הקדווש ברוךךךךךךך הואאא אנחנו אוהבים אותתתךךךךךךךךךך F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

לשם שמים

הרצאות

הרב מיכאל לסרי שליט"א 12 הרצאות

http://www.radio2000.co.il/html/audio%2 ... php?title=עמל%20קשה%20אבל%20כדי&filename=../asx/rabanim/harav_mihael_lasri.asx

http://www.tora1.com/rshimat_rabanim/harav_lasri.htm


הרב זמיר כהן

http://www.radio2000.co.il/modules.php? ... oad&cid=42


הרב ניסים יגן

http://www.tora1.com/rshimat_rabanim/ha ... _yagen.htm

http://www.radio2000.co.il/modules.php? ... oad&cid=38



הרב אמנון יצחק 122 הרצאות בווידאו

http://www.shofar.net/site/ProductsList ... Category=3

ו461 הרצאות באודיו

http://www.shofar.net/site/ProductsList ... Category=1


הרב שלום ארוש

http://www.breslev.co.il/html/movies.aspx

הרב עובדיה יוסף

http://www.radio2000.co.il/modules.php? ... oad&cid=19

הרב משה לוי

http://www.radio2000.co.il/modules.php? ... oad&cid=30


הרב דוד בצרי

http://www.radio2000.co.il/modules.php? ... oad&cid=23

אתרי יהדות

שופר

http://www.shofar.net/site/index.asp

ברסלב

http://www.breslev.co.il/html/main2heb.aspx


חב"ד

http://www.chabad.org.il/


יהדות

http://yaadut.tripod.com/


אתר רק על שבת

http://www.shabes.net/


תנ"ך

http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0.htm



הלכות

ספר קצור שו"ע סימן א - דיני השכמת הבוקר

(א) שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים. כי אין ישיבת האדם ותנועתו ועסקיו והוא לבדו בביתו כמו ישיבתו ותנועתו ועסקיו כאשר הוא לפני מלך גדול, וכן אין דיבורו והרחבת פיו בהיותו עם אנשי ביתו וקרוביו כמו בהיותו במושב המלך, כי אז משגיח בודאי על כל תנועותיו ודיבוריו שיהיו מתוקנים כראוי. כל שכן כאשר ישים האדם אל לבו כי המלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, בודאי מיד תגיע אליו היראה וההכנעה מפחד השי"ת ויבוש ממנו:


ספר קצור שו"ע סימן ב - הלכות נטילת ידים

(א) לפי שהאדם כאשר קם ממטתו שחרית הוא כמו בריה חדשה לעבודת הבורא ית"ש, לכן צריך להתקדש וליטול ידיו מן הכלי, כמו כהן שהיה מקדש ידיו בכל יום מן הכיור קודם עבודתו. וסמך לנטילה זו מן המקרא שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו'. ועוד יש טעם לנטילה זאת לפי שבשעת שינה שנסתלקה ממנו נשמתו הקדושה בא רוח הטומאה ושורה על גופו, וכשניעור משנתו מסתלק רוח הטומאה מכל גופו חוץ מן אצבעותיו שאינו עובר מעליהם עד ששופך עליהם ג' פעמים מים בסירוגין. ואסור לילך ד' אמות בלי נטילת ידים אם לא לצורך גדול מאוד:


ספר קצור שו"ע סימן יא - הלכות מזוזה

(א) מצות עשה לקבוע מזוזה בכל פתח, ואפילו יש לו כמה חדרים ולכל חדר כמה פתחים העשויים לכניסה ויציאה, אף על פי שהוא רגיל רק באחד מהן מכל מקום כולן חייבים במזוזה, ואפילו אם נתמעטו הדיורין ואינו צריך עתה רק לפתח אחד מ"מ כולן חייבים. אך אם יש איזה פתח שאינה עשויה אלא להכניס דרך שם איזה משא לפרקים ויש שם פתח אחר לכניסה ויציאה, אזי הפתח העשוי רק להכניס משאות פטורה:


ספר קצור שו"ע סימן יג - דיני קדושת בית הכנסת ובהמ"ד

(א) קדושת בית הכנסת ובית המדרש גדולה מאוד, ומוזהרים עליהם לירא ממי שהוא שוכן בהם יתברך שמו, כדכתיב ומקדשי תיראו. ובית הכנסת ובהמ"ד נקראים גם כן מקדש כדכתיב ואהי להם למקדש מעט, ודרשינן אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ולכן אסור לדבר בהם דברים בטלים. ואין מחשבין בהם חשבונות אלא של מצוה, כגון קופה של צדקה וכדומה. ונוהגין בהם כבוד לכבדם ולרבצם. ומדליקין בהם נרות לכבוד. אין לנשק בהם בניו הקטנים, שאינו ראוי להראות שם אהבה אחרת זולת אהבת השם יתברך שמו:


ספר קצור שו"ע סימן לד - הלכות צדקה

(א) מצות עשה ליתן צדקה לעניי ישראל שנאמר פתוח תפתח את ידך לו, ונאמר וחי אחיך עמך. וכל הרואה עני מבקש והעלים עינו ממנו ולא נתן לו צדקה עובר בל"ת שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. הצדקה הוא סימן לזרע אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' לעשות צדקה. ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנאמר בצדקה תכונני. וגדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות, שנאמר עשה צדקה ומשפט, נבחר לה' מזבח. ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ואין דבר רע ולא היזק בא בשביל הצדקה, שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום. כל המרחם, מרחמין עליו, שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. וכל מי שהוא אכזרי, יש לחוש ליחוסו. והקב"ה קרוב לשועת עניים, שנאמר וצעקת עניים ישמע, לפיכך צריך להזהר בצעקתם, שהרי ברית כרותה להם, שנאמר והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. ואמרו בירושלמי, תרעא דלא תפתח לעניא, תפתח לאסיא. ויתן האדם אל לבו, שהוא מבקש כל שעה פרנסתו מהקב"ה. וכמו שהוא מבקש שהקב"ה ישמע שועתו ותפלתו, כך ישמע הוא שועת העניים. גם יתן האדם אל לבו כי הוא גלגל החוזר בעולם, וסוף שיבא הוא או בנו או בן בנו לקבל צדקה. ואל יעלה על לבו לומר איך אחסר ממוני ליתנו לעניים, כי יש לו לדעת שאין הממון שלו, אלא פקדון לעשות בו רצון המפקיד, וזה חלקו מכל עמלו בעוה"ז, כדכתיב והלך לפניך צדקך. והצדקה דוחה גזירות רעות, ומוספת חיים:

ספר קצור שו"ע סימן קמג - הלכות כיבוד אב ואם

(א) צריך ליזהר מאד בכבוד אביו ואמו ובמוראם, שהשוה אותן הכתוב לכבודו ולמוראו ית"ש. כתיב כבד את אביך ואת אמך, וכתיב כבד את ה' מהונך. באביו ואמו כתיב איש אמו ואביו תיראו, וכתיב את ה' אלקיך תירא. כדרך שצוה על כבוד שמו הגדול ומוראו, כן צוה על כבודם ומוראם. שלשה שותפין הם באדם. הקב"ה ואביו ואמו. (איש מזריע לובן שבו, אשה מזרעת אודם שבו, והקב"ה נופח בו נשמה, מראה עין ושמיעת אוזן ודיבור). בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אומר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני:

ספר קצור שו"ע סימן קסט - איסור כתובת קעקע

(א) כתוב בתורה וכתובת קעקע לא תתנו בכם. מהו כתובת קעקע. כתב המחוקה ושקוע שאינו נמחק לעולם. זהו השורט על בשרו וממלא מקום השריטה בכחול או בדיו או בשאר צבעונים הרושמים. וכן אם צובע תחלה בצבע ואח"כ שורט במקום הצבע, עובר בלאו. ומ"מ מותר ליתן אפר ושאר דברים על המכה לרפואה אף על פי שישאר הרושם, כי גם ממכתו ישאר רושם ומוכיח עליו שלא עשה משום כתובת קעקע:




נאמר בגמרא (ברכות לה: )
כל הנהנה מן העולם הזה בלי ברכה, כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. שהרי מצינו בדוד המלך אומר בתהלים פרק כ"ד "לה' הארץ ומלואה" ואילו בפרק קט"ו אומר "והארץ נתן לבני אדם" , כיצד? משיבה הגמרא ואומרת כאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה כלומר לפני ברכה שייכת הארץ ומלואה לה' וכל הנהנה ממנה הריהו נחשב כגוזל ואילו לאחר הברכה מעניק לו ה' את טוב הארץ ופירותיה, כי הברכה נחשבת כעין נטילת רשות מה' להנות מעולמות, ברכות אלו נקראות "ברכות הנהנין"
(הבית היהודי)

לוח ברכות נהנין :
http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=7948



הלכות ברכות הנהנין
ספר קצור שו"ע סימן נ - כללים בברכה ראשונה

(א) כתיב לה' הארץ ומלואה, שהכל הוא כמו הקדש. וכמו שאסור ליהנות מן ההקדש עד לאחר הפדיון, והנהנה מן ההקדש בלא פדיון מעל, כמו כן אסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, והברכה היא הפדיון. והנהנה בלא ברכה כאילו מעל בקדשי ה' ית"ש. ואין שיעור לברכה ראשונה, שאפי' אוכל או שותה כל שהוא, חייב לברך ברכה ראשונה:

(ב) אף ע"פ שבדיעבד אם טעה ובירך שהכל על כל דבר אפילו על פת או על יין יצא (כדלקמן סימן נ"ו), לכתחלה אסור לעשות כן, אלא צריך ללמוד להבין אתה ברכה יברך על כל מין ומין. ואך בדבר שאי אפשר לברר מאיזה מין הוא, או שנסתפקו הפוסקים ואי אפשר להכריע, אז יוצאין בברכת שהכל. ואם הוא דבר שיכול לפטרו בתוך הסעודה, עדיף טפי:

(ג) הדבר שמברכין לאכלו או לשתותו או להריח בו או לעשות בו מצוה, צריך שיקח אותו קודם הברכה ביד ימינו ויכוין איזה ברכה הוא צריך לברך עליו, כדי שכשיזכיר את השם שהוא עיקר הברכה, ידע מה שיסיים ויברך. ואם לא אחזו כלל אלא שהיה לפניו כשבירך עליו, יצא. אבל אם לא היה לפניו כלל כשבירך אלא שהביאו לו אחר כך, אף ע"פ שבשעת הברכה היתה דעתו עליו, לא יצא וצריך לברך שנית:

(ד) נטל בידו פרי לאכלו וברך עליו, ונפל מידו ונאבד או נמאס עד שאינו ראוי לאכילה, וכן אם בירך על כוס משקה ונשפך הכוס, אם יש לפניו עוד ממין זה וגם דעתו היתה לאכול או לשתות יותר ממה שלקח בידו, א"כ היתה הברכה גם על הנשאר ואינו צריך לברך שנית, אבל בסתם לא חלה הברכה רק על מה שהיה בידו וצריך לברך שנית. וכן אפילו אם היה דעתו לאכול או לשתות יותר אלא שלא היה לפניו בשעת הברכה והובא לו עתה, צריך לברך שנית, אפילו בענין שאם היה אוכל או שותה את הראשון לא היה צריך לברך על זה שהובא לו, הכא שאני:

(ה) צריך שלא יפסיק יותר מכדי דיבור בין הברכה לאכילה, ואפילו בשעת לעיסה אסור להפסיק עד שיבלע (דהא על הלעיסה אינו צריך ברכה כדלקמן ס"ז). ואם הפסיק בדיבור בין הברכה לאכילה שלא מענין האכילה, צריך לחזור ולברך. אבל אם שהה בשתיקה, א"צ לחזור ולברך. ושהייה שהיא לצורך האכילה, לא חשיב הפסק כלל. ולכן כשרוצה לאכול פרי גדול ולחתוך ממנו חתיכות, יברך כשהפרי שלם, משום דמצוה לברך על השלם, והשהייה לא הוי הפסק משום שהיא לצורך האכילה. אך כשרוצה לאכול אתה פרי ואין לו יותר ויש לחוש שמא פרי זו מתולע שאינו ראוי לאכילה, יפתחנו ויבדקנו קודם הברכה:

מדרש תמורה

ומעשה באחד שבא מין אחד ואמר לרבי עקיבא העולם הזה מי בראו אמר לו הקדוש ברוך הוא אמר לו הראני דבר ברור אמר לו למחר תבא למחר בא אצלו אמר לו מה אתה לובש אמר לו בגד אמר לו מי עשאו אמר לו האורג אמר לו איני מאמינך הראני דבר ברור אמר לו ומה אראה לך ואין אתה יודע שהאורג עשהו אמר לו ואתה אינך יודע שהקדוש ברוך הוא ברא עולמו נפטר אותו המין אמרו לו תלמידיו מהו הדבר ברור אמר להם בניי כשם שהבית מודיע על הבנאי והבגד מודיע על האורג והדלת מודיע על הנגר כך העולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא בראו אשרי האיש אשר לבו מלאו להתבונן במעשיו להכיר את בוראו כי מוצאו מצא חיים ויפק רצון מה' (משלי ח לה)