תקראו משהו לכבוד שבת F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

פרשת 'אחרי': על מיניות ומוסר
מה הקשר בין מיניות למוסר, ואילו עקרונות חינוכיים חובה עלינו ללמוד מן היהדות, כדי להציל את הילדה הבאה מהחיילים שגרים איתה בבסיס?
מאת: יונתן טיקוצקי ואריאל לביא09:3105.05.2006

המסע האנושי למציאת החברותא, התקשורת עם אנשים אחרים (אילוסטרציה: ASAP IMAGES)החלק האחרון בפרשת "אחרי" שבספר ויקרא, מפרט מצוות הקשורות ליחסי-מין, ומזהיר על חומרתן. על-פי הפרשה ישנו קשר הדוק בין מיניות האדם למוסריותו, ועלינו לשאול האם אכן יש מקום לשיקולים מוסריים בעניין זה, או שמא כל מגע מיני בהסכמה בין מבוגרים הנו לגיטימי?

הרי בתקופה בה האדם נתפס כסוג של חיה משוכללת מתקבל על הדעת שפעילותו המינית אכן תיוותר בגדר מתן מענה ליצרים. היהדות, לעומת זאת, מציבה הנחת-יסוד שונה בתכלית, על-פיה האדם נברא בצלם אלהים, ועל-אף היותו חלק מן הטבע הרי שהוא גם נבדל ממנו. מהנחה זו ברור, כי לכל דבר בעולם יש משמעות ותכלית, ותכליתם של יחסי-המין ברורה: הבאת צאצאים לעולם. זו למעשה הנקודה הקרובה ביותר לבורא אליה יכול להגיע האדם – יצירתו של אדם אחר. חשוב להבין שהיהדות איננה גוזרת התנזרות וניכור של האדם מיצריו, אלא להיפך – היהדות דורשת מן האדם שימוש נכון וראוי ביצריו.

אך על-פי היהדות המין איננו רק אמצעי להבאת ילדים לעולם. על-פי הסיפור השני בספר בראשית, אדם וחווה נבראו מחוברים אחד לשני. לאחר מכן הם הופרדו, ולמעשה מאותה נקודה ואילך נמשך המסע האנושי הבלתי-נגמר למציאת הזיווג, ובמובן הרחב יותר, החברותא - התקשורת עם אנשים אחרים. חלק גדול מבעלי-החיים מקיימים אמנם תקשורת ברמות שונות, אך זו תקשורת למטרת אינטרס קיומי בעיקר (מזון, ריבוי, הגנה וכו'). האדם במהותו הינו יצור חברתי המסוגל לקיים גם תקשורת שאינה אינטרסנטית. יחסי-המין, מעצם טבעם ומהותם, הנם אמצעי-התקשורת האינטימי ביותר בין שני בני-אדם, וזאת בנוסף לתכליתם שהיא הבאת צאצאים.

אך בשלב הראשון של המהפכה הטכנולוגית, נותקו יחסי-המין מהאחריות המשפחתית הנלווית על ידי אמצעי-המניעה; ובשלב השני באה המהפכה התקשורתית, וביחד עם תרבות-הצריכה החליפה את הקשר שבין אדם לאדם בקשר שבין אדם לכסף, מותג, בירוקרטיה וכדומה. כדי למכור הרבה ומהר, בחרה תעשיית הפרסום (המפרנס העיקרי של התקשורת) לפנות אל המכנה הנמוך ביותר של נפש האדם, והולידה תודעה חומרנית בה האדם תופס את עצמו כסוג של חיה אשר מטרתה למלא את תאוותיה. מצב זה של הנמכה אנושית הביא בתורו לשחיקה של עצם היכולת של אדם לפנות אל זולתו כאל אדם אחר, ולא כאל מושא לסיפוק תאווה או אינטרס כלשהם.

היהדות מנסה למקם את יחסי-המין כסוג המורכב ביותר של תקשורת בין בני-אדם, אשר מצד אחד מכוונת להגשמת התכלית הגדולה ביותר (יצירת חיים), ומצד שני הנה פעילות חסרת כל תכלית חיצונית לעצמה. כלומר, זו פנייה של אדם לאדם אחר, לא למטרת סיפוק תאוות ואפילו לא למטרת הבאת ילדים – אלא בשביל להיות לאדם. אך תרבות ההמונים הקיימת כיום לקחה את הדבר האישי ביותר, יחסי האישות, והפכה אותו לבלתי-אישי באופן מעורר חלחלה, ודי לנו אם נבחן את תעשיות-המין והפרסום באמצעות מין. הצד האישי של יחסי-המין הוחלף בצד בלתי-אישי ומנוכר, בו התכלית הנה סיפוק היצר; ואילו הצד התכליתי (הולדת ילדים) הוצא לחלוטין מן המשוואה, והפך את יחסי-המין לפעילות בפני עצמה המנותקת מכל הקשר רגשי, חברתי או משפחתי; מעין משחק או פעילות ספורטיבית.

השחיקה המתמשכת במעמדו של האדם בפני עצמו וצלילתו החדה לכיוון החייתי, הנה משורשי המחלה החברתית של דורנו, ובתחום המיני היא מתגלה באחת מצורותיה הקשות ביותר. הריבוי העצום במקרי האונס, גילוי-העריות, ניצול מיני של קטינים (רק השבוע למדנו על מקרה חדש אצל 'הטובים' שבטיס), הניאוף וכו' איננו גזירת-גורל, אלא תוצאה של תהליך מתמשך של הפיכת האדם לחפץ בעיני עצמו. מתוך המסורת היהודית אנו יכולים להבין את הבעיה לעומקה ולנסות לגבש דרכים לפתרונה. יש להבין את תכליתו האמיתית של המעשה המיני מחד; ומאידך יש להבין שהמעשה המיני בפני עצמו הנו מעשה של יצירה אנושית, של חיבור בין בני-אדם, ולא כלי לסיפוק יצרים.
המאמרים במדור זה הנם תקצירים של מאמרים רחבים יותר העוסקים בפרשות-השבוע אשר נכתבים לקראת הוצאת ספר בשנה הבאה. את המאמרים המלאים, המכילים גם את שלל המקורות עליהם מסתמכים הכותבים, ניתן למצוא כאן.