להצלחתך הצלחת משפחתך וכל עמו ישראל F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד


להצלחתך הצלחת משפחתך וכל עמו ישראל


תהילים פרק קטז
א אָהַבְתִּי, כִּי-יִשְׁמַע יְהוָה-- אֶת-קוֹלִי, תַּחֲנוּנָי.
ב כִּי-הִטָּה אָזְנוֹ לִי; וּבְיָמַי אֶקְרָא.
ג אֲפָפוּנִי, חֶבְלֵי-מָוֶת--וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי; צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא.
ד וּבְשֵׁם-יְהוָה אֶקְרָא: אָנָּה יְהוָה, מַלְּטָה נַפְשִׁי.
ה חַנּוּן יְהוָה וְצַדִּיק; וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם.
ו שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהוָה; דַּלֹּתִי, וְלִי יְהוֹשִׁיעַ.
ז שׁוּבִי נַפְשִׁי, לִמְנוּחָיְכִי: כִּי-יְהוָה, גָּמַל עָלָיְכִי.
ח כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי, מִמָּוֶת: אֶת-עֵינִי מִן-דִּמְעָה; אֶת-רַגְלִי מִדֶּחִי.
ט אֶתְהַלֵּךְ, לִפְנֵי יְהוָה-- בְּאַרְצוֹת, הַחַיִּים.
י הֶאֱמַנְתִּי, כִּי אֲדַבֵּר; אֲנִי, עָנִיתִי מְאֹד.
יא אֲנִי, אָמַרְתִּי בְחָפְזִי: כָּל-הָאָדָם כֹּזֵב.
יב מָה-אָשִׁיב לַיהוָה-- כָּל-תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי.
יג כּוֹס-יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא; וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא.
יד נְדָרַי, לַיהוָה אֲשַׁלֵּם; נֶגְדָה-נָּא, לְכָל-עַמּוֹ.
טו יָקָר, בְּעֵינֵי יְהוָה-- הַמָּוְתָה, לַחֲסִידָיו.
טז אָנָּה יְהוָה, כִּי-אֲנִי עַבְדֶּךָ:
אֲנִי-עַבְדְּךָ, בֶּן-אֲמָתֶךָ; פִּתַּחְתָּ, לְמוֹסֵרָי.
יז לְךָ-אֶזְבַּח, זֶבַח תּוֹדָה; וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא.
יח נְדָרַי, לַיהוָה אֲשַׁלֵּם; נֶגְדָה-נָּא, לְכָל-עַמּוֹ.
יט בְּחַצְרוֹת, בֵּית יְהוָה-- בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם:
הַלְלוּ-יָהּ.



הלכה
ספר קצור שו"ע סימן כט - מדות שירגיל בהם האדם את עצמו

(א) האנשים חלוקין הם בדעותיהם (פי' בטבעיהם). יש אדם שהוא בעל חמה וכועס תמיד, ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל, או שהוא כועס פעם אחת בהרבה שנים. יש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח ביותר. יש שהוא בעל תאוה לא תשבע נפשו מהלוך בתאוה, ויש שהוא בעל לב טהור ולא יתאוה אפילו לדברים מעטים שהגוף צריך להם. יש בעל נפש רחבה שלא תשבע נפשו מכל ממון שבעולם, כענין שנאמר אוהב כסף לא ישבע כסף, ויש מקצר נפשו ודי לו אפילו דבר מועט שלא יספיק לו, ולא ירדוף להשיג די צרכו. יש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על ידו, ומה שהוא אוכל משלו אוכלו בצער, ויש שהוא מפזר כל ממונו. וכן בכל המדות והדעות כגון מהולל ואונן, כילי ושוע, אכזר ורחמן, רך לבב ואמיץ לבב וכיוצא בהן:


(י) טבע האדם להיות נמשך במעשיו אחר רעיו וחבריו ואנשי מקומו. לפיכך צריך האדם להתחבר לצדיקים. לישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמוד ממעשיהם. ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך, כדי שלא ילמוד ממעשיהם. אמר שלמה המלך ע"ה הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים ירוע, ואומר אשרי האיש וגו'. ואם הוא דר בעיר שמנהיגיה רעים, ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, ילך משם לדור בעיר שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים:

(יא) מצות עשה להדבק בתלמידי חכמים כדי ללמוד ממעשיהם, כענין שנאמר ובו תדבק, וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה, אלא כך פירשו רז"ל, הדבק בת"ח. לפיכך צריך האדם להשתדל שישא בת ת"ח, וישיא בתו לת"ח, ולאכול ולשתות עם תלמידי חכמים, ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם, ולהתחבר אליהם בכל מיני חבור שנאמר ולדבקה בו. וכן צוו רז"ל ואמרו הוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם:

(יב) מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך. לפיכך צריך לספר בשבחו, ולחוס על ממונו כמו שהוא חס על ממון שלו, ורוצה בכבוד עצמו. והמתכבד בקלון חברו אע"פ שאין חברו עומד שם ולא הגיעה לו בשת ולא בישו אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו למול מעשי חברו או חכמתו כדי שיראה מכללו שהוא מכובד וחברו בזוי אין לו חלק לעולם הבא עד שישוב בתשובה שלמה:

(יג) כל השונא אחד מישראל בלבו עובר בלא תעשה, שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך (ע"ל סי' קפ"ט ס"ה). ואם חטא איש כנגדו לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון, אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך, למה חטאת לי בדבר זה, שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך. ואם חזר ובקש ממנו למחול לו, צריך למחול לו ולא יהא אכזרי, שנאמר ויתפלל אברהם אל האלקים. באבות דר"נ (סוף פ' ט"ז) ושנאת הבריות כיצד, מלמד שלא יכוין אדם לומר אהוב את החכמים ושנא את התלמידים, אהוב את התלמידים ושנא את עמי הארץ, אלא אהוב את כולם ושנא את האפיקורסים והמסיתים והמדיחים וכן המסורות. וכן דוד אמר משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. הלא הוא אומר ואהבת לרעך כמוך אני ה', מה טעם, כי אני בראתיו. ואם עושה מעשה עמך אתה אוהבו, ואם לאו אי אתה אוהבו:

(יד) אסור לאדם לבקש דין מן השמים על חברו שעשה לו רעה. ודוקא בדאית ליה דיינא בארעא. וכל הצועק על חברו הוא נענש תחלה. וי"א דאפילו לית ליה דיינא בארעא, אסור לצעוק עליו אלא אם כן הודיעו תחלה:

(טו) הרואה את חברו שחטא או שהלך בררך לא טוב, מצוה להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא במעשיו הרעים, שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך. והמוכיח את חברו בין בדברים שבינו לבינו בין בדברים שבינו לבין המקום, צריך להוכיחו בינו לבין עצמו, וידבר לו בנחת ובלשון רכה. ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו להביאו לחיי עולם הבא. וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה, הוא נתפס בעון זה, כיון שהיה אפשר לו למחות:

(טז) במה דברים אמורים, כשהוא מדמה שישמע לו. אבל אם יודע בו שלא ישמע לו, אסור להוכיחו. דאמר ר' אילעא משום ר"א ב"ר שמעון כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע, ר' אבא אומר חובה, שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך:

(יז) אסור לאדם לבייש את חברו בין בדיבור בין במעשה. וכל שכן ברבים. ואמרו ז"ל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעוה"ב. עוד אמרו ז"ל נוח לאדם להפיל את עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים, שנאמר היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, ולא אמרה לו בפירוש, אלא ברמז, אם יודה יודה, ואם לאו לא תפרסמו. לפיכך צריך האדם להזהר מאד שלא לבייש את חברו ברבים, בין קטן בין גדול, ולא יקרא אותו בשם שהוא בוש, ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו. ואם חטא כנגדו והוא צריך להוכיחו, לא יכלימנו שנאמר ולא תשא עליו חטא. במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחברו, אבל בדברי שמים אם לא חזר כשהוכיחו בסתר, מכלימין אותו ברבים, ומפרסמים חטאו, ומחרפים אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב, כמו שעשו כל הנביאים בישראל, ואין בו משום אונאת דברים, שנאמר לא תונו איש את עמיתו, ופירשו רז"ל עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות הזהירה התורה על אונאתו, ולא על העובר עליהן ולא חזר בו לאחר שהוכיחוהו בסתר ובלשון רכה:

(יח) מי שחטא חברו כנגדו, ולא רצה להוכיחו, ולא לדבר לו כלום, ומחל לו בלבו, ולא שטמו ולא הוכיחו, הרי זה מדת חסידות, לא הקפידה התורה אלא על המשטמה:

(יט) חייב אדם להזהר ביתומים ואלמנות שלא ידבר אליהם אלא רכות, וינהג בהן מנהג כבוד. ולא יכאיבם אפילו בדברים, מפני שנפשן שפלה מאוד ורוחן נמוכה, אף ע"פ שהן בעלי ממון. אפילו אלמנתו של מלך ויתומיו מוזהרים אנו עליהן, שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון. ברית כרת להם מי שאמר והיה העולם, שכל זמן שהם צועקין מחמת החמס שנעשה להם, הם נענים שנאמר כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו. במה דברים אמורים שעינה אותן לצורך עצמו, אבל עינה אותם הרב כדי ללמדן תורה או אומנות או להוליכן בדרך ישרה, הרי זה מותר, ומ"מ ישגיח לנהלם בנחת וברחמים גדולים, שנאמר כי ה' יריב ריבם. אחד יתום מאב ואחד יתום מאם. ועד אימתי נקראים יתומים לענין זה, עד שיהיו יכולים לעשות כל צרכיהם בעצמם כשאר כל הגדולים:


הריני מאמין באמונה שלמה בשלשה עשרה עקרים של התורה הקדושה:
א)שהקדוש ברוך הוא נמצא ומשגיח
ב)והוא אחד
ג)ואין לו דמות ולא דמות הגוף
ד)שהוא קדמון לכל קדומים
ה)ואין עבודה לזולתו
ו)ויודע מחשבות בני אדם
ז)ושהנבואה אמת
ח)שנבואת משה רבנו אמת והוא אדון לכל הנביאים
ט)ושהתורה נתונה מן השמים
י)ושלט תשתנהבשום זמן חס ושלום
יא)ושהקדוש ברוך הוא מעניש לרשעים ומשלם שכר טוב לצדיקים
יב)ושיבוא מלך המשיח
יג)ושהמתים עתידים לחיות
יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתכוף את יצרנו לעובדתך כל ימי חיינו תמיד אמן כן יהי רצון

עשר הזכירות
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה הריני בא לקים מצות עשר זכירות שחיב אדם לזכור בכל יום ואלו הן :
יציאת מצרים
השבת
המן
מה שהקציפו אבותינו לקדוש ברוך הוא במדבר
מעשה עמלק הרשע
מעמד הר סיני
מה שיעצו בלעק ובלעם לעשות לאבותינו למן צדקות ה'
מעשה מרים הנביאה
מצות וזכרת את ה'אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל
וזכירת ירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן