Xשכול פרשת שבוע-------> כנסו אחים שלי !~!~! F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

[size=18]פרשתהשבועשלנוהיא-"כיתשא"[/size]

"וידבר ה' אל משה לאמר,כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם"

מעיר כאן האלשיך הקדוש: כשתבוא למנות ראש ומנהיג לבני ישראל תמנה רק את זה שמוכן לתת את עצמו ככופר נפש ולמסור את נפשו בעד כלל ישראל.


תקציר פרשה:

בפרשה מתוארים עניינים שונים הקשורים במשכן: תרומה של מחצית השקל שעל כל אחד מישראל להרים, בניית כיור רחצה לכוהנים, השֶמֶן למשיחת כלי המשכן, ואזהרה על שמירת השבת.
בינתיים, מחכים בני ישראל למשה שעלה להר סיני, ונוכחים לדעת שהוא לא שב. הם מבקשים מאהרון לבנות להם עֵגֶל זהב. ה' מספר למשה על החטא של ישראל, ומאיים להשמידם. משה מתחנן לפני ה' על ישראל, יורד אל בני ישראל ושובר את הלוחות. אחר כך משמיד משה את עגל הזהב, ומצווה להרוג את עובדי העגל. ה' מקשיב לבקשת משה וסולח לישראל.
משה עולה שוב אל ההר, וכותב שם את הלוחות השְנִיִים. כשיורד משה מהר סיני קורן אור פניו, ובני ישראל פוחדים לדבר אתו בשל כך. כדי להרגיעם שָׂם משה מַסְוֶוה על פניו.

"וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר
וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו
קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ ........"

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן
פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי
וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן
וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה
וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם..........."

קשה לנו מאוד להבין איך האהרון הכהן האדם שנבחר להיות הכהן הגדול חטא יחד עם העם בחטא העגל. ויותר מכך, הרי הוא זה שצווה את העם לפרוק מעליהם את הזהב והוא
זה שיצר אותו בחרט!

את התשובה עונה לנו רבי שלמה יצחקי (רש"י):

אהרן לא התכוון לחטוא, להפך! הוא ניסה לעכב ככל האפשר את העם. ולכן, למשל, הוא ביקש את נזמי הזהב שבאזני הנשים. הוא חשב שהנשים והילדים יחוסו על תכשיטיהם, וכך תתעכב הכנת העגל. ועוד, לאחר שבנה אהרן מזבח הוא קרא "חג לה' מחר"! מחר, ולא היום, וקיווה שעד מחר יבוא משה.
ולבסוף, אהרן לא רצה שהעם ייענש ולכן עשה את העגל והמזבח בעצמו. וכך אמר אהרן בליבו: "מוטב שייתלה הסרחון בי ולא בהם".

ועל הקטע הזה נאמר: צריך לשפוט את האדם לכף זכות ולא לכף חובה!

זאת אומרת - יש אנשים טיפשים שמה שהם רואים באותו רגע הם חושבים שזה מה שקרה באמת וישר מוצאים לאותו דבר או על אותו איש שם רע בלי לבדוק בלי לחקור ובלי לדעת פרטים בכלל.
הם רואים חצי תמונה וזה רמוז לנו בפרשה.
כשאנו רואים את המעשה של אהרון ישר מהמקור בלי להסתכל בפירוש רש"י או בלי לחקור
אנחנו חושבים לעצמנו - מזה התורה הזאת כל הזמן אומרים לאהרון צדיק צדיק ובסוף מה הוא עושה?! חוטא ומחטיא את בני ישראל בחטא העגל.
אבל לכאורה זה לא מה שהוא עשה ההפך הוא הנכון כפי שכתוב בפירוש רש"י למעלה.

אני ייתן לכם עוד דוגמא:

אתם הולכים ברחוב פתאום אתם רואים אדם רודף אחרי אדם אחר ואיך שהוא תופס אותו
מפוצץ אותו במכות. מה אנחנו עושים באותו רגע? ישר מפרידים בינהם ואם אפשר גם
דופקים לאיש המכה מכות.
אבל לא זה לא נכון גם פה אנחנו ראינו רק חצי תמונה!
אותו אדם שאכל מכות זה בעצם היה שודד שגנב תיק מאיזה זקנה והאדם המכה הוא בעצם האיש שעזר לזקנה.
הבנתם אחים יקרים זה הכוונה לשפוט אדם לכף זכות ולא לכף חובה.
או יותר נכון לראות את כל התמונה ולא רק חצי.



[size=18]סיפוריצדיקים[/size]


לפני שנים רבות גר בכפר קטן איש עני ושמו יוסף.
הכל קראו לו: יוסף מוקיר שבת.
היודעים אתם מדוע?
מפני שיותר מכל אהב יוסף את השבת. יותר מכל כיבד יוסף את השבת. הוא היה עני, ובמשך כל השבוע עבד קשה, קשה מאוד. אבל בשבת שמח ונח. כל השבוע עבד, התעייף, ואת הכסף שהשתכר חסך לצורכי שבת. בערב שבת היה יוסף לוקח את כל הכסף שחסך במשך כל השבוע וקונה בו מצרכים לשבת.
המוכרים בשוק ידעו: את הטוב ביותר קונה יוסף לכבוד שבת! כשהגיעה השבת, היה שולחנו של יוסף מלא מכל טוב, ולבו היה מלא שמחה. בכל שבוע הייתה שמחה גדולה ליוסף ולמשפחתו מחדש ביום השבת.
ולכן קראו לו כולם: "יוסף מוקיר שבת".

בכפרו של יוסף גר איש גוי, עשיר גדול וקמצן גדול, שאהב רק את רכושו. כל הזמן היה מסתגר בביתו המפואר וחושב איך יוכל להרוויח עוד ועוד כסף, ואיך יוכל לשמור על כספו שלא יתבזבז. מרוב שחשב האיש רק על רכושו, נעשה רע יותר מיום ליום. שום דבר לא עניין אותו, רק הכסף, הרכוש והעושר.
יום אחד חלם האיש חלום מוזר, חלום משונה.
בחלום נאמר לו כך: "כל כספך ורכושך יהיו ליוסף מוקיר שבת, כי מכבוד הוא את השבת".
נבהל האיש העשיר, קרא לחכמים וסיפר להם את חלומו. וכך אמרו לו החכמים: "כדאי לך למכור את כל מה שיש לך ולקנות אבן יקרה. תוכל לשמור על האבן היקרה מכל, וכך לא תאבד את כספך".
עשה האיש כדברי החכמים. מכר את כל רכושו, וקנה לו בכל כספו אבן יקרה מאוד. וכדי שיוכל לשמור על האבן היקרה, תפר אותה לכובעו. וכך הלך האיש לכל מקום, הכובע לראשו, ולכובע תפורה אבן יקרה.
יום אחד עבר האיש על גשר מעל לנהר. הוא היה מרוצה מאוד, כי כל רכושו על ראשו, וכי האבן היקרה בכובעו.
הלך ואמר לעצמו: "איש לא ייקח ממני את כספי. כל רכושי בתוך כובעי!"
באותו רגע באה רוח סערה, רוח חזקה, וחטפה את הכובע מעל ראשו, העיפה אותו, והטילה אותו לנהר.
"אוי! אוי ואבוי!" קרא האיש. "כובעי! רכושי! האבן היקרה!"
אך צעקותיו לא הועילו. הכובע נבלע בנהר. ובנהר - דגים רבים. נסחף הכובע לקרקעית הנהר, נפרמו תפריו, ויצאה האבן היקרה. בא דג גדול מאוד ובלע את האבן. באו הדייגים ודגו את הדג הגדול.
והיום - ערב שבת. והשעה מאוחרת. הדייגים ראו את שללם - דג גדול מאין כמוהו. שמחו מאוד, ורצו אל השוק למכור את הדג.
והשוק כבר כמעט ריק מקונים, כי השעה מאוחרת. עמדו הדייגים וקראו: "דג גדול! דג גדול!"
אך מחירו של הדג היה יקר, והקונים לא רצו לקנותו. לא ידעו הדייגים מה לעשות, עד שיעץ להם אחד המוכרים בשוק:
"לכו אל יוסף מוקיר שבת. הוא אינו חוסך מכספו. הוא מוכן לשלם מחיר גבוה, ובלבד שיכבד את השבת! תמיד בוחר הוא את הטוב ביותר בשוק לכבוד שבת".
הלכו הדייגים אל ביתו של יוסף.
שמח יוסף כשראה את הדג הגדול, קנה אותו במיטב כספו, ושיבח את הדייגים שהביאו לו דג נאה לכבד את השבת.
והשעה כבר מאוחרת. מיהר יוסף לבשל את הדג לכבוד שבת. הוא ניקה את קשקשיו, פתח אותו, ופתאום: הכל נוצץ... זוהר... מה זה? אבן יקרה בבטנו של הדג... אבן יקרה מכל יקר...
שמח יוסף, אבל השעה הייתה כבר מאחרת. הניח את האבן היקרה למשמרת, וגמר להכין את הדג לכבוד שבת.
אחרי השבת מכר יוסף את האבן היקרה, ונהיה עשיר גדול.
יוסף זה, שהיה מכבד את השבת בעוני, זכה לכבד אותה בעושר .



פינת ההלכה

א) אין לו לאדם להתבייש מפני בני אדם המלעיגים לו על קיום המצוות ועבודת ה' שהוא עושה.
ויהיה עז כנמר לעשות רצון אביו שבשמיים אך לא יתקוטט עימהם.

ב) ומכל מקום על האדם להסתיר ולהצניע את מעשיו הטובים ככל שיוכל. ששכר העובד את ה' בסתר הוא על ידי הקב"ה עצמו ושכר העושים בגלוי הוא על ידי המלאכים ומותר לשנות
בדיבורו (שקר לבן) משום ענווה או כדי שלא יראה כגאווה.

ג) אין לדבר בבית הכסא (שירותים) והנכנס לבית הכסא עם פלאפון ויש לו ספק אם זה עניין של הפסד ממון או חולי וכיוצא בזה יכול לענות לפלאפון אך יקצר עד כמה שאפשר.

כניסת שבת יציאת שבת
ירושלים:17:13 ירושלים:18:26
תל-אביב:17:28 ת"א:18:28
חיפה:17:19 חיפה:18:27
באר-שבע:17:20 ב"ש: 18:27




יאלה שבת שלום שיהיה לכם אחים שלי תשתדלו לשמור אותה כמה שאתם יכולים
ובכלל להתחזק כמה שיותר כי אנחנו ממש בדקה ה-90 לפני ביאת משיח צדקנו!


אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען אלא אלא על אבינו אבינו שבשמיים!!!