגלות לרכב ודרך חדשים אז אני מרגיע. לא לוקח הרבה זמן להתרגל לחופש בהגה שמבקש תיקונים ככל שעולה המהירות. איזה כיף אדיר, אנחנו נוסעים מזרחה בין פרדסים ושדות לכיוון מחצבה נטושה בה נלך להשתעשע, ואני מקווה שהיא רחוקה ושלא נגיע אליה מהר מדי ואצטרך לרדת מההגה.
" את האוטו בנינו בשביל עבירויות ופחות למהירויות בשטחים פתוחים" אומר לי עמיחי. למרות ייעודו המקורי הוא מתמודד עם מהירויות בגבורה, מלבד סגירת בולם אקראית פה ושם כשהקפלים שחצו את הדרך דמו יותר לתעלות נ"ט. גם כשכוש הזנב הקטום אל תוך הסיבובים מהנה מאוד מלבד הדאגה לקילוף 35" של גומי מהג`אנט.
מהר מידי לטעמי אנחנו מגיעים למחצבת בזלת מלאת מכשולים ואני נאלץ לנטוש את הכיסא שמול ההגה ולתת לנהג האמיתי להראות לי מה הוא יודע. אני מרביץ כמה קליקים במצלמה בזמן שעמיחי מתחיל להשתעשע ומוני איש צוות הסיוע מכוון אותו דרך המכשולים. תוך שאני נצמד למוני כדי לא להידרס מהמפלצת שמטפסת ומעיפה סלעים, הוא מספר לי על אהבתו לנהיגה ועל חוליות הגב המפורקות שלו. "אני שמח לתת לעמיחי לנהוג, יש לו עצמות צעירות וחזקות, והוא עוד לא סובל מכאבי גב..., הבעיה היא שבתור צוות הסיוע אני מחוסר עבודה וחוץ מפנצ`ר או צמיג מקולף האוטו פשוט מסרב להישבר."
הנביחות של האגזוז נטרקות על קירות המחצבה כשהפטרול מטייל בקלילות בין שיפועי צד, בורות ומדרגות של סלעים רעים. פתאום צליל מגעיל של רשרוש מכיוון הגלגל הקדמי. כולנו שמענו אותו, ואני בטיפשותי חשבתי שזהו, נגמר היום עוד לפני שהתחיל. מסתבר שצלב אחד מקדימה רותך והוא מחזיק מעמד, והשני – זה שעכשיו צועק הצילו – קרס מעצמת ההנאה וירותך כשיעלה האוטו על הליפט בסוף היום. מבט מתחת לרכב וממשיכים כאילו כלום. לא משנה לאן הפנה עמיחי את החרטום ומה היה לפניו, הכל נעלם מתחת לצמיגים הענקיים, סלעים חצופים שלא נעלמו לגמרי תחתיו נוגחו ע"י מגיני הגחון והושלכו בנונשלנטיות הצידה. בתור צופה מהצד זה נראה פשוט מדי. באדישות מעצבנת הרכב הזה עומד במכות שחובטים בו סלעי הבזלת- שדרך אגב זה סלע שמזכיר את טייסון: שחור, רע וחזק – והפיצוצים בכל פעם שהגוש הצהוב הזה נוחת מהאוויר מזכירים לי אימונים עם רימוני הלם בלש"ב.
עוצרים לצלם, ואני מגשש בנימוס בכמה תרי זוזי הושקעו בהכנת הרכב ומגלה שעד היום (ואני אומר עד היום כי ברור שעוד יצא כסף בעתיד) הושקעו כ- 500 שעות עבודה ומעל 150,000 שקל מכיסם הפרטי. עמיחי ומוני משדרים רק שמחה על שהעמידו רכב שיכול להתחרות בגבורה מבלי שנעשו בו שינויים מכניים מרחיקי לכת ואומרים שהם מאמינים כי בעתיד עוד ישיגו חסות שתאפשר להם להגיע רחוק יותר.